|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
גם שופטי ביהמ"ש העליון הינם חלק מרשויות החוק, וגם היותם נכבדים וחכמים – הם עדיין חיים עצמאיים על הנייר וצמודים על הקרקע לממסד (הגנרטור) ממנו הם מקבלים כוחם
|
שלום לך אזרח מדינת ישראל (ולבטח תושב נתנייתי).
זה כמעט שבועיים שאני ממתין בדריכות להחלטת שופטי בג"ץ בענייני הפרטי (בג"ץ 8143/13) שיש בו המון סממנים קולקטיביים כואבים שכל אחד מכם יכול לזמר מכאן ועד הודעה חדשה.
נעזוב לרגע את העניין הטכני של פסילת העתירה על הסף והעמדת העובדות על דיוקן לקראת ההחלטה הגורלית בדיון הנוסף שממתינה, וממתינה... וזה הזמן לשתף אתכם עם רחשי ליבי הלא נרתע מסיפור האמת הרווייה ניסיון חיים שדומה לא מעט למפלסת שלג בימים קרים אלה בירושלים.
גילוי נאות מחייב: המקום היחיד בישראל שלו נתונה כל אהדתי הכנה הוא ביהמ"ש העליון ושופטיו. אין כאן כל ליקוק ולבטח לא אחשד בכך אפילו לא ע"י מבקריי. לא הממשלה, לא הכנסת, ואפילו לא שופטי בתי המשפט השלום או המחוזי. ביהמ"ש העליון זה סיפור אחר.
אבל... גם שופטי ביהמ"ש העליון הינם חלק מרשויות החוק, וגם היותם נכבדים וחכמים – הם עדיין חיים עצמאיים על הנייר וצמודים על הקרקע לממסד (הגנרטור) ממנו הם מקבלים כוחם. דבר ידוע הוא שבפניות לבג"ץ לבקשת עשיית צדק כנגד הממסד הנוהג בניגוד לסבירות כזו או אחרת – יקבעו שופטי העליון: "אנחנו לא מתערבים". מקומם, מרגיז ולא פעם מרתיח – אבל עובדתית יאשר זאת כל עו"ד.
מכאן הצורך בהבהרת ההרגשה לקראת הכרעת בג"ץ בענייני.
לכאורה, לא היה סיפור (כעתירה זו) של התעמרות הממסד המרכזי באמצעות הרשות המקומית, בכל כך הרבה אזרחים, בניגוד לכל חוק, נורמה או משפט, ובעניין שכל מי שנחשף אליו נשאר המום בלשון המעטה מההתאכזרות הבלתי מובנת בבעלי קרקעות שעשרות שנים רבות אינם יכולים לבנות ולנהל חייהם תרתי משמע ברכושם על ההשלכות הנגזרות לכך - שבבעלותם ע"פ כל דין.
אז למה בכ"ז מתמהמהים שופטי ביהמ"ש העליון במתן ההחלטה?
הרבה סיבות מתרוצצות במוחם של השופטים, וכולן מתבטלות האחת אחרי השנייה – וחוזר חלילה...
מצד אחד, אזרח קטן עם תיק ענק... ואפילו לא מיוצג ע"י עו"ד.
צפרדע קשה מאוד לבליעה, אבל תמיד יש את היחיד שהרקורד שלו די עמוס בבתי המשפט... אז נבלע (איכשהו) את הצפרדע הזו.
מנגד, הבעיה עצמה צודקת מאין כמוה. אז מה עושים?
אין כאן נקודת מפלט של "איננו מתערבים בהחלטת הרשות המקומית".
הסוגיה העומדת לפני בג"ץ איננה החלטה של הרשות המקומית שעברה כחוק – אפילו איננה צודקת. ישנה כמובן אפשרות תקיפת החלטה של תקנה עירונית הנוגדת חוק כנסת או חוק יסוד (עניין אחר כזה אני מעלה בינואר הקרוב לפני הרכב שופטי ביהמ"ש העליון) – אך לא זה המקרה שלפנינו.
אין כאן גם התעמרות "רגילה" של רשות מקומית בתושביה, דבר שכמעט תמיד ניתן להסבר מתחמק של הרשות המקומית לסבירות מטעמים כאלה ואחרים. לפנינו סיפור מחריד על מחיקת אזור שלם ומרכזי בנתניה, התעלמות מוחלטת מחוקים ותקנות שכל אדם סביר אינו מבין מהיכן נובעת ההתעמרות הזו בכאלף בעלי זכויות על קרקעות שהושקע בהן ממון רב הן בעת הקנייה והן בתשלומי מס שהיותם בלתי סבירים הביאה להפסקת הגבייה אך לפני כמה שנים, והכל לאורך 70 שנה!!
אבל יש כאן בעיה שהופכת את הרשע "מוגן" בהפוך על הפוך מעצם התוצאה אליה הגיע הרוע שבו.
אם תתקבל העתירה ויוצא צו על תנאי נגד עיריית נתניה לבוא ולהסביר פשר התוצאה אליה הגיעו כ-1,000 בעלי המגרשים ביניהם עבדכם הנאמן (דבר שבמבחן התוצאה אינם יכולים להסביר), ובהתאם יחויבו בתשלומי פיצויי נזיקין... עיריית נתניה תקרוס ותפשוט רגל מהסיבה הפשוטה: התקדים יגרום למאות רבות של תושבים לתבוע את עיריית נתניה... ואז - אין עירייה...
|
| תאריך:
|
14/12/2013
|
|
|
עודכן:
|
14/12/2013
|
|
נסים גבאי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הרועץ המשפטי
|
14/12/13 20:01
|
|
|
|
2
|
|
לידי ניסים גבאי
|
14/12/13 20:06
|
|
|
|
3
|
|
הטובע המחוזי
|
14/12/13 20:12
|
|
|
|
4
|
|
נסים גבאי
|
15/12/13 07:56
|
|
|
|
|
|
לא משפטן
|
15/12/13 20:49
|
|
|
|
5
|
|
נסים גבאי
|
20/12/13 13:31
|
|
|
|
|
|
הרועץ המשפטי
|
22/12/13 18:17
|
|
|
|
6
|
|
נסים גבאי
|
24/12/13 15:05
|
|
|
|
|
|
הרועץ המשפטי
|
25/12/13 12:57
|
|
אתם מבינים? אולי. אני לא. קטונתי מלהבין במתרחש בחדרי-לב ומוח. למרות שמכבר אני חושד שחיינו מוטלים בכף של שני אנשים, אישה וגבר, שמשהו מוזר ובלתי-ברור מתרחש ביניהם ובקומתם העליונה. אני מודה שקרעתי עיני מול ההסבר לביזיון הלאומי של העשור האחרון; זה הכרוך באי ייצוגה של מדינת עם העבדים בעברו, בין נשיאים וראשי ממשלות של מרבית אומות העולם שנסעו להזדהות עם העם המשוחרר בדרום אפריקה.
|
|
|
|
|
ציפי לבני השתלחה - שוב - במי שבונה את ארץ ישראל, במי שעוסק בציונות הלכה למעשה, במי ששואף להגשים את יעדיה של הציונות: ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. ציפי לבני שכחה מה היא ציונות. היא גם שכחה מהו שלום. עובדה! מטרתה היא מדינה פלשתינית במקום שלום, ועל כן היא מספרת לעצמה ולאחרים שוב ושוב את שקר "הכיבוש" ואת השקר כאילו מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל היא ... צורך של מדינת היהודים. שקרים כאלה מתאימים לקתרין אשטון ולאנטישמים מסוגה, אך לא למהדורת כחול-לבן שלה!
|
|
|
|
|
אוניברסיטת חיפה הפכה את חתן פרס נובל לכלכלה (2005), הפרופסור ישראל אומן, למסורב קידושי תואר כבוד. עמדותיו הפוליטיות היונקות את הרציונל שלהן גם מאמונותיו הדתיות וגם ממיומנותו המפליגה בתורת המשחקים, אינן עולות בקנה אחד עם ערכיה של האוניברסיטה. כך ציטטה העיתונות המניע לסירוב קידושי תואר הכבוד הזה. מעתה, אין מנוס, אני מבין כי ערכי הסובלנות אינם בראש סולם הערכים של האוניברסיטה ושלב החוכמה בסולם הזה גם הוא אינו מן הגבוהים בשלבים.
|
|
|
|
|
כמי שמכיר חלק ניכר משירי האהבה של ביאליק, אני מבקש עתה, במלאת 140 שנים להולדתו, "לְהִתְכַּתֵּב" בּשִירִי "עֶלֶם חֶמֶד שֶׁלִּי" עם שני שירי האהבה הידועים (והמוּלחנים ומוּשרים רבּות) שלוֹ: "הַכְנִיסִינִי תַחַת כַּנְפֵךְ" ו"קוּמִי צְאִי", שהם - לעניות דַּעְתִּי וּפֵרוּשִׁי - גם שירים אינטימיים-אֵרוֹטִיִּים של ממש, היינו שירי-וידוי על אהבה גשמית של ממש, ומוּצנע בּהם גם משהו הרומז על אפשרות של "תַּסְבִּיךְ אֵדִיפָּלִי" שאולי היה למשורר הלאומי שלנו. כל זאת בנוסף לאיכויות הספרותיות הנודעות של שירים אלה, כפי שהן מפוּרשות ומוּבָאות בּכתביהם וּמִפִּיהם של גדולי המבקרים-מפרשים של שירתו.
|
|
|
|
|
מה שמאפיין כותבים לא מעטים במקומותינו הוא שאין באת קשר בין מה שהם מתיימרים לכתוב עליו לבין מה שהם כותבים בפועל, ולעיתים קרובות כותרת המאמר או דברי המבוא, נועדו לצרכי פרסום ותשומת לב ולא לייצוג התוכן. כך עושה למשל ירון לונדון במאמרו "הם משלנו" (ידיעות אחרונות, 3.12.13, עמ' 33), בו הוא מדגים כושר העמדת הפנים המוכר שלו, ואולי יש לומר צביעות, במאמר שתוכנו הפוך לכותרתו. יהיה מי שיטען שזו לשון סגי-נהור שלא הובנה כהלכה, אינני מקבל זאת. היפוך הדברים נועד למטרה אחת בלבד ביקורת לשם ביקורת, וכל השאר אינו חשוב.
|
|
|
|
|
