להצלחה הפנומנלית של "גבירתי הנאווה" בת' הבימה, יש כמה "אשמים”. התרגום הקומי והשנון של דן אלמגור היחיד והמיוחד ושרגא פרידמן ז"ל, תרגום מלא חידודי לשון, וכמו שניסים אלוני ידע ליצור משיבושי מילים מטבעות לשון - כך התרגום כאן מעניק צבע וחיים למשחק הנפלא, השירה ברמה האופראית, ולמוזיקה הכה אהובה של פרדריק לאו - וזאת, הודות לתזמורת החיה הנפלאה על הבמה.
הבימאי רב הכשרון משה קפטן לש בצורה מושלמת את ה"בצק”, את הקאסט הכה מושלם, והוא אחראי לקצב ולמהלך המעולה של ההצגה, כשלעזרתו להקת רקדנים מופלאים ביכולותיהם גם האקרובטיות, עם הכוריאוגרף אביחי חכם (שיצר את הכוריאוגרפיה להפקה המדהימה של "רוקי אורור שואו” ביורם לוינשטיין); כך גם קולות הזמרים המקצועיים המחוננים המעשירים את הסאונד, ועושים מהמחזמר היפהפה הזה יצירה שניתן להכתירה כמחזמר הטוב ביותר שעלה בהבימה בפרט ובארץ בכלל. כך שסך כל המרכיבים שנבחרו בקפידה, מענגים את הצופים ברצף, עד שהקהל אינו חש את הזמן שעובר (3 שעות, כמו באופרה, ולא רק מבחינת הזמן, אלא גם הביצועים).
שיא נוסף בקריירה
נתן דטנר כפרופסור היגינס, הבוטח בעצמו, מעט מזלזל בנשים, אינו מוכן להינשא כלל, ומתייחס לנערת הרחוב, לייזה דוליטל כבדיחה, וכחומר ממנו ייצור משהו אחר לגמרי - ליידי אצילה. שינוי אופיה משנה לחלוטין גם את גישתו אליה בהמשך. נתן מפליא בשירתו ובמשחקו, שנראה שהגיע כאן לשיא נוסף בקריירה העשירה שלו. שני כהן שכה מצחיקה בשפת הרחוב המשובבת שלה, ומהווה מעדן קומי בפני עצמו, הופכת לנגד עינינו לסינדרלה, כתוצאה מעמלו והתעקשותו של היגינס לנצח בהתערבות עם הקולונל פיקרינג (דב ריזר שזוכה כאן להפגין את רבגוניות משחקו, עם כושר שירה וקריצה לתנועה בעלת משמעויות). רובי פורת שובל עושה בחן רב את דמות סוכנת הבית, שגם לה יש מה להעיר לשני הלשונאים, היגינס ופיקרינג, ומאצילה על סביבתה את הסטייל והרוממות של החברה הגבוהה. כך גם אמו של היגינס, מרים גבריאלי, משרה אצילות ונוכחות על הסובבים אותה.
בניגוד לחברה הגבוהה, החוגגת בתחרות הסוסים ב"אסקוט", בסצינה מפוארת ביותר כמוה לא נראתה על הבימה בארץ, הרי אביה של לייזה, אלפרד דוליטל, אותו עושה פיני קדרון בחן בלתי נדלה, ובגסות מהולה בהומור רב - כובש את הקהל מהצד השני של החברה. לעזרתו מצויים חבריו לשתיה בפאב, גם הם בריקודים ושירה נהדרים, מאד אנגליים ואותנטיים, כך שהצופים לוגמים משתי הכוסות הנאה על כל צבעיה וסוגיה. נזכיר את שלומי ברטונוב כברמן ובדמות המטורללת של הבלופר זולטן קרפטי; כך גם אדם להב כפרדי, המחזר הצעיר של לייזה, שמגלה כושר שירה מופלא, ברמה אופראית, כמו גם ניר שיבר ורועי קקון, בין יתר 36 השחקנים, וכך מענגים את הצופים הרקדנים דוד הררי - אמן ברייקדנס ואקרובטיקה (מ”שקטק”), תומר דהן, דויד רייבי ועוד ועוד.
גם אם ראיתם גירסה קודמת למחזמר - בין אם על הבמה ובין אם בקולנוע - הפקת "הבימה" שונה מכולן וסוחפת בטויסט והחן שנוספו לה בביצועים המרהיבים, ובהשקעה הפנומנלית שהושקעה בכובעים ובתלבושות הסופר-מעוצבות של ילנה קלריך, ובתפאורה המדהימה בעיצובה בידי ערן עצמון כמותה לא זוכים לראות ביום יום בתיאטרונים. בקיצור: ה"וסט אנד" או ברודווי בתל אביב.
ומילה טובה למעצב המושבים של אולם רובינא: ראוי היה שכל התיאטרונים יחקו את העיצוב הכה נוח ומושלם של הכסאות בהבימה.
לרוץ ולראות.
