טועה שר הביטחון יעלון כאשר הוא טוען שאין להשוות בין חופשת החייל ("רגילה") לחופשת תלמיד הישיבה ("בין הזמנים") בטענה שהמדינה מכירה במסלול "תורתו אומנותו". היא הנותנת, דווקא הכרה בחשיבות לימוד התורה סופה שתביא לצמצום ימי החופשה. שטרן מנסה לתפוס מרובה ולהשוות בין החופשות, אולם הלימה של מאת האחוזים בין השתיים אינה נכונה שכן בכל זאת יש הבדל בין המערכת הצבאית הקשוחה למערכת האזרחית הגמישה יותר. השאיפה צריכה להיות צמצום של מספר ימי החופשה בישיבות למינימום ההכרחי כדי להגדיל את זמני לימוד התורה. כבר היום ניתן לוותר בקלות על הימים שבין איסרו-חג סוכות לראש חודש חשוון, שבין איסרו-חג פסח לראש חודש אייר ועל הימים שקודמים לתשעה באב.
הקפדה יתרה על נוכחות תלמידים בישיבות צריכה להיות בשושן פורים (ובערים המוקפות חומה - יום אחרי) ובעיקר בימי החנוכה בהם חומקים חלק מן התלמידים לבתיהם, למורת רוחם של ראשי הישיבות, ואף קוראים לחופשה המומצאת הזו "בין הזמנים דרבנן".
לא קל לשבת וללמוד כל כך הרבה שעות, במיוחד אם אתה בגיל שבו ההורמונים משתוללים. אפילו הרב
עובדיה יוסף, שבשנת חייו האחרונה הורה לתלמידיו להמשיך וללמוד גם בתקופת בין הזמנים, כדי לבטל את מה שכינה "גזירת הגיוס", זכה להיענות מועטה מאוד. רוב התלמידים העדיפו לצאת לחופשה מאשר לשמוע לרבם הגדול.
לשנות את הנוהג שנהוג בישיבות מזה דורות, ובמקורו נועד לאפשר לאברכים (הנשואים שבחבורה) לצאת לעבוד ולהתפרנס מעט, יהיה קשה לשנות בקלות. האווירה הקשה שיש בציבור החרדי הרואה בגל האחרון ככזה המנסה לגדוע את "
עולם התורה" עלולה לשחק תפקיד גם נגד מהלך קיצור ימי החופשה, שדווקא צפוי להגדיל תורה ולהאדירה. הנימוק לכך יהיה: מי אתם שתקבעו ותחליטו על איך נלמד וכמה זמן.
לכן הדרך הטובה ביותר תהיה להשאיר את המצב על-כנו ולאפשר מסלול וולונטרי בו ראשי ישיבות יוכלו להודיע על צמצום מספר ימי החופשה בישיבותיהם ולקבל מענקים בהתאם, שכן להאכיל את פיות הבחורים צריך כסף. ישיבה שתודיע על הנהגת לוח חופשות מקוצר ממילא תהיה חשופה להעמיד את עצמה לביקורת נוכחות של משרד החינוך גם בימים בהם שאר הישיבות סגורות.
לסיום, כאשר מקצרים חופשות לבני ישיבות, כדאי לחשוב על הדרך גם על הארכה של החופשות ללוחמים בשורות הצבא.