שמונה-עשרה שנה מאז הרצח המתועב של ראש הממשלה, רבין, החברה הישראלית הולכת ומתרחקת ממשמעויותיו של המעשה. היסטוריונים חורשי מזימות, קונספירטורים יודעי דבר, ממצאי עובדות ופוליטיקה של השכחה, כול אלה מנסים לקבור את האירוע קבורת חמור. לא מן הנמנע שהם יצליחו כי רוח גבית נוחה מאוד נושבת בארץ הקודש. אחרים הפכו לאדישים, סוג של שגרה שאין להתעמת עמה כי ממילא החיים זורים להם הטרדות רבות וקשות. מול האדישות הזו, כוחות האופל מתקדמים אל עבר היעד הנכסף: שחרור המחבל היהודי, הרוצח המתועב
יגאל עמיר.
המתקפה המתוזמנת היטב כלפי הסכמי אוסלו נועדה, בין היתר, להכשיר את השרץ של רצח רבין. רבים הם אלה אשר דורשים להעמיד לדין את "פושעי אוסלו" ולאסור אותם לשנים רבות. מאותה אכסניה אידיאולוגית יצאו האחים עמיר, משולהבים ושטופי מוח, משוכנעים שאין היתר לבני אדם להחליט על גורל המדינה. אייתולות משלנו, אנשים מנותקים מן המציאות עלי אדמות ומתקשרים עם עולמות נסתרים מן העין, רק הם יודעים את האמת, רק להם מותר להחליט, ורק הם יגאלו את עם ישראל וארץ ישראל. אז הגואל הגדול, יגאל עמיר, הגיע בעתו, שלוח של פנטים שלא היו מביישים שום אויב מר, וירה ביצחק רבין כאילו מילא הוראות מטפיזיות.
בפרספקטיבה של שמונה-עשה שנה, למשמע הערותיהם של רבים מאזרחי ישראל, למקרא מאמרי הסטנה של אידיאולוגים בעלי תפיסת עולם שאין בינה לבין הדמוקרטיה אפילו פסיק של דמיון, הם נותנים את הטון, והבון-טון הוא לגדף כל פוליטיקאי שאינו פועל לפי תפיסתם, לאיים ולהסית, לחרוש מזימות ולהתכונן לבאות.
כוחות הרשע
החברה הישראלית מפולגת ומפוצלת בכל תחום. אין יותר נרטיבים (מילה שמאוד אוהבים אותה המומחים!) מאחדים. אז נרטיב ברצח של ראש הממשלה, רבין, ודאי נתון למחלוקת קשה. כול אדם נורמלי (אם אפשר לכנות זאת כך). היה צריך לגנות בחריפות קיפוח חיי ראש ממשלה על-ידי רוצח בן בליעל, אך במדינה שבה ערך חיי אדם הפך לכה זול, במקום שבו באותה הנשימה מדברים על ערכים ופועלים אחרת, בחברה שהשמצות וגידופים הפכו ללגיטימיים לחלוטין, ללא סייג וללא גבולות, אין לצפות לגינוי של רצח ראש ממשלה.
המתוחכמים שבין הפנטים מסבירים את התנגדותם לעצם קיום יום זיכרון לרצח רבים משום שלדעתם רצח הוא רצח הוא רצח ואין חשיבות תוארו של אדם. מובן שכל רצח הוא מתועב וגרוטסקי, אך טענם של אלה שמנסים להנחיל, כביכול, דין שווה שין רצח רבין למעשי רצח אחרים, עושים זאת כדי להסתיר את ההבדל המהותי: האיש רבין לא נרצח בקטטה, לא בריב בין חברות רחוב, לא בבר אפל, אלא הוא נרצח בתוך מניע אידיאולוגי ברור: אין זכות לראש ממשלה בישראל להחליט על דרכה של חברה, יחד עם ממשלתו ורוב בכנסת, בעניינים שמעבר לתובנות בני תמותה רגילים. לכן, רצח רבין נוגע בעצם היסודות של הקיום המשותף שלנו בישראל, מפלח כל הסכמה הקיימת במדינה דמוקרטית בה הרוב מכריע, לטוב או לרע, באמצעות נציגיו בכנסת. הרוצח יגאל עמיר וחבר מרעיו לא קיבלו, וגם כיום אינם מקבלים, את הכללים של המשחק הדמוקרטי. זו הצרה הצרורה, זו הסכנה הגדולה, זו הסיבה מדוע יש להמשיך בטקסי האזכרה, למען לא נשכח שבמדינה מנהיגים נבחרים מחליטים, לפי כללים ברורים, על עתידה.
לדאבון הלב, שום דבר חיובי לא יקרה בעתיד. גם השנה ינאמו נאומים מרגשים, סרטים יוקרנו ודיונים יערכו במקומות שונים בארץ, אך מאידך כוחות האופל הפנטיים ימשיכו להתחזק. ביום הדין, כוחות הרשע יצאו מן המחילות ויסתערו על היעד הבא. כול שנותר הוא לקוות שהאחראים על שמירת המשטר הדמוקרטי וכוחות הביטחון יצליחו לסכל את מזימתם.
