|
|
פרץ. טוב שאינך שר הביטחון [צילום: יוסי זליגר]
|
|
|
|
|
ביום ראשון בערב, זמן קצר לאחר רצח החייל גל קובי בחברון, מיהרת להוציא לכלי התקשורת את תגובתך לרצח: "המשא-ומתן המדיני הוא התשובה הטובה ביותר לקיצוניים משני הצדדים". זו הייתה ההודעה שהיה חשוב לך להוציא עוד לפני הבאתו של גל לקבורות.
לגלי עטרי יש שיר יפה בשם 'סוף העונה' שבו היא מתארת דברים שמתרחשים בריטואל קבוע 'כל שנה בסתיו'. התגובה הצפויה שלך לרצח עוררה אצלי תחושה דומה של מחזוריות בלתי מוסברת ולא ממש הגיונית שכנראה אי-אפשר בלעדיה. לא משנה מה המציאות ומה העובדות, לא משנה מה אומרת ההיסטוריה, לא משנה מי עומד בצד השני של שולחן המשא-ומתן. אתה וחבריך לאסכולה תמיד מלהגים את השטות הקבועה על המשא-ומתן כתרופה לכל אירועי הטרור.
כאילו לא עברו עשרים שנה מאז החתימה האומללה על הסכמי אוסלו, וכאילו שלא היינו כאן בשנים האחרונות, אנחנו נאלצים לשמוע שוב את הקשקוש הקבוע פרי התפיסה הנאיבית והאיומה שאם רק נשחרר עוד כמה מאות מחבלים ונעקור עוד כמה עשרות ישובים, לא יהיו פיגועים ולא טרור. כאילו שלא ראינו בעיניים עד כמה המשוואה היא הפוכה בדיוק - דווקא הויתורים והחולשה המדינית הם אלו שמעודדים יותר מכל את הטרור הפלשתיני. לעתים אני תוהה אם אתה וחבריך משקיעים מחשבה בהודעה כזאת לתקשורת או שאתם פשוט שולפים מהתיקייה במחשב את מסמך התגובה לפיגועים שניסח יוסי ביילין או אוסלואיד אחר, אי שם בשנות ה-90.
אבל הכי קשה היה לי לשמוע מפיך את הביטוי המרושע "קיצוניים משני הצדדים", שמבקש להשוות בין מחבלים ורוצחים לאנשים שתומכים בהתיישבות בחברון. עם הנאיביות שמשא-ומתן הוא תרופה לטרור אני עוד יכול להתווכח, אבל מול אמירה שמבקשת לשים באותו מקום טרוריסטים פלשתינים ויהודים שבסך הכול מתנגדים לויתורים מדיניים אני נותר ללא מילים.
כל שנותר לי הוא להודות על כך שאתה כבר לא שר הביטחון אלא השר להגנת הסביבה. כולי תקווה שתפישת ההגנה שלך על הסביבה הגיונית יותר מתפישת ההגנה שלך על שלומנו.
