אוניברסיטת חיפה הפכה את חתן פרס נובל לכלכלה (2005), הפרופסור ישראל אומן, למסורב קידושי תואר
כבוד. עמדותיו הפוליטיות היונקות את הרציונל שלהן גם מאמונותיו הדתיות וגם ממיומנותו המפליגה בתורת המשחקים, אינן עולות בקנה אחד עם ערכיה של האוניברסיטה. כך ציטטה העיתונות המניע לסירוב קידושי תואר הכבוד הזה. מעתה, אין מנוס, אני מבין כי ערכי הסובלנות אינם בראש סולם הערכים של האוניברסיטה ושלב החוכמה בסולם הזה גם הוא אינו מן הגבוהים בשלבים.
אוניברסיטה אינה מחויבת להעניק תואר כבוד לאומן או לכל איש אחר. הבחירה מתוך רבים וטובים הראויים להוקרה היא בידיה. שלילת הזכות לזכות בכבוד של מוסד אקדמי מכוח עמדותיו הפוליטיות של אדם, הופכת את המוסד האקדמי לפוליטי. זה עניין של חוכמה. זאת ירייה ברגל. זה הופך את השוללים לנגועים בעוון בו הם מאשימים את החתן הדחוי. זאת שטות. אמנם, ראוי להדגיש, חיפה אינה יכולה להתפאר בתואר בראשוניות בכישלון בדיני התערובות ממין זה.
כבר ניתנו וכבר נשללו תוארי כבוד מכוח עמדתה האידיאולוגית של הרשות המעניקה וכבר חטאו לפני חיפה בעידוד ההחרמות של בעלי דעות פוליטיות מפני דעותיהם, או השתייכותם הלאומית, או הגיאוגראפית או מפני כל סיבה שאינה ממין הדברים שנשקלים על-פי דרך הטבע במסגרת התהליך הבא לסיומו עם הענקת הפרס. אבל חיפה היא שלנו, וכשלנו, בארץ בה בעלי דעות המאמצים דעותיו של אומן ובעלי דעות הדוחות אותם הם כל הציבור האוטנטי כולו, מצפים ממנה לדעת בהכרה עמוקה כי אוניברסיטה של כלל ישראל היא בהגדרה אוניברסיטה הסובלת דעותיהם של כלל ישראל או, אם היא איננה עונה להגדרה הזאת, היא מטילה במו ידיה מום בכל פרס שהיא מעניקה, מפני שכשם שהפרס הנשלל הוא פוליטי, הפרס הניתן הוא פוליטי כמוהו.
אני אישית רחוק מאוד מעולם דעותיו הפוליטיות של הפרופסור ישראל אומן. מעולם לא קיבלתי את פרדוקס הסחטן בו הוא מתאר את הסצנה הפוליטית הישראלית כסצנה של הפלשתינים הסוחטים ושל הישראלים הנחפזים להסתלק ורק עשירית ממה שמגיע להם בידם. גם איני שותף, לא אידיאולוגי ולא מתודי, למי שעושה שימוש בתורת המשחקים כתורה שציוויה מחייבים את הקברניטים של גורלנו.
הפרופסור הנכבד אינו משכנע אותי בצדקת טיעוניו כפוליטיקאי מפני גדולתו כמתמטיקאי אפילו כוהני המדע הגדולים הכירו בתרומתו הייחודית לקידום רוח האדם. אינני מסויג כלל ועיקר מרצונו להיות מעורב בפולמוס הקשה על עתידה הביטחוני והמדיני של ישראל אם כי אני יותר ממסויג מן ההדיוטות שאינם נרתעים מוסרית מלהשתמש במוניטין של האיש כחתן פרס נובל כדי להכריע במוניטין זה מחלוקת שדבר אין לה עם מומחיותו.
אבל אני רחוק עוד יותר מן החיטוט ההולך ונהיה מפוקפק יותר ויותר בכשרותם האידיאולוגית של אנשים ונשים על-ידי משגיחים מימינים או משמאילים העובדים בשירות הפרובינציאליות הישראלית יהיה מקום עבודתם אשר יהיה. ישראל תהיה סובלנית - או לא תהיה, לא בשתי מדינות לשני עמים ולא במדינה אחת מן הירדן עד הים הגדול. ישראל תדע לכבד רוחו של כל אדם - או תקרוס באי כבוד.
מוסד מחקרי, מדעי, בלתי תלוי כאוניברסיטת חיפה יודע זאת ידוע היטב. רק הסתר פנים יכול להסביר פסילתו של איש מדע, לא ראש מפלגה, לא מנהיג כיתתי, לא עסקן שכל מלאכתו היא בהקהלת קהילות לקידום השקפותיו וענייניו, רק ואך ורק בשל עמדותיו המדיניות האישיות על-ידי אוניברסיטה ליבראלית כיאה לכל אוניברסיטה בישראל. קשה הסתר פנים לישראל יותר משמערים בחיפה...
