מותו של האיש בעל הלב

לפני כמה ימים הלך לעולמו בגיל 77 חבר הכנסת לשעבר אמרי רון, חבר משק משמר העמק שהחזיק בשיא עולמי בתוחלת חיים של אדם שבליבו הושתל לפני למעלה משלוש שנים לב.

הוא נולד ומת כקיבוצניק נאמן וערכי במשמר העמק, שנחשב כאחד המשקים האדוקים בזכות העובדה שאחד ממנהיגי מפ"ם יעקב חזן נמנה על מייסדי הקיבוץ וגר בו עד יום מותו.

אמרי נישא לאורה, בתו של מרדכי בנטוב, אף הוא מראשי המפלגה וחבר כנסת ותיק שהיה החונך הפוליטי שלו. המסלול הצבאי שלו היה גם מרשים. אחרי גיוסו לצה"ל התנדב אמרי לצנחנים, עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר ולאחר מכן קורס קצינים.

אמרי לחם במבצע קדש כמפקד מחלקה שהוצנחה במיתלה. בשירות המילואים המשיך להתקדם בתפקידיו ולחם כמפקד פלוגה במלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים לחם כסגן מפקד גדוד סיור ונ"ט בחטיבת הצנחנים ובמבצע שלום הגליל לחם כקצין מטה בחטיבת צנחנים.

את פעילותו הציבורית החל אמרי אחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר נבחר כמזכיר הקיבוץ הארצי ופעל למיזוג התנועות הקיבוציות למורת רוחם של כמה מראשי מפ"ם למרות שהיה קיים כבר מערך פוליטי בין שלוש מפלגות הפועלים: מפא"י, אחדות העבודה ומפ"ם. פעילותו של רון בשיתוף עם חברים נוספים מהתנועות הקיבוציות המקבילות נשאה בסופו של דבר פרי והוקמה התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם).

כאשר בירכו על המוגמר הבהיר אמרי רון באחד הכנסים של התק"ם: "אני מאמין בשוויון ובכבוד האדם באשר הוא אדם. זהו ערך חשוב לא רק בקיבוץ, אלא במדינה - עם השסעים והקרעים הקיימים בה היום, באשר לעבודה, יש פה היבט עקרוני. אנו יודעים שלכל עבודה יש ערך כלכלי שונה, אך משום שהמאמץ לתרום אמור להיות שווה - גם התמורה מהעבודה צריכה להיות שווה. נראה לי שהדבר מאחד את הקיבוצים. איננו רוצים לייבא את הפערים מהמדינה אל הקיבוץ".

פעילותו הפוליטית הארצית של אמרי רון החלה בשנת 1978 כאשר נבחר לכנסת וכיהן בה גם במהלך הכנסת העשירית, עד 1984. בשנים אלו היה חבר ועדת הכספים והוועדה לענייני ביקורת המדינה.


פיו וליבו שווים היו


סוד גלוי הוא ששלטון ממושך משחית, חיים פוליטיים גוררים לרוב לנהנתנות, ועסקנות ציבורית מולידה לעיתים להסתאבות. אמרי היה פוליטיקאי מסוג אחר. בניגוד לפוליטיקאים אחרים הוא היה ישר. פיו וליבו של אמרי היו שווים והנאמנות שלו לעקרונותיו הייתה בלתי מתפשרת.

היכרותי הראשונה עם אמרי הייתה במחצית שנות השבעים כאשר הוא היה עדיין מזכיר הקיבוץ המאוחד. באותה עת כתבתי את הביוגרפיה של שר האוצר המיתולוגי פנחס ספיר וראיינתי את אמרי בנושאים מגוונים שהיו קשורים במישרין או בעקיפין לספיר. גיליתי לפניי קיבוצניק מסוג ייחודי. חכם, אינטליגנטי וישר. מצאנו כמה נושאים משותפים מחוץ למסגרת הראיון ומאז שמרנו על קשרים. כאשר שימש אמרי חבר כנסת נפגשנו מדי פעם לפגישות עבודה. הוא לא נמנה על המדליפים אבל היה מוכן בהחלט לנהל שיחות רקע.

אחרי שאמרי פרש מהכנסת הוא חזר לפעילותו במסגרת התנועה הקיבוצית. עם תחילת תהליך ההפרטה שעבר על התנועה הקיבוצית הוא היה האדם המזוהה יותר מכל עם זרם הקיבוץ השיתופי, הקלאסי, והיה מנהיג "הזרם השיתופי" בתנועות הקיבוציות.

לאורך השנים לחם אמרי בעקשנות למען המשך הרעיון השיתופי ונגד תהליכי ההפרטה המואצים והיה מודאג משחיקתם של נושאי השיתוף והשוויון וגם מבעיותיהם המיוחדות של ותיקי הקיבוצים שחלקם חשים זנוחים.

לצערי הרב לא פגשתי את אמרי בתקופת הלב המלאכותי שפיעם בו בשנים האחרונות ונאלצתי להסתפק בעדותה של העיתונאית לילך רון, אחת מארבע בנותיו ששיתפה איתי בעבר פעולה בפרויקט ספרותי. לילך סיפרה לי שאביה לא השתנה באופיו.

אם כך היו פני הדברים, אמרי היה ונשאר לאורך כל חייו כבעל לב מולד גם אחרי השתלת הלב המלאכותי, אדם ישר בעל לב טוב ללא כחל וסרק.