א. ושוב עולה השם
פולארד על כל לשון. פוליטיקאים למיניהם פלוס פרשנים מתכתשים ביניהם על העניין של פולארד. כן ישוחרר, לא ישוחרר, הגינות ומשחק הוגן, השוואות בין נזקים שעשינו להם ושהם עשו לנו, ערב רב של דברים חסרי פשר. בקיצור, דו-שיח פנימי שמתקיים בארץ כבר עשרות שנים שאינו מזיז לאמריקנים דבר. אבל האמת היא שהדרך היחידה לשחרר את פולארד היא לתפוס כמה מרגלים אמריקנים כאן בארץ, ואני משוכנע שיש לא אחד ולא שתיים, ואז לשפוט אותם במשפט פומבי למאסר עולם ללא חנינה. ואז, להמתין שהאמריקנים יבקשו את שחרורם. צריך להוסיף? אני לא חושב.
ב. ושוב החליטה מדינת ישראל, בגיבוי בתי המשפט, להפר את ההסכם העתיק ביותר בין אזרח למדינתו: אתה לא תעשה צדק במו ידיך, אנו נדאג לכך במקומך ובשמך. הנה, רוצחים משתחררים בתמורה לכך שהם יוסיפו לרצוח, ומישהו שם חושב שזאת עסקה הגונה. צריך להוסיף? אני לא חושב.
א. בימים האחרונים מקבל שוב ושוב האזרח התמים הסברים ופרסומות על התוכנית "ארץ נהדרת". ניחא, מגלומניות היא משהו די חביב לעתים. אבל אני חייב להודות שטפיחת השכם ההדדית הזאת בסגנון של תוכנית סאטירה אמיצה, חתרנית, ובעיקר, "תופעה ייחודית" קצת מצחיק אותי. בעיקר פרסומת החינם שהחבר'ה מארגנים לעצמם בטלוויזיה. ובכן, להזכיר לכולם, היה כבר "ניקוי ראש", "לול", והייתה גם "החמישייה הקאמרית". ובמרחק הזמן אף אחד מהם לא "אגדי", אלא בזכרונם של חובבי הנוסטלגיה, וכל שנותר מהם הוא כמה מערכונים מצחיקים, ובמקרה של "לול" גם כמה שירים נפלאים. ועוד משהו אחרון: בהמיות היא לא סאטירה, ובטח שלא חתרנות - היא פשוט בהמיות, גם אם היא מצחיקה לפעמים. צריך להוסיף? אני לא חושב.
ד. איכשהו דלף סיכום על התנהלות הממשלה מול ה"וואקף" בעניין הר הבית. ובכן, ללא קשר לליקויים החמורים בהתנהלות הזאת, הדבר המדהים ביותר שקרה הוא ההתנפלות של הפוליטיקאים בשיתוף פעולה עם התקשורת על המדליף האלמוני, וכך נעלם בפתאומיות העניין שהדוח חושף. פתאום נזכרתי בספרו הנפלא של אפרים קישון "השועל בלול התרנגולות". בספר, אחת הדמויות שנשכרה על-ידי "המועצה הזמנית" לחשוף שחיתויות, מגלה כי כל חברי "המועצה הזמנית" מושחתים ולקחו לכיסם שוחד. לא אאריך בסיפור, אבל התוצאה היא שהמושחתים מתנפלים על חושף השחיתויות ומגרשים אותו מחברתם. צריך להוסיף? אני לא חושב.
ה. פעם זה היה הסכם. ואז זה הפך להסכם מסגרת, ומאוחר יותר זה היה הסכם להמשיך את הדיונים להמשך ההסכם. ועכשיו מר קרי מגיע כדי לדון באפשרויות להגיע להסכם שתכליתו היא להסכים שיהיה המשך להסכמה על המשך להסכמה על המשך ההסכם. ובכן, הייתי די משועשע עקרונית מהעניין (ואולי תוכנית הסאטירה החתרנית "ארץ נהדרת" תעשה על זה מערכון - כן בטח!) למעט העובדה הקטנה שבכל פעם שתהליך מסוג זה מתרחש, אנחנו נדרשים לשלם עליו במטבע קשה - מחוות ו/או שחרור רוצחים. צריך להוסיף? אני לא חושב.
ו. ובהקשר ישיר לעניין הקודם, אבו-מאזן אומר במפורש שלא יהיה שלום עד שאחרון האסירים ישוחרר, ובאותה הזדמנות הוא טוען שישו הנוצרי היה פלשתיני. ואני אומר שהגיע הזמן לקחת אותו ברצינות. או במילים אחרות, שלום כנראה לא יהיה. מצד שני, הוא כל כך מחפש שורשים היסטוריים שזה קצת מעורר חמלה. ולפיכך, אולי הגיע הזמן לעדכן את האפיפיור ב"אמת ההיסטורית" שזה עתה נחשפה. ובאותה הזדמנות גם להצטרף לעניין ולהכריז שאנו היהודים בעצם פלשתינים ולכן, אין לנו עניין יותר לדון עמו על שום דבר, כי הרי כפלשתינים, אנחנו מקיימים את מלוא תביעותיו: יש לנו ארץ שלמה, כולה שלנו, ומי הוא בכלל שבא להפריע לנו כאן בארץ. צריך להוסיף? אני לא חושב.
ז. אחרון, אבל לא חביב.
אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל לשעבר נלחם על חייו. כן, גופו של האיש שהיה "הרוצח" הימיני המטורף, והפך עם שינוי עורו ליקיר השמאלנים, לנביא השלום, ליונה תמימה, ול"סבא של כולנו", גווע. עצוב מאוד. אבל שאלה לי ברשותכם: כמה עלה כל המבצע הזה לעם ישראל, והאם גם מַסְעודה משדרות הייתה זוכה לטיפול כה אוהב? או לחלופין, כמה תרופות מצילות חיים ניתן היה לממן בעלות המצטברת? כן, אני יודע, יהיו מי שיחשבו שאני חסר לב, אבל לא, אני פשוט מנסה לחשוב במונחים של תקציב. צריך להוסיף? אני לא חושב.
