מי זה "משרד התשתיות"?

פרשיית האחים עופר והמכרז לתחנת כוח פרטית הולכת ומתפתחת לאחר שנודע כי האחים עופר "זכו" בעשרים מיליון ש"ח כתוצאה מאי-סדרים ב"משרד התשתיות", כפי שעולה מעמדתו של החשב הכללי ד"ר ירון זליכה.

מי שמבין ב"הלכי המינהל הציבורי" מבין שנושא זה לא היה מגיע לתקשורת לולא אחד מהשניים: מישהו רוצה להציל את עורו או מתחת לפני השטח נחבאת שערורייה חמורה ביותר. לפני שנעסוק בנושא עצמו נסכים על כך כי 20 מיליון שקל זה "כסף גדול" - תקציב זה היה יכול לכסות את רוב ה"סגירות" והקיצוצים של שירותי-הקצה החברתיים, עליהם אנו שומעים השכם והערב וליבנו מתחמץ שדווקא למשימות אלו שעלותן כה קטנה "נגמר" התקציב. תקציב זה היה יכול גם, להבדיל, לעודד הרבה עסקים קטנים להרחיב את עסקיהם ולקלוט עובדים חדשים.

ועל כן עלינו להסכים גם כציבור, ולא רק כ"לקוחות" התקשורת, כי אנו זכאים להסבר מלא על בזבוז כספינו ועל הפרת האמון שאנו נותנים באותם פקידים ופוליטיקאים שאצלם הפקדנו את כספינו ועתידנו. יש מדינות שפרשיות מסוג זה היו עולות לכותרות הראשיות בעיתונים, לא פחות מפרשיית האי היווני, אדמות גיבתון, פרשיית בראון-חברון, שמעון שבס ועוד רבים וטובים משום העובדה שיש בהם ריח חריף של יחסי הון-שלטון מושחתים.

הפוליטיקה הישראלית של תחילת המאה העשרים ואחת מעמידה בפני הציבור הישראלי שני איומים, אשר פרט לעובדה שאינם תובעים קורבנות אנושיים, חמורים לא פחות מאיומים ביטחוניים וכלכליים אסטרטגיים: השתלטות מרכזי המפלגות על השלטון ומשאביו והחמרה ביחסי הון שלטון לכוון שחיתות-ממסדית ומוסדית.

בפרשיית משרד התשתיות והאחים עופר יש פוטנציאל בהחלט מוחשי להפרת הכללים באשר ליחסי הון-שלטון, לא מכיוון שבהגדרה האחים עופר ומשרד התשתיות הם מושחתים אלא מכיוון שבנוכחות "הכסף הגדול" והפסיכולוגיה של יחסי פקידים-פוליטיקאים-הון יש סיכון של התערערות המינהל התקין עד לרמה של שחיתות.

קשה מאד להאמין שהתוספת של ה-20 מיליון ש"ח לאחים עופר נוצרה מליקוי מינהלי תמים ואקראי. רומז על כך ירון זליכה הקובע כי הטעות "עולה בקנה אחד עם התנהלות המשרד הזה לאורך כל הדרך, גם בפרשת רמת-חובב ובכך היא עלולה לסכל חלק ממאמצי משרד האוצר להקטין את עלות התחנה ולגרום להקטנת החיסכון למדינה" [מצוטט מכתבתו של עמירם כהן ב"הארץ", 21 ינואר 2005]. מתוך הכתבות בנושא, המתבססות על התייחסותו של החשב הכללי, המוכר כאיש ישר, אמין והגון, עולה גם כי "המשרד" פעל בדרך פתלתלה, תוך עקיפת הנהלים, בכדי להגיע להסכם עם האחים עופר.

אין ספק כי עולה מ"יציאת הנושא מהארון" גם ריח שאיפתו של זליכה לנכות את עצמו ואנשיו משעה שמשרד התשתיות הודיע כי העלות הנוספת היא תוצאה ועדת המכרזים בראשות סגןהחשב הכללי - גם הוא מבין שיש בפרשיית זו פוטנציאל מסוכן ביותר...

אנו כציבור לא יכולים להשלים לאורך זמן עם מושגים כמו "המשרד" או "משרד החשב הכללי" - אנו רוצים לדעת באופן מדויק מי אחראי אישית למתרחש. אנו יודעים היטב כי קיים סיכוי [וסיכון] שכאשר משתמשים לאורך זמן במושגים כוללים כמו "המשרד" הנושא הולך ונעלם ביחד עם האחראים הישירים לו. כמובן, גם אנו נשמח לשמוע שהייתה זאת טעות-אנוש או "ליקוי מינהלי תמים" - אולם אנו רוצים גם לדעת מה התכניות האלטרנטיביות לגבי עשרים מיליון השקל הללו - אולי לטיפות חלב, אולי לפנימיות לילדים בסיכון, אולי לתגבור המתנסי"ם ואולי לסיוע לעסקים קטנים...

______________
לאתרו של המחבר - www.deot.org.il