מיהו חרדי?

בתקופה הפוסט-מודרנית נהוג לא לעשות עניין גדול מנושא הזהות האישית, הלאומית וכדומה. סוג של ליברליות יתר מתוך תפיסה שבין כך אנו דוגלים בשוויון מלא בין בני האדם ובמקסימום חופש תרבותי לכל אדם באשר הוא, אז לשם מה להדגיש את ההבדלים ואת השוני ועוד להגדיר זאת כ״זהות״ קשיחה כביכול. בפרט כאשר אנו מוסיפים לכך חששות פרנואידיים ידועים ״שזה יכול להוביל ללאומנות ומשם הדרך קצרה לגזענות ולאלימות...״.

כך נוח לנו לא לעסוק בנושא הזהות כמעט ולהתמקד יותר בפרקטיקה של החיים, כסף, קריירה וכדומה. בארצות הברית לדוגמה, תפיסת הזהות בכלל והזהות היהודית בפרט, הופכת להיות פחות רלוונטית לקבוצה הולכת וגדלה של יהודים ליברלים צעירים. הם לפעמים יוותרו בקלות רבה מדי על עצם הגדרתם כיהודים. או במקרה הטוב הם קודם יגדירו עצמם כ״אמריקנים״ ורק אחר כך כ״יהודים״. זה לא נובע דווקא מתוך זלזול בזהות היהודית, אלא מתוך תפיסת עולם ליברלית הומניסטית שאנו חיים בעולם גלובלי בו אין חשיבות כמעט לזהויות תרבותיות שונות, והמקצינים אף יתהדרו בתפיסת חשיבה המאשימה את כל התרבויות הנבדלות כגורמי האלימות בעולם, תוך התעלמות עקרונית מהאלימות הרבה שבאה לעולם באמצעות ההתנשאות הזאת ועל-ידי אנשים שרצו ״לחנך את העולם״ כדוגמת הקומוניסטים ברוסיה או קבוצות ״ליברליות״ שונות במקומות אחרים.

השאלה המתבקשת, היא: למה זה חשוב? מה תועיל לי ה״זהות״? למעשה, כל אדם כמעט, מחובר באופן טבעי ל״זהות״ מסוימת. בין אם זו זהות חברתית, תרבותית, או אפילו סתם ליברלית. רוב האנשים חיים כחברה ולא כפרטים והם צריכים סיוע הדדי, בין אם זה לצורך גיבוש תפיסת עולם אידיאולוגית או חברתית ובין בחיי המעשה והכלכלה. לכן כולנו מחוברים בצורה כזו או אחרת ל״זהות״ כלשהי. כאשר אנחנו קשורים בקבוצה אנו יוצרים סולידריות חברתית החיונית לקיומנו כחברה אנושית.

בעצם, זהות היא מעין ״הגדרה עצמית״ ולכן בדרך כלל נהוג לומר שזכותו של כל אדם להגדיר את עצמו ואת זהותו ורצוי שאחרים לא יתערבו בכך. אך הפולמוס מתחיל כאשר מדובר בהגדרת זהות שיש בה כדי להתחזות או להטעות אנשים. נניח שיבוא אדם ויאמר שמבחינת ההגדרה העצמית שלו הוא רואה את עצמו כ״שוטר״ ובהתאם לכך הוא רוצה להיכנס למקומות מאובטחים שרק שוטרים מורשים להיכנס אליהם, ברור ששלטון החוק ימנע זאת ממנו והוא אף יואשם בהתחזות. לכן ההגדרה העצמית היא בדרך כלל נכונה, אך לא תמיד. היא לא תקפה במקרה שנעשה שימוש במותג בעל זכויות יוצרים או שהוא מוכר לכל כבעל מאפיינים מסוימים, שבמקרה כזה שימוש במותג לצורך אחר ייחשב בעיני הציבור כגניבת דעת וכרמאות.

הזהות היהודית היא ייחודית ושונה מהגדרות סטנדרטיות של זהות, מאחר שהיא בדרך כלל כוללת בתוכה גם מאפיין של לאום, גם הזדהות עם תרבות והיסטוריה משותפת, ובעבר זה כלל באופן טבעי גם הגדרת היהדות כמעין ״דת״. כיום ישנם יהודים רבים שפחות מזדהים עם ההגדרה של היהדות כ״דת״ ובכל זאת הם רואים עצמם כבעלי זהות יהודית וחשים מחוברים אליה בכל נימי נפשם. אוי לו למי שיעז לפקפק בתחושתם הברורה הזו ובצדק רב. מבחינתם הם מחוברים ליהדות קודם כל דרך ההיסטוריה המשותפת הרחוקה והקרובה. נושא השואה למשל, מעורר בהם תחושות הזדהות עמוקות. גם בפן הרגשי. חלק קטן אומנם כבר סולד מהעיסוק ה״אובססיבי״ בשואה, מתוך רצון להפסיק את תחושת ה״קורבן״ אך עדיין מחובר בכל נימי נשמתו להגדרה העצמית כ״יהודי״. ייתכן שאם מישהו ישאל אותם בטעות ובחוסר מחשבה תחילה, במה אתה יהודי? הם ייפגעו עד עמקי נשמתם ובצדק.

התשובה הספונטנית שלהם תהיה: ״אני יהודי יען כי אני יהודי. משום שאני מרגיש יהודי. אני לא חושב שאני צריך לספק למישהו הסבר כלשהו על תחושותיי הפנימיות החזקות״. כמובן שישנם הסברי עומק שונים להגדרה של הזהות היהודית בראייה החילונית שלא אכנס אליהם כעת.

עד כאן זו מעין הקדמה, כדי לנסות לנתח ולהבין מה בעצם עבר על עמנו ב-150 שנה האחרונות. לפחות מבחינה פסיכולוגית. כמובן שאי-אפשר להיכנס כעת לכל הפרטים והניואנסים והבדלי הגישות בין כל הקבוצות השונות בעם. בגדול, לאחר תקופת ההשכלה שהושפעה רבות מהשאיפה להתקבל כשווים בין האומות, הורגש הצורך אצל רבים למצוא ״פתרון״ לבעיה היהודית ולהתמודדותה בקרב העמים השונים ש״שכחו״ להתייחס אל היהודים כאל בני אדם. פתרונות מהסוג של ״התבוללות״ המונית ו״השתלבות״ לא ממש הוכיחו את עצמם ואף היכו בעוצמה רבה כבומרנג ביהודים בגרמניה של ימי טרום השואה. התברר שהשנאה ליהודים שכבר התבוללו ו״השתלבו״ בחברה הגרמנית הנאורה, הייתה גדולה אף יותר ודווקא משום כך.