בתוכנית "דין ודברים" של
קול ישראל (15.12.13) הייתה התייחסות נרחבת של
משה נגבי, הפרשן המשפטי הנצחי של הרדיו "הממלכתי", פרשן שלעולם איננו מאוזן/מוחלף על-ידי משפטנים בעלי דעות אחרות, לנושא סופת השלגים האחרונה. בתוכנית נתן נגבי להבין שלדעתו יש למנות ועדת חקירה ממלכתית במטרה לחקור את תפקודו הלקוי - לדעתו - של ראש ה
ממשלה ואת תפקודם הגרוע של כוחות החירום למיניהם במהלך סופת החורף הקשה, שבמהלך שידור התוכנית טרם הסתיימו המפגעים שגרמה.
בין שאר דבריו דיבר נגבי גבוהה-גבוהה על אי-הפנמת ערכים דמוקרטיים, אחריות אישית ואחריותיות (accountability) על-ידי גופי השלטון בארץ. הפרשן מחה על כך שבעלי תפקידים ודוברים שונים קבעו, בטרם חקירה, שלא היו מחדלים. אבל הפוסל, במומו פוסל: נגבי עצמו, בלי להמתין לממצאים של חקירה כלשהי, כבר פסק: קברניטים ומנהיגים צריכים לתת את הדין על חוסר יעילות, על פזיזות, על רשלנות, על אי-ראיית הנולד - וכל אלה בשעה שהיה עליהם, מתוקף תפקידם, לראות את הנולד. הוא קבל על כך שהממשלה לא מינתה ואינה מתכוונת למנות ועדת חקירה ממלכתית כדי למצות את האחריות האישית של בעלי התפקידים השונים, מראש הממשלה ומטה.
נגבי אף מחה על כך שכביכול נעשית דה-לגיטימציה לעניין האחריות האישית, וכאשר בעל תפקיד נתבע לאחריות אישית התגובה היא שמדובר בעריפת ראשים. ושוב הפוסל, במומו פוסל: לא זכור שאותו פרשן משפטי, או שותפיו לדעה ולדרך הפוליטית, תבעו הקמת ועדת חקירה ממלכתית בעניין גדול המחדלים בתולדות מדינת ישראל: מחדל אוסלו.
בעוד שבסופה האחרונה הגורם "האשם" העיקרי היה מזג האוויר הקשה, וספק אם ניתן להשקיע בפתרונות יקרים עד מאוד למקרים קיצוניים ונדירים של מזג אוויר, הרי שבעניין מחדל אוסלו מדובר במעשי ידי-אדם, בשגיאות גסות של
שמעון פרס, יוסי ביילין ומרעיהם, אשר לקו בכל המאפיינים החמורים שמשה נגבי ייחס לנתניהו במהלך ההתמודדות עם פגעי הסופה האחרונה.
וכה אמר נגבי: קברניטים ומנהיגים צריכים לתת את הדין על חוסר יעילות, על פזיזות, על רשלנות, על אי-ראיית הנולד - וכל אלה בשעה שהיה עליהם, מתוקף תפקידם, לראות את הנולד. מתי הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת מעלליהם של פרס, ביילין ומרעיהם, שהובילו באופן בלתי-נמנע וצפוי מראש - והיו מי שהזהירו בזמן אמת מפני התוצאות - למלחמת אוסלו עתירת "קורבנות השלום" ולמצבה המדיני החמור של ישראל היום? מתי תבע נגבי להסיק מסקנות אישיות נגד מי שמצא מקלט וחסינות במשכן נשיאי ישראל ונגד מי שעדיין מעז לשטוח את הגיגיו לפני הציבור באמצעות העיתון הנפוץ בישראל? בהקשר זה התקשורת ממלאת את פיה במים וממשיכה בשטיפת המוח בעניין "השלום" וכולי.
אין זו הפעם הראשונה/היחידה שבה ניסו גורמים בתקשורת להפיל את ראש הממשלה נתניהו. זכורה התגייסותם למטרה זו בעקבות אסון השריפה בכרמל לפני שלוש שנים, וכמובן לא ניתן לשכוח את הרוח הגבית שהעניקה התקשורת בישראל לישראבלוף הקרוי "מחאה חברתית" ושלא הייתה אלא מחאה פוליטית, שנועדה להפיל ראש ממשלה מכהן באמצעות הרחוב והתקשורת. מתי תהיה בישראל תקשורת רצינית ועניינית, שתתקוף ממשלות גם מימין ולא רק משמאל?
