בחזרה לברלין

מערכת עיתון הארץ מתחה ביקורת חריפה על השר יאיר לפיד שמתח מצדו ביקורת על הישראלים המעדיפים לחיות בברלין כי שם "יותר נוח". "אזרחי ישראל ריבוניים להחליט היכן הם וילדיהם יחיו, ואין צורך להשתלח בהם ולהאשים אותם בפעולה מתוך נוחות, תוך שימוש בזיכרון השואה" פסקה מערכת העיתון.

התרשמתי מהטיעון עד שנזכרתי שהארץ לא רק מגן על זכותם של היהודים להתגורר בברלין, אלא שלפני כשלוש שנים עורך המדור הספרותי של העיתון, בני ציפר, קרא להקמת בית לאומי חילוני בברלין. לא פחות! "ברלין היא התשובה לאכזבה הכללית של הצעיר הישראלי ממדינתו" קבע אז ציפר ברשימה האמורה. אין ספק, לעיתון הארץ יחס מיוחד לברלין.

ברלין מחכה לי?

אמי עלתה לארץ ישראל ב-1939 מברלין, אחרי שחייתה בה שש שנים תחת שלטונו של היטלר. עלה בידה להימלט בדקה ה-90 לארץ הקודש. האם הצלתה היא ההוכחה לצדקת הרעיון הציוני? לא יודע! אחיה ואחותה נמלטו באותן שנים לאוסטרליה ומאז צאצאיהם חיים בה ועד כמה שביכולתי לשפוט, הם די מרוצים.

אני לא יכול לקבוע בדיעבד מי מהאחים עשה עסקה טובה יותר ואניח להיסטוריה לחרוץ את משפטה. האם בכך שדודי ודודתי לא עלו ארצה הם בגדו ברעיון הציוני כטענת עוזי דיין? לא נראה לי. האם אני, שנקלעתי לכאן מכוח לידתי, מחויב להישאר כאן לבל אבגוד ברעיון הציוני? אתם יודעים מה? נעזוב את זה! למה לעסוק בבעיות תיאורטיות?

ברלין אילצה אומנם את משפחת אמי להימלט לכל עבר, אבל לי היא מחכה, לגרסתו של בני ציפר. "בעצם, ברלין היא התשובה לאכזבה הכללית של הצעיר הישראלי ממדינתו". ואם ישראלי סתם יכול לחזור ולמצוא בה את ביתו האירופי, קל וחומר מי שברלין היא כור מחצבתו? כמוני, כמעט. טוב, אני לא כל כך צעיר ולא עד כדי כך מאוכזב ממדינתי - אז ברלין לא מחכה לי.

להימלט מהזוועות לברלין

מאידך-גיסא, כמה טוב לחיות בברלין החדשה - מרכז הסובלנות והנימוס האירופי, מקום תרבותי בהחלט בו אינך נאלץ אליבא דציפר "לראות את המאסות של הדתיים בשחור" שהוא רואה למשל בירושלים, או "לשבת ברכבת ולא לראות פתאום מישהו שמוציא טלית ותפילין ומתחיל להתפלל". כדי שלא לחזות ב"מחזות זוועה" אלו ראוי להימלט אפילו עד ברלין.

ברלין שינתה את פניה וכיום היא שופעת חיבה לישראלים. היא גם עיר זולה בהרבה מתל אביב ומציעה אפשרויות לחיים טובים ותרבות במחיר השווה לכל נפש. למה אנחנו מחכים, כפי שציין ציפר, ויכולים לאשר ישראלים שמצאו מקלט בברלין: "ישנה כבר קהילה ישראלית חמה ותרבותית", "יש חומוס, יש מקומות מפגש, ויש חיבה כללית לישראלים בקרב תושבי ברלין". איך אפשר בנסיבות אלו להתנגד לדעתה של מערכת הארץ, לפיה אין כל מקום למתוח ביקורת על ישראלים המבקשים להגר לברלין?

יש להניח שעמוס שוקן, הבעלים של הארץ, מעסיקו של ציפר, נכדו של שלמה זלמן שוקן, יקה אמיתי ואיל הון ברלינאי (לפני שנאלץ גם הוא להימלט בשנות השלושים) בוודאי מזדהה הזדהות עמוקה עם הרצון להשתקע מחדש בברלין. דומני שמשפחת שוקן לא השלימה עד עצם היום עם עקירתה לארץ המזרחית המיוזעת הזאת, המלאה דתיים שחורים המתעקשים להניח תפילין.