המועצה לשלום ולביטחון הגיעה, לאחר דיונים מתישים וממושכים של 43 שנה, למסקנה שבקעת הירדן אינה הכרחית לביטחון ישראל. אלה הם 860 אלף דונם מיותרים ביטחונית שאפשר למסור אותם, אומרת המועצה, לגורם אחראי, כגון הרשות הפלשתינית, או כוח בינלאומי "חזק".
כיצד הייתה הבקעה, אחת מעמודי התווך של ביטחון ישראל, למיותרת עד כדי כך שאפשר למסור אותה לכל דכפין? העולם השתנה, אומרת המועצה. לא עוד גייסות של רק"ם המסתערים עלינו מן הגולן. אין משטר עירקי שיכול לשגר כוחות ענק אל החזית המזרחית. לא ניתן להעלות על הדעת גייסות אירניים חמושים שיחצו את המדבר הגדול והנורא לעבר הבקעה ויתמקמו בה לקראת העלייה דרך מעלה אפרים ודרך יריחו. הימים הללו עברו, ולעולם, אבל לעולם, לא ישובו עוד. חוץ מזה, הירדנים שומרים עלינו. בתקופה זו, כשהסכנה הקיומית למדינת ישראל היא טילים ארוכי טווח המכסים את כל מדינת ישראל, אין עוד משמעות לשטח, ולכן ניתן לוותר עליו. יתר על כן, השימוש הקלוקל בשיקולים ביטחוניים על-מנת להצדיק החזקת שטח אינו אלא הכפפת השיקולים הביטחוניים לצרכים פוליטיים נלוזים, ואנו במועצה לשלום וביטחון חפים מכל שיקול פוליטי, שכן רק השיקול הביטחוני הטהור מנחה אותנו. וכאמור, שקלנו, טרינו, דנו, והחלטנו שבקעת הירדן אינה נכס ביטחוני בעל חשיבות קיומית למדינת ישראל.
אם כך, האם חיוני לשמור על גב ההר? שואל המראיין הממולח. אם בכל זאת יתמקם בבקעה גורם עויין, סביר שהשליטה בגב ההר תהיה בידינו, הלא כן?
לא ולא נבהלה הדוברת, זה שאנו יכולים להסתדר, ביטחונית, ללא הבקעה, אינו אומר שאנו זקוקים לגב ההר. הרי אמרתי לך שאין איום כזה, אין "חזית מזרחית", לא יהיה איום כזה, כי אנו, ב"מועצה לשלום ולביטחון", יודעים את העתיד, והעתיד יודע מי אנו, ויעשה מה שאנו אומרים לו.
אם הגדרת אפוא את הטילים המכסים את שטח מדינת ישראל, זו שאינה כוללת את הבקעה ואת גב ההר, כאיום קיומי, האם עלינו להשמיד אותם מצבורי טילים בסוריה, בחיזבאללסטן, או אולי באירן - זו המאיימת השכם והערב בהשמדתנו?
לא ולא! נחרדה דוברת "המועצה לשלום ולביטחון". מציאותו של איום קיומי אינו מחייב את השמדתו אלא אחזקת הרתעה, הרתעה חזקה, מבוצרת במילים חזקות, בהסכמים בינלאומיים, ובהצהרות של מנהיגים חזקים. הרתעה כזו היא הערובה לביטחון ולשלום. הרי לא סביר שנפציץ פה, נפציץ שם, זה לא מקובל על "המועצה לשלום ולביטחון".
שתי מדינות לשני עוינים המשתפים עיר בירה אחת
אם כך, שואל המראיין הערמומי, מהו האיום הקיומי שנגדו יש צורך להרתיע או לפעול? אם אין חזית מזרחית, אין בקעת הירדן, אין שמירה על גב ההר, ואין פעולות מנע נגד האיום המיוצג בעשרות אלפי הטילים המהווים איום קיומי על מדינת ישראל, הייתכן כי האיום מתמצה בכך שמדינת ישראל אינה אלא חגורה צרה, צפופה, מאוימת, וחשופה לכל טיל פציץ מכוון או מקרי שיוכל לפגוע בה ולעשות נזק רב לאזרחיה? שאם כן, ראוי לה למדינת ישראל שתקום ותברח מאותה רצועה צרה, מאוימת, חסרת הגנה. האם תיתכן האפשרות, ואפילו התרחיש הקלוש ביותר, שגב ההר המצוי בידי עוינים, והבקעה הנטושה שתתמלא בשלושה מיליון פליטים מסוריה-לבנון-עירק-ירדן-סודן אחרי שהכוח הבינלאומי ינוס על נפשו מפני השיפעה הזו, יאיימו באופן כלשהו על אותה רצועה צרה צפופה ומלאת נדל"ן שערכו לא יסולא בפז? האם ניתן להעלות על הדעת את האפשרות שכל אותם מנהיגים חזקים ועתירי מילים פשוט יתעלמו מהבטחותיהם כי ישראל אינה לבדה, כי ארצות-הברית מגבה את ישראל, כי צרפת תשמור על ישראל, בדיוק כמו שהתעלמו מכל הקווים האדומים שהציבו? שואל המראיין הערמומי.
מובן כי שום מראיין בתקשורת הישראלית, ערמומי או תמים או מיתמם, לא מעלה בדעתו לשאול על תרחישים שאינם עולים בקנה אחד עם התקינות הפוליטית או אפילו להעלות אותם. גם המראיין הוותיק והשחוק ביותר, שכל חייו עברו עליו בהפרכת שקרים וחקירת שתי וערב של הלהג הפוליטי, אינו מוכן לומר את מה שברור לכל מתבונן אוביקטיבי על מפת פלשתינה-א"י: שרצועת החוף ללא שולי הביטחון של ההר והבקעה היא מלכודת מוות, ובלשונו של
אבא אבן - אושוויץ מורחבת. גם המראיין הוותיק והמנוסה ביותר לא יתהה בקול רם על סמך מה יש לאומה הערבית בהר ובבקעה זכויות יתר שאין לה בשפלה. ולהפך, מדוע זה שזכויות היתר שיש לעם היהודי בשפלה הפלשתית אינן תקפות בשדרת ההר מחברון ועד שכם. גם המראיין המנוסה ביותר לא יאמר בפה מלא שאובמה שקרן, הולנד חסר אונים, והצי המלכותי הבריטי המהולל חלש יותר משהיה ב-1800.
ככה זה. כשיש קיבעון מחשבתי בנושא של חלוקת הארץ (חלוקה זה טוב, ריבונות זה רע), שום היגיון ושום התבוננות ושום ראייה מפוכחת אינם יכולים לעמוד בפני הקיבעון. פעם קראנו לזה הקונספציה - אותו קיבעון שלאחר מלחמת ששת הימים. עכשיו זה הקיבעון שלאחר מלחמת אוסלו. שתי מדינות לשני עוינים המשתפים עיר בירה אחת. כך קבע נשיא צרפת מעל בימת הכנסת. האם עולה בדעתו שהסכסוך הגרמני-צרפתי של מלחמת העולם היה אמור להסתיים בהכרזה על פריז כעיר הבירה המשותפת לרייך השלישי ולרפובליקה השלישית? האם עולה בדעתו של מראיין ממולח להציע ל
פרנסואה הולנד את פריז כבירה משותפת עם הג'יהאד האיסלאמי לפני שהוא מציע את ירושלים כבירת פלשתין?
לנו, האזרחים הממודרים מן המידע המיוחד המגיע אל הברזלנים של "המועצה לשלום ולביטחון", אין אלא לסמוך על השכל הישר ועל ניסיון העבר המראה כי אמינות החיזוי של האגף לחלוקת הארץ היא קרובה לאפס. השכל הישר דורש להתבונן במפה, להכיר את האויב, וללמוד מן הניסיון.
