האינטרנט כאויב גלוי של המערכת השיפוטית

תמוהה העובדה, אם לא מקוממת ביותר כי בתחילת המאה ה-21, חושבת המערכת המשפטית, כי ניתן לטאטא עניינים בלתי נעימים, הקורים אצלה, אל מתחת לשטיח או לנסות ולטייח אותם - בכל הכבוד הראוי - בדרך של סילוק "הגורמים הסורחים" שבתוכה, תוך אי מיצוי ההליכים המשפטיים והמשמעתיים, המתבקשים והנדרשים נגד בעלי תפקידים שיפוטיים, שמעלו בתפקידם ואגב כך ביצעו גם עבירות פליליות, לכאורה.

אין כל ספק, כי במאה ה-21, המידע הינו נגיש לחלוטין והוא רכושו המוחלט של הציבור, במובן זה, כי כל דבר שמנסים להסתירו - מטעמים פוליטיים או אחרים - מוצא דרכו, חיש מהר, אל האינטרנט. בישראל, נוכחו לדעת - בדיעבד - הצנזורה והגורמים הממונים על בטחון המדינה, כי גם עניינים של בטחון המדינה, דולפים אל האינטרנט וכי לא ניתן ליצור "שסתום הרמטי", בכל הקשור לדליפת מידע - ואפילו מידע רגיש ביותר, בענייני ביטחון. האינטרנט שולט על הכל - ובגדול!

כך הוא המצב גם באשר לשאר המערכות, אשר "הפרות הקדושות" שהיו חלק בלתי נפרד מהן, נשחטות, אחת אחר השנייה. תחילה, היו אלה ענייניהם של פוליטיקאים שוועדת העורכים הזכורה לשמצה, קיימה צנזורה עצמית לבקשת קברניטי המדינה. לאחר מכן היו אלה ענייני ביטחון ובכללם ענייני צה"ל, כאשר צבא ההגנה לישראל, זכה למטריית מגן ועניינים בלתי נעימים הקשורים אליו, לרבות "הכביסה המלוכלכת", נתכבסה בין 4 כתלים. באה מלחמת יום כיפור וטרפה את הקלפים. צה"ל אינו עוד קדוש מעונה ומוטי אשכנזי, אסא קדמוני ורבים אחרים, הוכיחו כי אפשר גם להביא להקמת ועדת חקירה לחקר אירועים הקשורים להתנהלותו של הצבא.

האינטרנט מטהר גם את מערכת המשפט

עכשיו מגיע גם תורה של מערכת המשפט. יותר ויותר מקרים, בלתי נעימים, של שופטים שסרחו ומעלו בתפקידם כשופטים, כמו-גם בהצהרת האמונים שהצהירו בפני נשיא המדינה, עובר ובמקביל לכניסתם לתפקידם השיפוטי, מוצאים את עצמם נזרקים אל מחוץ למחנה, במהירות, כדי למנוע שערוריות מיותרות, העלולות לפגוע בכבודה - החבוט, ממילא, בכל הכבוד הראוי - של מערכת המשפט. מערכת המשפט נוהגת, בדרך כלל, במצבים שכאלה, להגיש לשופט או השופטת הסורחים את האקדח ומסבירה להם, שאם הם לא "ילחצו על ההדק", כלומר יפרשו מרצונם מתפקידם השיפוטי, הרי הם ייאלצו להדיחם, על כורחם, מתפקידם זה.

הבעיה מתעוררת בכך, ששופטים או שופטות הנתפסים בקלקלתם ובמעילה בתפקידם השיפוטי, בכל הכבוד הראוי, "מבינים", כי במקרה הגרוע ביותר הם יועמדו לדין משמעתי בפני בית-דין מיוחד ויודחו מתפקידם השיפוטי. זהו זה. לא מעבר לכך! איש לא יעמיד אותם לדין פלילי על המעשים הפליליים שביצעו הם, לכאורה והמיוחסים להם ואיש לא ייפגע גם בפנסיה המובטחת להם.

למי ששכח, השופטת, הילה כהן, שעמדה לדין משמעתי על זיוף פרוטוקולים והודחה מתפקידה, בידי הוועדה לבחירת שופטים, לאחר שסירבה להתפטר מתפקידה, לא הפסידה, כלל וכלל, מהדחתה מתפקידה השיפוטי. לאחרונה פורסם, כי במסגרת בוררות שהתקיימה בינה לבין הנהלת בתי-המשפט - בוררות שבראשה ישב שופט בית משפט העליון, בדימוס, צבי אלימלך טל - נקבעו לה פיצויים "בגין אי יכולתה לחזור ולעבוד כעורכת-דין", בגובה של כ-3.2 מיליון שקלים. מה רע?

פרשת השופט אליעזר מלחי

דומה, כי הימים שבהם הייתה מוכנה מערכת המשפט לחשיפה מוחלטת, הימים של קודם לקו השבר שחצה את החברה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים - ימי תקופת משפטו של השופט המחוזי, אליעזר מלכי המנוח, לא ישובו עוד. לבעלי הזיכרון הקלוש שבינינו נזכיר, כי בשנת 1966, טענה עו"ד יונה סופר, שהייתה מיודדת עם שופט בית משפט המחוזי, בתל אביב-יפו, אליעזר מלחי - בעת שלמדה אצלו משפטים כסטודנטית ולאחר מכן כמתמחה בבית משפט המחוזי, בעיר - כי היא תיווכה במתן שוחד שניתן לשופט אליעזר מלחי, לטענתה, על-ידי נאשם במשפט פלילי. מלחי לא קיים כל קשר עם אמצעי התקשורת במהלך חקירתו. עו"ד יונה סופר, זכתה למעמד של עד מדינה והשופט אליעזר מלחי הועמד לדין וכפר בכל האשמות שבהם הואשם בכתב-האישום.

משפטו של השופט, אליעזר מלחי, התקיים בבית המשפט המחוזי, בירושלים, החל מחודש יוני 1966 ובמסגרתו טען הוא, כי היה קשר רומנטי בינו לבין המתלוננת, עו"ד יונה סופר וזה היה הקשר והרקע לתלונתה של עו"ד יונה סופר נגדו. תוך כדי המשפט פרצה מלחמת ששת הימים ולאחריה ניתנה חנינה כללית שהוצעה גם לשופט, אליעזר מלחי, אולם הוא דרש להמשיך במשפטו כדי להשיג זיכוי גמור. במהלך שנת 1968, זוכה השופט, אליעזר מלחי, מכל האשמות שיוחסו לו, אולם הייתה כוונה להעמידו לדין משמעתי. במצב דברים זה, ביקש השופט, אליעזר מלחי מהוועדה למינוי שופטים, כי תאושר לו יציאה לפנסיה מוקדמת. משנדחתה בקשתו בידי וועדה זו, התפטר הוא מתפקידו ושר המשפטים, יעקב שמשון שפירא, קיבל את התפטרותו ובכך נמנע פתיחת הליך משמעתי נגדו.

המערכת מקיאה שופטים סורחים מתוכה

כיום, לא ניתן לתאר מצב דברים, לפיו תוכל מערכת המשפט - שאינה זוכה, ממילא לגיבוי רב מהציבור ומבוקרת על-ידו - לעיתים אף בצורה חריפה - בתקשורת ובאינטרנט, גם יחד - "להרשות לעצמה" לקיים משפט פלילי נגד שופט או שופטת סורחים, הגם שהם חשודים בביצוע עבירות פליליות, לכאורה, אגב ובמילוי תפקידם כשופטים. המערכת השיפוטית בוחרת "להקיא שופטים ושופטות סורחים אלה מתוכה" ,במהירות ובכך בא לציון גואל. איש לא חושב כי יש גם מקום להעמיד לדין שופטים ושופטות סורחים אלה, בגין המעשים הפליליים שיוחסו להם. להפך, הדעה המקובלת הרווחת במערכת השיפוטית הינה, כי שופטים ושופטות אלה, "עשו טובה" למערכת המשפט והסירו ממנה את "כאב הראש" המתמשך, התלוי בהמשך תפקודם כשופטים או כשופטות. הם התפטרו מתפקידם השיפוטי. השאר הוא היסטוריה וזוטות שאינן מטרידות עוד, כלל וכלל, את המערכת השיפוטית משחלף - בכל הכבוד הראוי - הסירחון הבלתי רצוי שהתפוגג, זה אך לאחרונה.

כ"פרס" על התנהגותם "המופתית" של שופטים ושופטות אלה, בכל הכבוד הראוי, מקבלים הם "בונוס" ממערכת המשפט, בצורך אי העמדתם לדין פלילי ואי פגיעה בתנאי הפנסיה שלהם, שצברו הם, משך שנותיהם, כשופטים ושופטות מן המניין.

פרשת אלשיך - השופטת לא חושבת להתפטר

כזה הוא מצב הדברים בעניינה של סגנית נשיאת בית משפט המחוזי, בתל אביב-יפו, השופטת, ורדה אלשיך. שופטת נכבדה זו, בוקרה - קשות - בידי נציב התלונות על השופטים, בפרשה הידועה כ"פרשת הפרוטוקול המזויף של עו"ד רפאל ארגז", כמו-גם בפרשה המאוחרת יותר, הידועה בשם "פרשת רחל סופר-סייג". לא רק ששופטת נכבדה ומכובדת זו, לא "נזרקה" אל מחוץ למערכת המשפט, באופן מיידי, אלא בעקבות הפרשה הראשונה, הלא היא "פרשת ארגז", הסתיים הטיפול בעניינה, בנזיפה בלבד, שקיבלה היא מנשיא בית משפט העליון. קודם שפורסמה, ברבים, "פרשת רחל סופר-סייג", טרחה שופטת נכבדה זו להודיע - ברבים - כי היא פורשת מתפקידה, מרצונה שלה, בתאריך 15.11.2013. בדיעבד - התברר כי זו הייתה התשובה שנתנה היא, בין היתר, גם לנציב התלונות על השופטים - בעקבות דרישתו לקבלת תגובתה בעקבות תלונתה של רחל סופר-סייג הנ"ל נגדה, במסגרת הגשת תגובתה לו.

איש לא דרש משופטת נכבדה זו, להתפטר - באופן מיידי - מתפקידה השיפוטי. לאחרונה אף פורסם, ברבים, כי היא החלה לטפל בענייני ההליכים המשפטיים המתנהלים בבית המשפט המחוזי, בתל אביב, הקשורים לטייקון, נוחי דנקנר ו-IDB, לאחר שהשופט, איתן בורנשטיין, יצא לחופשה. כאילו מאום לא קרה. איני יכול, שלא לצטט, בהקשר ובהדבק דברים זה, מתוך "גיא ההריגה" לח"נ ביאליק את השורה הבאה: "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט".

בכל הכבוד הראוי, אין ספק כי חוק יסוד: השפיטה מאפשר לכל אחד מהאישים הבאים: לשרת המשפטים, לנציב התלונות על השופטים ולנשיא בית משפט העליון, כל אחד מהם, בנפרד ולפי שיקול דעתו העצמאי, לפנות לוועדה לבחירת שופטים ולבקש את הפסקת תפקידה השיפוטי של סגנית הנשיאה, כב' השופטת, ורדה אלשיך, באופן מיידי. כך יימנע משופטת נכבדה זו, להכתיב למערכת השיפוטית את עיתוי פרישתה - עיתוי פרישה שנקבע, מראש, על-ידה ויוצר בציבור רושם שלא מוצה עימה הדין, "בפרשת ארגז", כמו-גם "בפרשת רחל סופר-סייג".

כמי שקיבל עליו, לאחרונה, את ייצוגו של עו"ד רפאל ארגז, בכל הקשור לפנייה בשמו לשרת המשפטים, להגיש קובלנה נגד סגנית הנשיאה, כב' השופטת, ורדה אלשיך, כמו-גם לדרוש את הפסקת כהונתה כשופטת, באופן מיידי, בידי הוועדה למינוי שופטים, הרי פניתי - ביום חמישי החולף - לנשיא בית משפט העליון, כמו-גם לנציב התלונות על השופטים, כדי להביא להפסקת כהונתה של סגנית הנשיאה, כב' השופטת, ורדה אלשיך, לאלתר.

בטוחני ומובטחני, כי נשיא בית משפט העליון, כמו-גם נציב התלונות על השופטים, לא יוכלו להתעלם מפנייה שכזו. יחד עם זאת, היה ויתעלמו שני אישים נכבדים אלה מפניה זו, הרי לא תיוותר למרשי, עו"ד רפאל ארגז, כל ברירה שהיא, אלא לעתור לבג"ץ, נגד שרת המשפטים וסגנית הנשיאה, כב' השופטת, ורדה אלשיך ועוד גורמים, כדי שיבואו וינמקו, מדוע לא תופסק כהונתה של שופטת נכבדה זו, על אתר. כמו-גם להעמידה לדין בפני בית-הדין המיוחד, הדן בעבירות, לכאורה, המיוחסות לשופטים שסרחו.

בטוח אני ומשוכנע אני, כי בג"ץ יקיים דיון דחוף בעתירה צפויה שכזו - אם וככל שנאלץ להגישה לבית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - באופן דחוף וקודם לתאריך 15.11.2013, כדי לא להפוך עתירה זו לעתירת סרק ולעתירה אקדמית ו"מתה",. דבר העלול לקרות, שעה שהדיון בעתירה יתקיים, במצב דברים שכזה, אך ורק לאחר פרישתה הצפויה של שופטת נכבדה זו מרצונה שלה בתאריך 15.11.2013, ללא הכתמה בכתם פלילי או משמעתי, כל שהוא.

גילוי נאות: כותב רשימה זו קיבל עליו לאחרונה את ייצוגו של עו"ד רפאל ארגז, בכל הקשור לדרישתו להפסקת כהונתה השיפוטית של סגנית הנשיאה, כב' השופטת, ורדה אלשיך, באופן מיידי וקודם לתאריך פרישתה המתוכננת, מרצונה שלה, בתאריך 15.11.2013. בעקבות זאת שלח הוא מכתב בעניין זה לשרת המשפטים, ציפי לבני, כמו-גם דרש הוא, בשם מרשו הנ"ל, להעמיד את השופטת, ורדה אלשיך, לדין משמעתי בבית הדין המיוחד שדן בשופטים שסרחו, בכל הכבוד הראוי.