מול העיניים של כולנו

בשולי החברה

כמה מאות יוצאי אתיופיה הפגינו אתמול בירושלים במחאה על מצוקת דיור. כמה מאות מאנשי המושב החרדי בית-חלקיה הפגינו אתמול בכניסה ליישוב בדרישה להציב במקום רמזור. כמה עשרות פעילים חברתיים הפגינו אתמול בתל אביב לזכרם של אלה שהציתו את עצמם בשל מצוקה כלכלית. העיתונים בקושי נותנים לכך ביטוי.

הצתה עצמית, כמו כל הפגנה, היא פעולת ראווה. ללא סיקור תקשורתי, תאבד מכוחה. תושבת קדומים ילנה בוסינובה, שהציתה את עצמה לפני שמונה שנים במחאה על הנסיגה מעזה, הייתה לא יותר מהערת שוליים בסדר היום התקשורתי. נכון, היא מחתה נגד תוכנית ממשלתית שזכתה לגיבוי נרחב מכלי התקשורת בישראל, אבל זו אינה הסיבה היחידה להשכחתה. היא הציתה עצמה הרחק ממצלמות התקשורת. משה סילמן, שהצית עצמו ליד עשרות מצלמות במהלך הפגנת מחאה חברתית, הגיע לכותרות הראשיות.

מאז מותו של סילמן הציתו את עצמם ומתו, הרחק מהמצלמות, עוד לפחות ארבעה ישראלים שנקלעו למצוקה כלכלית. העניין התקשורתי בהם כמעט שנעלם. אין תיעוד של המעשים, פעמים רבות גם אין דיווח בדיעבד. הפער בין פעולת הראווה הקטלנית להתעלמות הציבורית מדכא. אפשר ללמוד ממנו שיעור על אפסות כוחו של היחיד למשוך את תשומת לב התקשורת, גם באמצעים הקיצוניים ביותר שעומדים לרשותו.

כתב מעריב יובל גורן מתעקש לדווח בחודשים האחרונים על "קורבנות הכלכלה" הגלויים, אלה שמציתים את עצמם בשל קשיי פרנסה. הבוקר הוא היחיד שמדווח על ההפגנה הקטנה שנערכה אתמול לזכרם, בכיכר הבימה בתל אביב.

"בשבועות הקרובים יפורסם דוח העוני והפערים החברתיים השנתי של הביטוח-הלאומי", כותב גורן. "קרוב לוודאי ששרי הממשלה וחברי-הכנסת יצקצקו בלשונם ויתריעו על חומרת המצב, אבל בישראל של סוף 2013 ההמון מעדיף לשבת מול המסך הקטן ולשקוע בשאלות הרות גורל כמו מי יהיה הכוכב הבא מאשר בעניינים פעוטים כמו איך להילחם בעוני המתפשט ואיך לצמצם את הפערים המתרחבים, שמאחוריהם מסתתרת תהום של מצוקה מהסוג שהביא לפחות חמישה אנשים להצית עצמם למוות".

עו"ד יפעת סולל, ממארגנות ההפגנה, אמרה לו: "יותר ויותר אנשים עובדים לא יכולים להתפרנס בכבוד, יותר ויותר אנשים חרדים לעתידם הכלכלי. מקרי ההצתה הם נקודות הקיצון שמצביעות על התנהלות המערכות השונות, של מדיניות ממשלתית שלא סופרת אנשים. ומה שמדהים הוא שכבר קורים מקרים כאלה, אנשים מתאבדים על-רקע כלכלי בצורה הכי מחרידה, מול העיניים של כולנו, ועדיין זה לא מתקרב להפוך למשהו שגורם לציבור הרחב, ובטח לא לממשלה, להיות שם בשבילם".

אולם כרגע ההתאבדויות אינן מתרחשות "מול העיניים של כולנו". כדי שזה יקרה יש לדווח עליהן.

בשולי הרשימה של גורן מדווחת יעל פרידסון על הפגנת יוצאי אתיופיה מול הכנסת. בהארץ וישראל היום מתפרסם דיווח מעט נרחב יותר על ההפגנה. לפי כתב הארץ ניר חסון, "המפגינים ביקשו למחות על עיכוב מתמשך במציאת דיור לעולים מאתיופיה". ספינו רטה, ממארגני ההפגנה, אמר: "מעל 2,000 אנשים מתגוררים במרכזי הקליטה ללא פתרון, בצפיפות גדולה, חלקם יותר מ-10 שנים". בידיעה מאת יורי ילון, המתפרסמת בישראל היום, מדווח גם על תגובת משרד הקליטה: "יוצאי אתיופיה מקבלים סיוע רב בנושא הדיור, זאת נוסף על הסיוע הרב שהם מקבלים בזמן שהייתם במרכזי הקליטה".

בידיעות אחרונות לא מדווח על הפגנת יוצאי אתיופיה בירושלים.

באף עיתון חילוני לא מדווח הבוקר על ההפגנה מחוץ ליישוב בית-חלקיה, בדרישה להציב רמזור בצומת הכניסה ליישוב, בעקבות מותו של תלמיד ישיבה בן 15. "המבשר" מקדיש למות הנער ולהפגנה שבעקבותיו שלוש ידיעות.

הכותרות הראשיות

מעריב והארץ מפרסמים כותרות מדיניות. "ישראל תקצה 20 אלף דונם ביו"ש למיזמים כלכליים פלשתינים" ו"ארה"ב תציג מחר לישראל תוכנית לסידורי הביטחון בהסכם הקבע", בהתאמה. שני הטבלואידים הנפוצים, ידיעות אחרונות וישראל היום, מקדישים את הכותרת הראשית שלהם למותו של הבדרן ספי ריבלין.

בכל העיתונים, למעט הארץ, מתפרסמים טורי הספד מאת ציפי שביט, חברתו הטובה של ריבלין. בידיעות אחרונות, המקדיש למותו את שתי הכפולות הפותחות ואת כפולת האמצע, מופיעים גם טורי הספד מאת טוביה צפיר ורבקה מיכאלי.

בהארץ מתפרסם טור אחד לזכרו, מאת מבקר הטלוויזיה מורן שריר. "מה שאיפיין את ההופעות הטלוויזיוניות שלו היה הטוטאליות", כותב שריר.

בישראל היום, הרואה את המציאות מבעד לעיניים הפוזלות ללא הרף ללשכת ראש הממשלה, מתפרסם טור הספד לריבלין מאת אופיר אקוניס, סגן שר במשרד ראש הממשלה.

"לפני שהיה קומיקאי נדיר, היה ספי ציוני דגול", הוא כותב.

מה דעתך על הפערים בהישגי התלמידים בישראל?

"תעודת הצטיינות", קראה לפני שנה הכותרת הגדולה ביותר בשער ישראל היום. "אפילו פינלנד מאחורינו: תלמידי ישראל בצמרת", נכתב בכותרת הגג. "לתלמידים, לתלמידות ולמורים מגיע ציון לשבח: רשמו זינוק חד במתימטיקה, במדעים ובקריאה במבחנים בינלאומיים", נכתב בכותרת המשנה. תמצית מאמר מאת שר החינוך דאז, גדעון סער, התפרסמה אף היא בשער העיתון, תחת הכותרת "הוכחנו שאפשר".

"המהפך שחוללנו בעבודה קשה בחינוך בקדנציה הנוכחית עתיד להחזיר את אמון הציבור במערכת הזאת, שהתרגלה להיות שק חבטות - ולא פחות חשוב מכך, גם את האמון שלה בעצמה ובכוחותיה", כתב אז שר החינוך לקוראי העיתון. "[...] הוכחנו שאפשר. האמנתי שזה אפשרי גם ביום כניסתי למשרד החינוך ב-1 באפריל 2009. במעמד ההוא הודעתי כי שיפור ההישגים הלימודיים, בדגש על מדדי ההישגים ההשוואתיים הבינלאומיים, יהיה יעד מרכזי של משרד החינוך בראשותי. [...] בדרך להצלחה עברה מערכת החינוך שינוי דרמטי: בהשקעה התקציבית, בתרבות הארגונית, ביחסי העבודה, בתוכני הלימודים ובהדרכת המורים [...] הוכחנו שאפשר. בחג החנוכה, חג החינוך, ציינו יום חג לחינוך בישראל. הילדים שלנו, התלמידים שלנו, הם המוכשרים ביותר בעולם. אפשר להמשיך לטפס. אפשר להגיע לפסגת ההר. זה בהישג ידנו, אם נדע להמשיך בכיווני ההשקעה התקציבית והמדיניות של הקדנציה הנוכחית".

כל הכפולה הפותחת של ישראל היום באותו היום הוקדשה להישג. ידיעה חגיגית, טור נרגש מאת השר, גרפים צבעוניים ומשאל רחוב שבדק "מה דעתך על הקפיצה בהישגי התלמידים בישראל?" ("הנתונים הללו אומרים ששר החינוך גדעון סער הצליח בתוכנית שלו. כנראה לא סתם הוא נבחר למקום הראשון בפריימריז של הליכוד. רק שיימשך ככה", הייתה אחת התשובות).

אתמול פורסמו תוצאות תלמידי ישראל במבחני פיז"ה הבינלאומיים. בשער ישראל היום נמצא מקום להפניה קטנטנה. כתבת החינוך יעל ברנובסקי מדווחת על התוצאות בעמ' 13 של העיתון, וזאת תחת הכותרת "מבחני פיז"ה: שיפור קל בהישגי תלמידי ישראל". ללא גרפים צבעוניים, ללא טור פרשנות, ללא משאל עם. רק בכותרת המשנה נכתב על "פערים גדולים בין עשירים לעניים ובין יהודים לערבים".

עורכי ישראל היום החליטו לא לשלב את הידיעה המדכדכת הזו בידיעון היומי שנשלח למנויים בדואר האלקטרוני. ידיעות שכן הצליחו להשתחל לידיעון היומי: צרפתי שהתגייס לצה"ל, חשיפת מבנה מהתקופה החשמונאית, "כל מה שרצית לדעת על שמן גוף", וכמובן - ההספד שחיבר סגן השר אקוניס לזכרו של ספי ריבלין.

בשער ידיעות אחרונות, שחגג אף הוא בשנה שעברה את הישגו של שר חינוך לשעבר סער, אין הבוקר זכר לתוצאות מבחני פיז"ה. יחד עם זאת, כל עמ' 8 בעיתון מוקדש לידיעה על התוצאות. מסגור הידיעה, מאת תמר טרבלסי-חדד, מבליט את הפן השלילי.

"נכשל בשוויון" היא לשון הכותרת. "המבחנים שמראים את הפערים בחברה הישראלית", נכתב בכותרת הגג. בכותרת המשנה מובהר כי התלמידים בישראל זכו לציון נמוך מהממוצע, "אך חמור מכך: התוצאות חשפו את הפערים העצומים בין התלמידים היהודים לערבים ובין התלמידים העשירים לעניים".

הארץ, שהיה הזהיר ביותר בשנה שעברה ואף התריע מפני החגיגות במשרד החינוך, מקדיש הבוקר לתוצאות מבחן פיז"ה כותרת בשער ואת כל עמ' 3. "בדיקה של שיעורי המצטיינים לפי מגזרי השפה מדגישה שוב את הפער הגדול בין דוברי העברית לערבית. בכל תחומי האוריינות, שיעור התלמידים המתקשים בקרב דוברי הערבית גבוה משיעורם בקרב דוברי העברית, ואילו שיעור התלמידים המצטיינים נמוך יותר", מדווחת ירדן סקופ.

"[...] הפערים במבחנים ניכרים גם בין תלמידים מרקע חברתי-כלכלי גבוה לאלו הבאים משכבות חברתיות חלשות. בכל המדדים שנבדקו ישראל ממוקמת בשלושת המקומות הראשונים מבחינת פיזור הציונים. משמעות ממצא זה, שחוזר על עצמו בכל מחזורי מחקר פיז"ה, היא שמערכת החינוך בישראל מתאפיינת בהטרוגניות גדולה - לצד שיעור גבוה של תלמידים בעלי הישגים גבוהים מאוד, ישנו שיעור גבוה של תלמידים בעלי הישגים נמוכים מאוד".

הדיווח בהארץ כולל טור פרשנות מאת אור קשתי, המזכיר את החגיגות של שר החינוך לשעבר גדעון סער עם פרסום תוצאות מבחני טימ"ס בשנה שעברה. "האזהרות מחגיגה מוקדמת מדי, מכך שלא ניתן להשוות בין שני המועדים האחרונים של מבחן טימ"ס, וכי מוטב להמתין לתוצאות מבחן הפיז"ה לפני הכרזות דרמטיות, נדחו על-ידי משרד החינוך כ'מאמץ מגמתי למזער את ההישג האדיר של תלמידי ישראל", הוא נזכר.

באשר לתגובת משרד החינוך השנה לתוצאות מבחני פיז"ה כותב קשתי כך: "בפרסום המקיף של משרד החינוך את תוצאות המבחן האחרון נעדר משפט שעשוי אולי להמחיש טוב יותר עד כמה גדולים הפערים. 'פער של 35 נקודות על סולם הפיז"ה נחשב לפער לימודי של דרגת כיתה שלמה', נכתב במצגת שפירסם המשרד לפני שש שנים. במבחן שנערך ב-2006, הפערים בין יהודים לערבים בשלושת התחומים הנבדקים היו 64 נקודות במדעים, 84 נקודות בקריאה ו-88 נקודות במתימטיקה. במבחן האחרון, שנערך ב-2012, הפערים טיפסו ל-98, 109 ו-101 נקודות בהתאמה. במלים אחרות, בין נערים בני 15 יהודים וערבים קיים כעת הבדל של כשלוש שנות לימוד".

בין חסן לסיטרמן

"תחקירי 'גלובס' הובילו, בין היתר, להדחת יו"ר נמל אשדוד גדעון סיטרמן", נכתב אמש בשער "גלובס". שי ניב דיווח כי מנהל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב, פתח אתמול בהליך הדחה רשמי וחסר תקדים נגד יו"ר דירקטוריון חברת נמל אשדוד. "נפלו ליקויים מהותיים בתפקודו כיו"ר. סיטרמן מונע ממניעים זרים", נכתב בכותרת הידיעה, שמודפסת לרוחב כל הכפולה הפותחת של העיתון.

ניב מזכיר את חשיפות "גלובס", בין היתר של מכתב נזיפה ששלח מנכ"ל הנמל לשעבר ליו"ר הדירקטוריון. בהמשך הידיעה הוא נותן קרדיט גם להארץ, שחשף את ניגודי העניינים והחשדות בדבר פעולותיו של יו"ר ועד העובדים בנמל, אלון חסן.

"בעקבות תחקירי 'הארץ' ו'TheMarker' נפתחה חקירת שחיתות נרחבת בנמל אשדוד", נכתב הבוקר בשער הארץ, המובילה לכותרת הראשית של "דה-מרקר". אבי בר-אלי מדווח כי יחידת להב 433, הזרוע של משטרת ישראל למאבק בפשיעה חמורה ובשחיתות ציבורית, פתחה בחקירה גלויה של המתרחש בנמל.

בכותרת המשנה לראשית נכתב כי "החקירה עוסקת ביחסים בין הוועד להנהלה ובעסקיו הפרטיים של אלון חסן". חלק ניכר מהידיעה מוקדש לתזכורת של החשדות נגד חסן.

לעומת זאת, ב"גלובס" טוען שי ניב כי החקירה נגד יו"ר הדירקטוריון סיטרמן מבליטה עד כמה העיסוק בחסן מסיט את תשומת הלב מהעיקר. "כבר כמעט שנה שאנחנו מתריעים פה, כמעט מתחננים: הביטו קצת מעבר לדמותו המגודלת של אלון חסן", הוא כותב.

"[...] סיפור אחר סיפור, חשיפה ועוד חשיפה, אבל אף אחד לא חשב שזה מעניין יותר מדי. כל סיפור על חסן, לעומת זאת, פתח את תוכניות הבוקר, הערב והלילה. שאלנו כאן בעבר איך זה שסיפור על ועדים תמיד קורץ יותר מסיפור על המנהלים שלהם, והשאלה הזאת נותרת פתוחה גם היום. הנה, גם המסמך שחיבר מנהל רשות החברות אורי יוגב בעניינו של סיטרמן וחבריו לדירקטוריון פורסם בעיקר בהקשר של חסן. הטיפול הלקוי בעניינו של חסן, הפחד מחסן, החשיפה על חסן, פרשת חסן מסתעפת.

"[...] העיסוק בחסן, גם סביב הדחתו של סיטרמן, הוא כמסך עשן. הוא מסתיר את העובדה שמינוי מקורבים ואי מינהל תקין הם נחלתם של שרים בממשלה ולא רק של 'ועדים חזקים', הוא מסתיר את חוסר השקיפות ואת האינטרסים הזרים".

אגב, בכפולה הפותחת של המוסף "ממון" (ידיעות אחרונות) מביא צח שפיצן ציטוטים נרחבים מתוך פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון נמל אשדוד. הציטוטים מעניינים לקריאה ומספקים הזדמנות להצצה ישירה להתנהלות הדירקטוריון. בין היתר מזכיר שפיצן התפתחויות בהנהלת הנמל אחרי ש"באוקטובר ובנובמבר 2011 פורסמו כתבות שנגעו לעסקים נוספים של יו"ר הוועד אלון חסן". לא מוזכר היכן הכתבות הללו פורסמו.

ענייני תקשורת

בטורו הקבוע שב"גלובס" תקף אמש מתי גולן את ישראל היום ופרשנו הבכיר דן מרגלית בשל רדיפתם את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. לפי גולן, מרגלית רודף את אולמרט משום שזה סירב למנותו לתפקיד ראש הלשכה.

במדור הדעות של ידיעות אחרונות נזכר העיתונאי איתן הבר בימיו כמנהל לשכת ראש הממשלה יצחק רבין, וזאת על-רקע הביקורת על ההוצאות הגבוהות למימון בתיו של ראש הממשלה הנוכחי. בין היתר מספר הבר כי בתקופתו שם "נודע לנו, בעקבות שאלות שהוגשו, על כוונה לתקוף נוהג חדש אז: ראש הממשלה הגיש שי ספר וברכה ליום-הולדתו של כל עובד במשרד, על חשבון הקופה הציבורית". לפי הבר, "הכתבה לא פורסמה מעולם כי נודע לאותו כלי תקשורת שמשרד ראש הממשלה קנה, הרבה לפני הכנת אותה כתבה, עשרות ספרים מבית-הוצאה השייך לאותו אמצעי תקשורת".

בהארץ מתפרסמת ידיעה על עדותו של עורך ה"גרדיאן", אלן רוסברידג'ר, בפני הפרלמנט הבריטי, בעקבות פרסומי העיתון שעסקו בחומרים שהדליף אדוארד סנודן. בתשובה להאשמה כי הפרסומים פגעו בבטחון המדינה אמר רוסברידג'ר: "קשה לי להעריך את הפגיעה, כי אף אחד לא הציג ראיות ממשיות לכך".

כתבת השער במוסף "ליידי גלובס" שצורף אמש למנויי העיתון היא ראיון שערכה יו"ר הכנסת לשעבר, דליה איציק, עם ססיליה סרקוזי, זוגתו לשעבר של נשיא צרפת לשעבר. לראיון נלווים כמה תצלומים של סרקוזי וכן תצלום אחד של איציק. לידו נכתב כך: "דליה איציק, 61, היא ירושלמית, בת למשפחה שעלתה מבגדד. היא נשואה לדני, אם לשלושה ילדים וסבתא לשניים, כיהנה כשרת התעשיה והמסחר, שרת התקשורת והאישה הראשונה והיחידה עד כה שכיהנה כיו"ר הכנסת. כמו-כן כיהנה כנשיאת המדינה (בזמן נבצרותו של משה קצב), ולא נשללת האפשרות שתרצה להתמודד על הנשיאות עם סיום הקדנציה של שמעון פרס".

עורכת "ליידי גלובס" היא ורד רמון-ריבלין, זוגתו של השר לשעבר חיים רמון, שעבר דרך פוליטית ארוכה לצד איציק.

עוד בגיליון - ראיון נרחב שערכה תחיה ברק עם רזי ברקאי. במהלך הראיון משווה שדר הרדיו בין מעריצי אייל גולן למצביעי ש"ס, טוען כי הביקורת התקשורתית על עמנואל רוזן הייתה חריפה מדי ("אלו ימים קשים, שבהם כל אמירה שנודף ממנה משהו פלרטטני או כאילו זכרי נתפסת בציבור הנשים כאמירה שוביניסטית"), מגן על נחום ברנע, שכינה את ח"כ שלי יחימוביץ' יחימו-ביץ' ("מה הוא כבר עשה? לקח את שם המשפחה שלה ועשה איתו משחק מלים?"), נוזף בנשים שמתעקשות להיפגע מהערות נגדן ("די, מספיק. אתן חזקות כבר ויכולות להתייחס בקצת יותר הומור לדברים") ומבקר טוקבקיסטים ("זה להתעסק בצואה").

המראיינת ברק מציינת כי במהלך השיחה ביניהם שתה ברקאי שתי בירות בזו אחר זו. בשער ישראל היום מתנוססת כותרת על "סערת רזי ברקאי".

בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות מדווח כי עמנואל רוזן מתחתן, וכי גאולה אבן ילדה בן.