הדברים הבאים בוודאי ירגיזו מספר אנשים, חלק מהם אולי גם בצדק. אבל כאלה הם פני הדברים באירוע המוני. ואירוע המוני לא ניתן להעריך ולשפוט על-פי מקרה פרטני זה או אחר, אלא בקשר לתמונה הרחבה ובהשפעתו על מרבית הציבור.
בסוף השבוע הארוך האחרון, עבר הציבור הישראלי חוויה וטראומה שלובות זו בזו, ומאז ועד לרגע כתיבת שורות אלה הוא ממשיך ועובר, באדיבות התקשורת הברברנית שלנו... סתם בבל"ת. החוויה קשורה בחזית הקרה "החמה" שעברה על אזורנו והטעימה אותנו טעמו של אירוע חורפי בלתי שגרתי וחריג, מרובה משקעים, רוחות עזות ושלגים במינון יוצא דופן. עצם העובדה שבאירוע כל כך לא שגרתי לא נרשמו אבידות בנפש המיוחסות לאירוע עצמו (בלתי נשלטות) או להתנהלות ציבורית בלתי אחראית, גם היא ראויה לציון מיוחד.
הטראומה קשורה בשידורי הרדיו ובעיקר הטלוויזיה הישראלית. כמות דיבורי הסרק, החזרה המעייפת על דיווחים שאין בהם שום חד ושום ממש עד לעייפה, ניסיונות התחכמות של קריינים ופרשנים שלמעשה לא היה להם מה לומר אבל הוטל עליהם לומר "משהו" בכל מחיר, התחכמויות של הדוברים, ונסיונות-סרק להעריך את האירוע משמעויותיו ותוצאותיו עוד בטרם הגיע לשיאו, ואגו-טריפים למכביר - היו לטעמי מעל ומעבר לכושר הסבל הממוצע של רוב הציבור. הגדילה הטלוויזיה לעשות - כל הערוצים - כאשר לקראת מוצאי שבת "אירגנה" פנלים בהם שולבו כבר פוליטיקאים ועיתונאים מסוגו של
אמנון אברמוביץ', שכל מטרתם הייתה לנקות את עצמם ואת "יקיריהם" הפוליטיים מכל אשמה שטרם הוטחה בהם, או לתקוף את יריביהם ואת הממשלה כולה והעומד בראשה עוד בטרם סידרו לעצמם בראש את עיקרי העובדות והמסקנות הנובעות מהן. זה היה הדומיין המרכזי של הבבל"ת, והוא נמשך גם בעת כתיבת שורות אלה.
באירוע חריג זה, ניתן להעריך הערכה ראשונה את התפקוד המערכתי הישראלי בכמה וכמה תחומים בולטים:
א. החזאים - להערכתי, עשו החזאים עבודה טובה ונתנו התראות מציאותיות על אופי החזית ועוצמתה. גם אם אלה לא היו מדויקות לפרטי פרטים, ברמה של תחזית, ובעידכונים אד-הוק, היו הדברים מדויקים. כמות הדיבורים שמסביב לתחזיות עצמן הייתה בחלקה מיותרת ובחלקה לא מועילה. במקום לספר סיפורי סבתא והיסטוריה, מוטב היה להדריך טוב יותר את הציבור למה ניתן לצפות על סמך ניסיון ממקומות אחרים בתופעות בעלות עוצמה דומה.
ב. ההנחיות שניתנו לציבור לגבי התנהגות בדרכים, במיוחד בכניסה ו/או יציאה מירושלים וצפת - מוקדי סערה מובהקים ועתירי אוכלוסין - היו נכונים ביסודם ורלוונטיים לאירוע. הבעיה הייתה כרגיל בחוסר המשמעת של הציבור, ובהסתפקות המשטרה ב"המלצות" במקום לאכוף את ההוראות דה- פקטו.
ג. תפקוד חברת החשמל בחיבור ישובים ואזורים עירוניים שנותקו מאספקה לשימוש ברשת, היה יוצא דופן במסירותו וגם באיכותו, בהתחשב בתנאים בהם תפקדו עובדי החברה.
ומאידך-גיסא יש להעיר עוד מספר הערות בנקודה זו:
1. ניתוק של כ-60 -70 אלף משפחות מרשת החשמל, אינה נשמעת כמספר בלתי סביר בעליל בנסיבות האירוע. ויתכן שניתוקים אלה אף הקלו על חברת החשמל ל"העלים" בפועל את הבעיה התשתיתית הבלתי-פתורה עדיין של מחסור חמור ברזרבות, שבלעדי הניתוקים הכפויים בנסיבות האירוע היו מכתיבות ניתוקים יזומים, ושיבוש מיותר של סדרי החיים דווקא בתנאים קשים במיוחד.
2. אין בין התפקוד המסור של חברת החשמל לבין הביקורת החוזרת ונשנית על התנהלותה השוטפת ואל כלום. התפקוד המסור הוא תנאי מובן מאליו בחברה שבינתיים היא מונופול אנרגטי בישראל, והצורך בתפקוד יעיל בהתיעלות בכל תחומי הפעילות, בתכנון לאומי אפקטיבי, בהתאמת התשתיות וביצירת רזרבות למצבי חירום עליה להשתפר שיפור משמעותי.
3. על תפקוד בתנאי החירום ראויים העובדים להערכה גם בדמות מענקים כספיים בדיעבד, אם זכו בהם ביותר. בתפקוד נורמלי עליהם להשפט ולקבל תמורה על בסיס של תפוקה ריאלית משתפרת.
ד. המשטרה, עבדה היטב, התריעה נכון ברוב המכריע של המקרים הקשורים בתנועה, בתעבורה, בסיוע לפעולת רשויות ביצוע אחרות, ובמתן סיוע למי שנקלעו למצוקה. אולם דומה שכשלה באכיפת הוראותיה על הציבור. להערכתי, גם מדיניות הפינוי של רכבים שנתקעו בצירי הגישה לירושלים, הן בכביש מס' 1 והן בכביש מס' 443, לא הייתה אופטימלית וגם נמשכה זמן רב מדי. נקודות אלה חייבות להבדק ולקבל פתרון טוב יותר בעתיד.
ה. הציבור: לצערי הציבור והתנהלותו הכוללת הוא החלק הפחות מרנין בסיפור הימים האחרונים, אף-על-פי שהיו בו גם לא מעט מקרים שובי-לב באנושיותם.
ראשית, משמעת בלתי-נסבלת, במיוחד בנושא התנועה בדרכים. הלקח המרכזי הוא שיש לסגור צירי תנועה מבעוד זמן, כאשר קיים צפי גבוה להיווצרות מצב בעייתי, ולא להתרגש מביקורת התקשורת ותלונות-סרק של ציבור חסר סבלנות. עדיף עיכוב מוגבל בזמן עם שליטה מלאה על הצירים ויכולת לתמרן לפי מציאות והערכות מצב משתנות, מאשר אובדן שליטה מוחלט שנלווית אליו קטסטרופה תנועתית. הציבור הישראלי נוטה להסתכנויות מיותרות כשהוא משליך יהבו על "הדוד סמוך", ולרשויות המופקדות על הביטחון והתפעול השוטף של התשתיות הלאומיות אסור להסחף אחר מתודה שלילית זו, אך גם לא להפריז במשקלה. יש להניח "בצד" את הלב היהודי, ולהשתמש לשם שינוי בראש היהודי.
שנית, הציבור חייב להפנים פעם ולתמיד שאין סיכוי בעולם שהרשויות - צה"ל, המשטרה, שרותי הרווחה ואחרים - יוכלו פתאום לטפל בו-זמנית ב-8 מיליון "תינוקות" שלא דאגו לעצמם מראש, ולא לקחו אחריות על מעשיהם.
כאשר ניתנת אזהרה על אירוע חריג, חייב כל בית-אב (משפחה) לדאוג לעצמו כמיטב יכולתו, בחזקת "אם אין אני לי, מי לי". הרשויות, מטבע הדברים ובצדק רב, ידאגו בראש וראשונה למי שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם ולא למי שעושים הכי הרבה רעש וצילצולים. דברים אלה חייבים להאמר ברי גלי, ולהיות ידועים לכל.
ומאידך-גיסא, כאשר סומכים על הציבור שיעשה כמיטב יכולתו, חייבות הרשויות להנחותו באשר למה שעליו לצפות ומה עליו לעשות כמינימום ("חובה") ואופטימום ("רצוי").
שלישית, ברמת האלתור שב הציבור הישראלי והוכיח שהוא עדיין "אלוף העולם" באלתורים. אולם אלתור לא נועד למציאות קשה חזויה, הוא נועד למציאות קשה בלתי חזויה, במציאות חזויה הוא לרוב רשלנות. חשוב שהציבור הישראלי ילמד ויתרגל להבחין היטב בין השנים.
ו. צה"ל, כשנקרא לפעול, הגיע ופעל היטב. צה"ל בנוי למשימות ביצוע. הוא הגוף המאורגן הגדול ביותר והמצויד טוב ביותר בישראל למשימות יישומיות, ואין בכל רבותא. אולם צה"ל נועד למטרות אחרות, ולא למשימות חילוץ משלג. חייבים לקחת בחשבון מציאות בה התנאים הקשים אינם תולדה אך ורק של אירוע טבע או תאונה קולוסלית, אלא אירוע משולב, שבו צה"ל חייב לעסוק בשלו - הגנה על המדינה, אזרחיה ותשתיותיה, ואינו יכול לעשות הכל בעת ובעונה אחת. לכן, גם העורף חייב להיות מסוגל לדאוג לעצמו, כאשר הסיוע הצה"לי מינורי ועיקר הנטל נופל על העורף עצמו.
פיקוד העורף אמור לסייע במצבי חירום, אבל בראש וראשונה כחלק מהפעילות הצה"לית של חירום ביטחוני.
ז. המשרד להגנת העורף; משרד זה היה למעשה נקודת התורפה העיקרית באירוע האחרון. האחריות לתפעול העורף במצבי חירום הוטלה אומנם על המשרד להגנת העורף, אולם האירוע האחרון הוכיח שמשרד זה, לפחות בהרכבו הנוכחי ובמערכת הכללים והחוקים התומכת בפעילותו כיום, נעדר יכולת פעולה של ממש.
סדרת אירועים בשנים האחרונות, וביניהם השריפה הגדולה בכרמל, מלחמת לבנון השנייה, המבצעים מול עזה, אירוע הסערה האחרונה והצפי המונח לפתחנו בדבר אפשרות לרעידת אדמה חזקה במועד לא ידוע - מקנים לרשויות האזרחיות ובראשן למשרד להגנת העורף מספיק מדדים ואמות מידה להערכת המשמעות החמורה שיכולה להיות לאירועים חריגים בולטים על הציבור, אם לא תהיה יחד מכוונת אחת של כל פעולות התמיכה וההצלה בנסיבות האירוע.
הערכות אינה רק תקציבים, ואפילו לא בעיקר תקציבים, הגם שאלה חיוניים. הערכות קשורה הרבה יותר ביצירת רשות שליטה ארצית מרכזית, בעלת אחריות תכנון, אימון והפעלה של רשויות הביצוע, בין אם הן כפופות אליה ישירות ובים אם הן מתואמות על-ידה. עליה לדעת בכל עת מה קורה בכל נושא מרכזי בכל הארץ, ולהתאים לכך את הסיוע המשולב הדרוש לטיפול בכל בעיה מרכזית. עליה להנחות את פעולת הרשויות המקומיות ולסייע להן באמצעים, תקציבים וכ"א, גם אם אלה מועברים בהנחיתה מאזור פגוע פחות לאזור פגוע יותר. עליה לדאוג לפיזור נכון של מחסני חירום לציוד וכלים בפריסה ארצית, ולוודא שהם מלאים, פועלים ונמצאים ברמת נגישות גבוהה. עליה לדאוג לתורת הפעלה, לחקיקה מתאימה, לתקצוב מתאים ולאימונים של פעולת כל הכוחות בשילובים מגוונים, כפונקציה של אופי האירוע.
בעית הבעיות ביחס לרשות מרכזית אפקטיבית היא הסמכויות המוקנות לה מזה, והיכולת שלה לאכוף סמכויות אלה מזה. מבנה השליטה הנוכחי הוא "מטריציוני". למבנה זה מספר יתרונות ובכללם חסכון במשאבים כל עוד איננו נמצאים במשבר גדול. במשבר גדול חייבים להגדיר מהם מקורות התגבור העומדים לרשות (פקודת) הרשות האחראית המרכזית. אולם, למבנה זה חסרון חמור, והוא חמור שבעתיים במציאות הישראלית - חוסר משמעת הביצוע שח הישראלי הממוצע, בכל הדרגים . במציאות הישראלית אינני סבור שניתן להנהיג מבנה הירארכי מלא בשליטה של רשות מרכזית על כל אמצעי העזר הכפופים להנחיותיה, אפילו לא בחרום. לכן החוקים התקנות והנורמות הקשורים בפעולת הרשות המרכזית - יהיה משרד להגנת העורף משופר או כל מסגרת אחרת - חייבת רשות כזו לרכז מספיק אמצעי בקרה ודיווח כדי לדעת היטב, במדויק ובזמן אמיתי מה קורה בכל מקום וכמו-כן, היא חייב החוק להטיל אחריות אישית על כל בעל תפקיד שקיבל שהוסמך לכך, קיבל פניה, ולא דאג לביצועה - להתחייב באחריות אישית למעשיו או מחדליו.
לסיכום:
אירועים המוניים מהסוג שהדגימה לנו הסופה האחרונה, הם תמיד אירועים מערכתיים, ההערכות לקראתם חייבת להיות ארצית ומרוכזת בגוף ניהול-שליטה-ובקרה אחד. תוקף פעולתו של גוף כזה חייב להיות מעוגן בחוק "עם שיניים", ובו יוגדר גם כיצד מפעילה אותו ממשלת ישראל, שהיא המופקדת עליו ישירות (כמו על צה"ל).
האחריות להפעלתו היא של הממשלה, ורק משנמסר ע"י ראש הממשלה שאנו בשעת חירום, מופעל המערך במלואו, מקבל את מלוא סמכויותיו ומכאן גם את מלוא האחריות הנגזרת מהן.
האירוע האחרון היה עוד אתראה והתרעה שקיבלה ישראל לכך שעליה להערך טוב יותר וברצינות רבה יותר לאירועים טראומטיים המוניים, בין אם מקורם באיתני הטבע ובין אם במצבי חירום ביטחוניים, אלא שבמצבי חירום "אזרחיים" הרשות המרכזית האזרחית היא "בעל הבית האופרטיבי", שמתאמת ומפעילה גם את צה"ל, ואילו במצבי חירום ביטחוניים, צה"ל הוא הרשות המרכזית שמתאמת ומפעילה את הרשות האזרחית.
האירוע האחרון הסתיים בעלויות לא קטנות שעיקרן המכריע הוא כסף, חשוב שנמנע מהאירוע הבא שיסתיים בחיר "דמים" תרתי משמע.
