הגאון רבי
עובדיה יוסף זצ"ל קיים מה שכל תלמיד חכם אמיתי חייב: לא תגורו מפני איש. הוא אמר מה שחשב, בלי חת ובלי מורא, ולא פחד מביקורת. ובודאי לא פחד לאבד נקודות בדעת הקהל, ובצדק, כי תלמידי חכמים לא צריכים להיות מונהגים על-פי דעת הקהל, אלא אדרבה דעת הקהל צריכה להיות מכוונת על-פי תלמידי חכמים.
כמובן, תמיד השער נשאר פתוח לחלוק עליו, אך הכל ידעו שהוא אינו פוסק מתוך אינטרסים או מתוך פחד, אלא הוא אמר מה שחשב, ועמד איתן על דעתו נגד כל הלחצים.
לכן לפעמים התבטא בלשון חריפה, גם כלפי תלמידי חכמים, גם כלפי ציבורים, אך כל מי שהכירו ידע, שזה היה מתוך אהבה, תוכחה מגולה ואהבה מסותרת, את אשר יאהב יוכיח, את והב בסופה, נראים אויבים במלחמתה של תורה, אבל באמת אוהבים. משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה ניגש אל הרב, וכשרצה לבטא אהבה כלפיו, היה נותן לו סטירה...
את גאונותו העצומה ואת גבורתו האדירה הוא מסר כדי להושיע את ישראל, וזאת בשתיים: בקוּלא ובאחדות.
רב להושיע על-ידי קולא - אכן, הגר"ע יוסף התאמץ להקל כאשר היה אפשר, מתוך דאגה שיש חומרא המביאה לידי קולא, שריבוי חומרות גורם להקל בגופי תורה, ובודאי אין לחדש גזרות. כמובן, לא תמיד הקל, אדרבה לפעמים החמיר, והיה רב להושיע על-ידי כך שאסר, נגד כולם, כאשר מצא זאת לנכון, על-פי דרכה של תורה. וכאשר ראה לנכון, הקל. וכמובן, לא על-פי עצמו, שהרי בענוותנותו הוא לא פסק על-פי חידושים ופלפולים, אלא תמיד על יסוד דברי הפוסקים. כלומר, על-פי רוב הפוסקים. כמובן, הוא ידע היטב, שלפעמים במיעוט המחמיר, יש פוסק ענק השקול ככל המקילים, אבל הוא לקח על כתפיו את האחריות להתיר.
וכן רב להושיע על-ידי אחדות. הגר"ע יוסף התאמץ לאחד את כל הספרדים ועדות המזרח, מתוך ויתור על מנהגים מקומיים, וביחוד מסביב ל"בית יוסף" - "ויוסף הוא השליט על
הארץ הוא משביר לכל עם הארץ", גם רבי יוסף קארו, גם רבי עובדיה יוסף. הגר"ע יוסף לא פחד להכריע במחלוקות, כיון שספקות וחילוקי דעות מביכים ומחלישים. לכן מסר תורה ברורה והלכה ברורה. כמובן, גם בזה, לא כולם הסכימו איתו, אך הגר"ע יוסף היה קשה כחלמיש.
ואכן הגר"ע יוסף הצליח במידה רבה במשימה, הוא רומם מאוד את הציבור הספרדי, שהיה מזולזל גם בתורה גם בחברה. הוא הצליח על-ידי מנהיגותו, גם בפסיקה אחדותית, בדרשה ובכתיבה, וגם במוסדות של חינוך ופוליטיקה. לכן בצדק נקרא מרן על-ידי הספרדים.
מרן תמיד עבד קשה. כבר בגיל צעיר התחיל לעבוד, בהיותו בן למשפחה ענייה. וכל חייו המשיך לעבוד בשדה התורה. יצירתו הראשונה הייתה כתיבה הערות שוליים בספר ראשית חכמה בגיל תשע. וכל חייו עבד קשה לרומם ולזכך מידותיו.
ושלושה סיפורים קטנים אישיים על מידותיו של מרן:
לפני ארבעים שנה הוא הותקף בעיתונות על אמירה אחת שלו, על-ידי עמי הארץ, שעשוהו בחוצפתם כאילו לא יודע תורה. כתבתי מאמר קצר ל
עיתון בן עשר שורות לציין את המקור הפשוט של דברי מרן. למחרת נקראתי לטלפון היחיד שבקיבוץ ושמעתי קולו העדין והרך: יישר כוח לכבודו.
אחרי שנים רבות, הוא קרא לי, הושיב אותי קרוב אליו, ולחש אלי בטון אבהי: "יזהר כבודו מאלו, הם חורשים רעתו".
ולבסוף, מעשה בתלמיד שהודיע לי בשמחה שהתארס עם בחורה עולה מאתיופיה. אבל אתה כהן, אמרתי לו, ואי-אפשר לבצע גיור לחומרא. התלמיד השיב לי: "לא שמתי לב שהיא אתיופית..." שלחתיו לכמה גדולים, שהכרתי דעתם, אך הם פחדו לשים אותה בכתב. אז פניתי למרן: למחרת קיבלתי מכתב המתיר לו להתחתן. קח, אמרתי לו, נייר ששווה מיליארד דולר.
אכן, רב להושיע.
הענק נדם, אך רוחו הכבירה והבהירה, האמיצה והישרה מרחפת עלינו, בפיהם של גדולי עם ובפיהם של פשוטי עם.
זהו הגיבור הרב להושיע שהעיד על עצמו: איני ישן כל לילה טרוד כיצד עוד עשרת אלפים ילדים יקראו קריאת שמע.
תהא נפשו צרורה בצרור החיים עם נשמתם של גדולי עולם.
