ושוב: טרור בצל שיחות

אם יש את נפשכם לדעת כיצד מתנהלים החיים השוטפים ביהודה ושומרון, הציבו מצלמת קבע בכיכר אדם. סרט שיריץ בהילוך מהיר את עשר השנים האחרונות יגלה כיצד חיי הערבים באזור הלכו ושגשגו. בהיפוך גמור ממה שמספרים התקשורת הבינלאומית והדיפלומטים האירופים.

לפני עשור, בשלהי מלחמת הטרור, כמעט לא הייתה תנועה ערבית במקום. אם בגלל מחסומי הדרכים שהציב צה"ל ואם משום שהכלכלה הייתה מרוסקת, רוב רובם של החולפים בכיכר היו המתנחלים, כוחות הביטחון ומכוניות השרד הדיפלומטיות. הערבים שבכל זאת הזדמנו אליה נסעו בדרך כלל בפז'ו או מרצדס ישנות וחבוטות. אט אט השתנתה התמונה. ככל שנרגע המצב הביטחוני כך התעוררה לחיים התנועה הפלשתינית.

יותר מכוניות, יותר נוסעים, יותר רכבי יוקרה. צה"ל הפחית מחסומים והתעבורה הערבית הלכה וגאתה. מוניות שירות צהובות וחדישות באו במקום הענתיקות. רכבים יפניים מהניילון החליפו את הפיאט המקרטעות. משאיות עמוסות נראו יותר ויותר. ברדיו דיברו המנהיגים על כלכלה פלשתינית צומחת ובכיכר אדם ראו את הצמיחה בעיניים. הישראלים, אזרחים וחיילים, שפעם היו הרוב, מצאו את עצמם בוהים בשלטי פרסומת בערבית.

בהמשך הופיעו בכיכר שיירות של ג'יפים חדשים ונוצצים בצבעים צבאיים. הם לא היו של צה"ל אלא של המשטרה הפלשתינית, ותודה לאירופה הנדיבה על תרומתה החוזרת, לתפארת המדינה הפלשתינית. בתחילה אפשר היה לראות אותם רק בלילות. בהמשך הזמן תפסו אומץ עד שלאחרונה הם כבר מגהצים את השטח באור יום.

חוץ מכל אלה ישנו כמובן המערך העצום של הדיפלומטים הזרים. לא רק השיירות של ג'ון קרי או שרי חוץ אחרים שעושים את דרכם לרמאללה חדשים לבקרים, אלא גם מאות שגרירים, קונסולים, יועצים, פקידים, עוזרים ושאר בעלי תפקידים שיוצאים וחוזרים אל רמאללה וממנה כמה פעמים ביום. הם כאן כדי לבנות את המדינה הפלשתינית, אבל ליתר ביטחון בלילה הם חוזרים לישון בישראל. מה שבטוח בטוח.

כך התנהלו החיים בכיכר עד לפני כמה חודשים. זוועה בטיחותית אבל שקט ביטחוני. עד ליום שבו הופרה השלווה, אחד באוגוסט 2013. ביום שבו ג'ון קרי העיר את השד הרדום שנקרא "הסכסוך", חזרה האלימות לפעפע. אבו-מאזן נאנס לומר כן לשיחות שלא רצה בהן. נתניהו שיגר לטרור תשורה בדמות מרצחים מתועבים. השטח לא איחר להבין את המסר. בתוך חודש מספר הפיגועים כמעט הוכפל.

"על-פי דוח שירות הביטחון הכללי, חלה במהלך חודש ספטמבר 2013 עלייה בכמות הפיגועים שבוצעו ביהודה ושומרון", דיווח בתחילת אוקטובר מרכז המידע למודיעין וטרור, המלבין דיווחים של ארגוני הביטחון הישראלים. אז נחשב שינוי המגמה לתפנית. הרמטכ"ל בני גנץ עוד טען שאין קשר בין שני פיגועים שונים שבהם נהרגו חיילי צה"ל. כיום, כבר אין שאלה. מאז פרצו שיחות השלום, סו קולד, הטרור חזר להשתולל. לא מדובר רק בחמשת הישראלים (חיילי צה"ל תומר חזן, גל קובי ועדן אטיאס, תושב הבקעה שריה עופר וסלאח אבו-לטייף) שנרצחו בששת חודשי השיחות בדקירה השבוע ובפיצוץ האוטובוס בבת-ים; מתרחשים עשרות מקרים של יידויי אבנים ובקבוקי תבערה אל אזרחים וחיילים ביו"ש ובירושלים, והם כלל לא מגיעים לידיעת הציבור. גם לכיכר אדם הטרור הגיע. לפני שלושה חודשים, הרבה לפני דקירת השוטר השבוע, כשטרקטור פלשתיני ניסה לחדור למחנה רמה הסמוך.

קרי אינו הראשון שמתגרה ברוחות האופל ובמקום פיוס מביא אסון. הדפוס הזה הרי חוזר על עצמו מאז הסכמי אוסלו. הנשמות הטובות מתיישבות לשולחן מתוך חתירה מוצהרת לשלום היסטורי אבל השטח מגיב בדיוק להפך. אוסלו הביא את גל הפיגועים הנורא ביותר שידענו עד אז. ועידת קמפ-דיוויד, שאותה דווקא אהוד ברק כפה על הצדדים, הציתה את מלחמת הטרור הנוראה. על הנייר, התהליכים המדיניים אמורים להביא שלום ושלווה. איכשהו, זו רק המציאות שמסרבת להתיישר על-פי התיאוריות של מדעי המדינה.

מהיכן נובעת הטעות? מהנרטיב. קרי שבוי בתפיסת עולם שלפיה הפלשתינים הם עם מסכן שאדמתו נגזלה בידי היהודים ובמיוחד המתנחלים. הוא חוזר וטוען בכל הזדמנות ש"הססטוס קוו בלתי נסבל" וכן "שאם לא נגיע להסכם הדה-לגיטימציה לישראל תתגבר מאוד והפלשתינים יחזרו לאו"ם". לזכותו ייאמר שבניגוד לאיחוד האירופי הוא לפחות מגלה הבנה לצרכים הביטחוניים של ישראל. אבל, כמו ביחס לצעדי מדיניות אחרים של אמריקה באזור, קרי פשוט לא מבין את המזרח התיכון. הוא לא מבין שכאשר הפלשתינים אומרים שלום, הם מתכוונים ל"דחיקת העם היהודי מארץ ישראל". הוא לא קולט שההיתלות ב"כיבוש" ו"דיכוי זכויות" וכיוצא בהנה, הן שלב בתוכנית השלבים. לכן, הוא אונס את הצדדים להסכם ששניהם לא רוצים בו.

המנהיגים, כתוצאה מהתלות באמריקה, מיישרים איתו קו. הם מפחדים שיאשים אותם בפיצוץ השלום ומשחקים את משחק האשמה. אבל את העמים אי-אפשר לאנוס וכל אחד מהם מבטא את דעתו בשפה שלו. הימין הישראלי מסתפק בלדבר (למעט התקפות תג מחיר הגורמות נזק) וההתנגדות הפלשתינית יורה. כך היו הדברים מאז ראשית הציונות וכך הם נמשכים היום. וזה אגב גם הנרטיב של ראש הממשלה, כפי שהסביר היטב בנאום בר-אילן 2. הוא הדגיש שם שהטרור הפלשתיני החל הרבה לפני ההתנחלות הראשונה ושהמניע לטרור הוא הסירוב הערבי להשלים עם הזיקה היהודית לארץ ישראל.

קרי אולי לא מבין זאת אבל כשהוא לוחץ על ישראל לסגת מיו"ש הוא שופך דלק למדורת הטרור ונותן רוח גבית לדה-לגיטימציה. זו כנראה לא כוונתו אך כך מתפרשים הדברים בצד השני. ולכן, בכל פעם שמדברים על נסיגות ו"שלום" הטרור רק מתגבר.

הטרור של היום דומה לזה של פעם אבל שונה בתכלית מזה שיתקוף אותנו בעתיד. בבוקר יום שלישי התכנסו בסדנת יובל נאמן שבאוניברסיטת תל אביב מיטב מוחות הסייבר של ישראל. הכנס נועד לומר - העתיד כבר כאן. סכנות שפעם נראו בסרטי מדע בדיוני הולכות והופכות מציאותיות. למשל, מטוסים רובוטיים שמחליטים על דעת עצמם האם, מתי ואיפה לתקוף – האבטיפוס כבר בנוי. מדפסת תלת-ממדית שמייצרת אקדחים ורובים – יש דבר כזה. טיסן ילדים זעיר שמשתמש ביתי מחבר אליו מצלמה, או אפילו חימוש. האקרים שמשתלטים מרחוק על מחשבי ניווט של מכוניות, ספינות, מטוסים או אפילו קוצבי לב. "היום, חברה שמייצרת משאבת אינסולין צריכה לספק גם אבטחת סייבר למכשיר. אחרת, החולה חשוף לסכנה", אמרה מומחית הסייבר קרן אלעזרי. היא גם הדגישה את הקלות שבה אפשר לרכוש חלק מהפריטים באינטרנט. הדוקטורנטית הצעירה לירן ענתבי ניסחה זאת כך: "בקרוב, כשענן ברחשים יתקוף אותי, אולי אחד מהם גם יצלם אותי". היא התכוונה לחרקי ריגול שכבר פותחו בארץ ובחו"ל ואולי משמשים כבר היום לאיסוף מודיעיני.

הרצאה מאלפת אחרת נתן הפַּצְחָן (האקר) גיא מזרחי, בעליהן של כמה חברות סייבר ובעל הבלוג יומנו של האקר. מנחה הפאנל הציג אותו במילים "אני כל יום מודה לאלוהים שגיא בצד שלנו ולא בצד של האויב". מזרחי הסביר למאות המתכנסים עד כמה הפייסבוק, הטוויטר והסמארטפון למינהו, חושפים את חייהם לעיני כול. הוא סיפר איך תמונה סתמית שהעלתה הדוגמנית בר רפאלי לטוויטר חשפה לפניו את מקום מגוריה ואת אתר הצילומים שלה. הסרטונים והתמונות שהקרין המחישו את המסר טוב מאלף מילים, אבל את הפואנטה אפשר לכתוב. "תבינו", אמר לקהל שכלל לא מעט ראשי שיבה, "אין יותר דבר כזה פרטיות. האימייל, הצ'אטים, כל שירות אינטרנטי שאנחנו משתמשים בו – הכול מנוטר. אין סודות. אם מישהו רוצה לדעת, הוא ידע והכול מתועד לנצח. אי-אפשר למחוק".

האזהרות שהושמעו בכנס אומנם נכונות לכל אדם אבל לאחר הכנס ביקשתי ממזרחי להסביר מה הוא חושב על מאמצי הריגול של ארה"ב בישראל. "בוקר טוב אליהו. זה ברור ולא חדש לאף אחד שיש כאן ריגול אמריקני. לכן גם לדעתי התגובה של ראש הממשלה הייתה מתונה". מזרחי סיפר על מערכת אמריקנית בשם PRISM שמפעיל הסוכנות לביטחון לאומי האמריקנית. "זו מערכת שיודעת לרגל אחרי כל שירותי אינטרנטי שאנחנו עושים. בהנחה שהפרסומים נכונים, הם מסתכלים על כל תיבות הדואר והתעבורה החיצונית שהמחשב מייצר. זה אומר שהם יכולים לדעת לאן גלשו במחשב הזה ומה עבר בו. אם לראש הממשלה ושר הביטחון יש מחשב על השולחן, ייתכן מאוד שהם ניסו לברר מה המחשב הזה ראה. יש להם יכולות כאלה. אם ראש הממשלה ושר הביטחון הוגדרו כיעד של ה-NSA זה אומר שנעשה ניסיון להגיע לכל התקשורת הסלולרית והממוחשבת שלהם".

נתניהו מודע היטב לסכנות הסייבר ומוביל כבר שנים את המערכות הישראליות להיות מובילות בעולם. בהשראתו הופכת באר-שבע להיות בירת הסייבר של ישראל. מעדות אישית אני מוכרח לומר שמעולם לא ראיתיו מדבר בטלפון נייד ושהמחשב שהיה על שולחנו הורד מזמן. כנראה לא במקרה. אשר לשר הביטחון, ובכן לפי מה שאומרים היועצים של אהוד ברק ושל בוגי יעלון, כתובת המייל שעליה דיבר אדוארד סנודן Minister@mod.gov.il היא סתמית לחלוטין. "הכתובת הזאת מחוברת לעולם החיצון ואין לה משמעות מיוחדת. כל אזרח יכול לפנות אליה והתכתובות בה אינן מסווגות. היא לא שונה מכתובת המייל בכנסת", אמר מקור בלשכת יעלון. לדבריו, "זו כתובת שמשמשת לפעילויות בנאליות לחלוטין כגון בקשת השתתפות של הביטחון באירועים, העברות של נאומים להדפסה וכיוצא בזה. היא לחלוטין בלתי מסווגת". אצל ברק מוסיפים שכלל לא היה לו מחשב על השולחן.

האם ה-NSA כאלה פראיירים? נראה שלא. "אם נכון הפרסום על שכירת דירה מול הבית של ברק זה כבר עניין רציני", אומר מזרחי. "לאמריקנים יש מזוודות האזנה שמיירטות כל סוג של תקשורת בטווח מסוים. אגב, המזוודות האלה מפותחות בידי חברות ישראליות. יש דבר שנקרא מערכות האזנה בלייזר, שמעבירות גלי קול. גם הן יחסית לא יקרות אבל מחייבות קרבה פיזית. ברור לי שאם שר הביטחון מפעיל חשבון טוויטר (והוא מפעיל, א"כ) ה-NSA יודע את הסיסמה. אבל השאלה היא לא אם יש טוויטר אלא איך משתמשים בו. ככלל יש במדינת ישראל מודעות גבוהה לנושא הסייבר, אבל לטעות אחת, להפרה בודדת של הנהלים יכול להיות מחיר כבד. אם מישהו נכנס עם הסלולרי לישיבה סודית, אם מישהו מאפשר בטעות להחדיר סוס טרויאני. מספיקה אפילו תמונה בודדת כדי לאתר את המיקום של האדם דרך מחשב ה-GPS שלו, שנמצא כיום בכל סמארטפון. אלה הדברים שמפחידים אותי".