תושבי ישראל נזדעקו בימים האלה נוכח המראות הקשים של התפוצצויות במרכזי הערים. אירועים אלה גרמו לפגיעה באזרחים וכמעט גם רצח של פרקליט, שעבודתו נראתה לעבריינים כמסכנת אותם. לפתע כולנו ראינו אל מול עינינו את העוצמה שנצברה בעולם הפשע, את היכולת הטכנית אם באלקטרוניקה ואם בבניית אמצעי חבלה למיניהם. האם מסתמנת גם עלית מדרגה ברמת הביצוע וברמת הפשיעה באופן כללי?
העובדים המוכשרים במשטרה ובפרקליטות נתונים במילכוד. זו מלכודת הדבש שלהם. לא דומה לכידת עבריין ללכידת איש ציבור רם מעלה, לפחות לא מבחינת היוקרה שהיא מקנה לבעליה. ככל שהדבר נוגע בעבודה מול העולם התחתון, חייבים הפרקליטים והחוקרים לעשות את עבודתם במסתרים. לא כך הדבר כאשר מדובר באיש ציבור. זוהי דרכם האחת והיחידה של החוקרים והפרקליטים אל התהילה. ולכן הם מרותקים ונשאבים אל עבר הפוליטיקאים כאל אבן שואבת. זהו מקצה השיפורים האמיתי עבורם. הם להוטים להשתלב בו.
תשומת לב ציבורית
העבריינים? ככל שאלה פועלים במחשכים, ואין פעילותם הפלילית טורדת את מנוחת הציבור, להט העשייה המאפיין את אנשי המשטרה והפרקליטות נמוך בכמה דרגות. זכורה לכולנו ההצגה הגדולה שעשתה המשטרה כאשר הובל ראש עירית בת ים
שלומי לחיאני, מול עשרות עיתונאים וצלמים לחקירה. איזה פושע פלילי ייהנה או יזכה את חוקריו בתשומת לב ציבורית כזו?
קיים תחום שבו לדאבוננו, אין אנשי ציבור מושכים תשומת לב מספיקה של אנשי המשטרה והפרקליטות. אלה הם פעילים באיגוד המקצועי. המשטרה לכודה כאן בתפיסה ישנה נושנה ולפיה היא איננה אמורה להתערב בסכסוכים הקשורים בוועדי עובדים.
וכך נוצרים "חורים שחורים" שבהם פועלים חלק (קטן אמנם), מראשי הוועדים ושם הם עושים כבתוך שלהם. כמעט מיותר להזכיר בהקשר הזה את אלון חסן. יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד. על העבירות שנעברו לכאורה בנמל, אין הוא נותן את הדין, לפחות לפי שעה, ומאז שהוא חזר לתפקידו הנוכחי מהשעייתו הזמנית, כבר חזר נמל חיפה לפעול "כרגיל": שביתה איטלקית, בניגוד לצווי ביה"ד לעבודה, הכרזה על סכסוך עבודה, במקביל. ובקיצור עולם כמנהגו נוהג. היכן המשטרה? היכן הפרקליטות? כל המנגנונים המשוכללים האלה, נוח להם כשהם פועלים מול אנשי ציבור מהמגזרים הפוליטיים, הארציים או המוניציפליים. מכאן הם ישאבו תמיד את הכבוד והתהילה. ועדי עובדים? חבל על הזמן. זהו "כסף קטן", וכך גם הפשיעה הפלילית...
