שבויות בקסם הכוזב

כותרת המאמר היא כשם ספר, אותו כתבה אורה חצרוני. סיפור אמיתי. סיפורן המטלטל של שלוש מתוך עשרות אלפי נערות יהודיות, שהסכימו לחשוף את הגיהינום שנפלו לתוכו, כשהתאהבו בערבי, חלקן אף התאסלמו ולבסוף ברחו מגורלן המר בבית הערבי חזרה אל הבית היהודי, אל המשפחה והזהות היהודית.

אבל זהו גם סיפורה של חברת השפע הישראלית החיה בבועה של מדינת תל אביב (בין גדרה לאוניברסיטת חיפה), ושל כת הע"ז של עמותות השמאל, עמותות סמאל, המכנה עצמה הומניטרית, השבויה בקסם הערבי והאריתראי-סודני הכוזב, מתכחשת לזהות היהודית והציונית, ומפקירה בבוז את עמה ויהדותה, את הארץ, את התרבות היהודית, את האתוס היהודי כולו,- בנזיד עדשים ובמחיר נעליים, רק כדי למצוא חן בעיני ערבים ומיסיונרים צבועים קטלנים ואכזרים שונאי יהודים ומדינת היהודים.

וכה אמר השייח' הערבי הזקן, לבוש הגלבייה הארוכה, כאפייה עוטפת את ראשו ואת פרצופו הקמוט: "אז תדע לך, שמי שאמור להתבייש זה אתם ולא אנחנו. אצלנו הערבים, כבוד הבת הוא כבוד המשפחה. אנו שומרים על הבנות שלנו כמו על העיניים. אף אחד אינו מעז לגשת בגלוי לבנות, ומר יהיה גורלו של זה שעובר על החוק. מספיקה טעות פזיזה אחת, והבחור ישלם בחייו על הטיפשות. אז ככה, גדל הבחור, רוצה להכיר בחורה, אתה יודע, אנחנו עם חם ואוהב, ולפי החוק הוא יכול רק להתחתן, בלי זה אסור לו אפילו להחליף מילה, ולמה לו להיכנס לקשרי החיים, להתחיל לדאוג לאישה ולילדים? הוא צעיר עדיין, רוצה "לעשות חיים", אז איפה הוא יכול למצוא את הבנות שישמחו להיפגש ולבלות, כמו שאומרים אצלכם? הוא מוצא פתרון - יש לו יהודיות בשפע. תמימות וטיפשות, מתנה אחת מבלבלת להן את הראש, מתנה שנייה כובשת להן את הלב. אז למי תעודת עניות, הא".

וכך חתם השייח': "שמע עוד משהו: זאת דרך בטוחה לנצח אתכם. בנשק - אתם חזקים מאתנו. שכל - יש לכם בשפע. ערבי שלוקח יהודיה ושולט עליה - שולט על משפחתה ועל עמה. אז מי החכם פה, הא?".

מעניין גם מה שאמר ה'סטודנט' הערבי, שלומד בצפת והפיל, עד שהפילו אותו יהודים טובים, גם עשרות אם לא מאות בנות יהודיות לסמים. והנה דבריו: "ככה אני הורג שני ציפורים במכה אחת. גם מרוויח כסף לא רע וגם תורם את חלקי למלחמה הדמוגרפית. אין בנות - אין ילדים. אין ילדים - אין עם. ואין לכם מה לעשות נגד זה. כמויות החומר המועבר לתחומי הארץ, גמרו אתכם כמו יתושים. יש הדואגים שתהיו מסוממים כל כך שלא נצטרך לעבוד קשה ולבזבז עליכם את התחמושת היקרה באמת".

קרוב לשלושים אלף בנות יהודיות בכפרים ערביים - וזה רק הערכה. מגיל שתים עשרה, שלוש עשרה והלאה, נשים נשואות, רווקות, מכל המגזרים האפשריים - זה כמו מגיפה שמתפשטת ופוגעת בנו ללא רחמים. זאת לחימה לכל דבר, לחימה שקטה, סמויה, שבה נפגעים רבים ואין מי שיקום ויתנגד.

כך גם בנות ממשפחות מיוחסות, גם חרדיות, כמו אותה בת חרדית שהתפתתה לערבי בשם סמי שעבד בסופר בו ערכה קניות. ניצלה מציפורניו ברגע האחרון. נער ערבי כחוש, אחיין של תייסיר שפיתה את ריקי היהודייה, אמר את האמת לריקי: "לא כדאי לך. לא כדאי לך להתחתן עם דוד תייסיר. את יהוד, לא יהיה לך טוב אצלנו. אנחנו עמים שונים. מה שטוב לנו, לא טוב לכם ומה שטוב לכם לא טוב לנו. אני אוהב אללה ואללה אוהב יהוד. אני רוצה לעזור לך. תברחי". והוא אמר אמת, ואכן עזר לה לברוח.

וכך אמרה קארין הערבייה, אחות של מחמוד הערבי, למישל היהודייה השבויה: "את לא רואה מה הם חיי האישה אצלנו? קליפת שום שווה יותר. מה את מחפשת פה? אהבה? היא תימשך רק עד הפעם הבאה שתרגיזי מישהו? למה לא מצאת לך יהודי? ראיתי מה זה אישה אצלכם. אני מקנאה בכן. אצלנו אומרים: מדוד את עומק הנהר לפני שתטיל את עצמך אל מימיו, ואת שכבר טעמת מהמים המרים וכמעט טבעת בהם, שוב חוזרת לאותו מקום? חשבתי שיהודים הם עם חכם".

אומץ לב של השבויות עצמן, ושל יהודים כמו בארגון 'לב יהודי', ונס משמים, הציל אותן ויציל אותנו.