קור עז שלא היה כמותו בצפונה של היבשת החדשה מאז החלו המדידות והרישומים, משתק אזורים נרחבים בארה"ב ובקנדה. נרשמה שם טמפרטורה של שלושים מעלות צלסיוס מתחת לאפס. אך הדבר אינו מגדיר את עוצמת הקור ופגיעתו. הרוחות הנושבות "מעניקות" לתושבים תחושה של מינוס חמישים. כתושב פסגות, שזכתה לכמויות שלג אדירות, שנערמו על הכבישים ועל גגות הבתים, חוויתי תחושות מעורבות. יופי מיוחד במינו יחד עם שבת נטולת חשמל ונעדרת אפשרות לחמם את הדירה או ללגום כוס תה.
המחשבה על שכניי, אלו שנותרו תקועים בכבישים מאין דרכי גישה חזרה הביתה, לא אפשרה לי להתענג על אותו יופי בלי שיהיה מהול בדאגה. "סוּפה של אחת במאה שנה", הגדירו את מזג האוויר החורפי.
ועכשיו, כשאני נחשף לדיווחים המגיעים מן החלקים המושלגים והקפואים שם, בצפונה של היבשת החדשה, נראית סופתנו כתינוקת בת יומה. מתוקה ובלתי מזיקה.
אך לא מן הטעם הזה מבקש אני להודות לגנרל חורף בכל כוחי. לא, ממש לא! אני אסיר תודה כי מזג האוויר הקשה בארה"ב ובקנדה עשה אותי חכם. האיי-קיו שלי עלה פלאים. כל ימיי חתרתי לברר את האמת. ביקשתי להבין אפילו את טיעוניהם של יריביי הרעיוניים, לרדת לסוף דעתם - וכשלתי.
והנה באו הסופות הקשות מעבר לאוקיאנוס ולימדו אותי דבר שהיה צריך להיות מובן מאליו, אך נעלם מתחום הרציו שלי. הסופות הללו מפלגות את התושבים לשתי קבוצות שאינן יכולות להתקרב זו לזו.
לא, אין הכוונה למי שנפגע מן הטבע הקפוא לבין מי שנשאר ספון בביתו; בין מי שיש לו חשמל כי אזור מגוריו לא נפגע או כי הכין מבעוד מועד גנרטור לשעת חרום, לבין מי שמבלה את שעותיו בחושך מדכא; בין מי שתקוע לבין מי שמנסה לחלצו. לא! ההתפלגות היא, תאמינו או לא, בין ימין פוליטי לשמאל פוליטי במונחים אמריקנים.
הימין תוקף את השמאל בטיל בליסטי מכוון, היישר אל בטנה של ספינת הדגל האידאולוגית של השמאל: ההתחממות הגלובלית.
ובתגובה, תוקף השמאל את הימין על שאינו תופס כי מזג האוויר הקשה דווקא מאשש את התיאוריה: בשל התחממות כדור הארץ, נוצרות סופות לא מצויות, כי ההתחממות גורמת לעלייה במפלס מי הים, מה שגורם לקור המשתק בטורונטו ובבוסטון.
אם לא הבנתם, אני מפנה אתכם לטוקבקיסטים בכל הכתבות הדנות בעניין. עדיף באתרים באנגלית.
איזו מלחמה, עקובה מפתיתי שלג ומלהבות של גיהינום! כך פתר לי גנרל חורף את הדילמה הקשה של חיי. הוא לימד אותי את דרך החשיבה של השמאל, של כל שמאל: לא חשוב מה קורה, לא חשוב מה תנמק או מה תוכיח - התיאוריה תישאר תמיד נכונה. אם נמדדו טמפרטורות שאיש לא חווה מימיו, גם אם הוא בן שבעים או שמונים שנה, זו רק הוכחה שהתיזה נכונה. כדור הארץ מתחמם ועוד איך! למה? כי הוא מתחמם. מה לא ברור?
לסופות המקפיאות באמריקה ובקנדה יש יישום פוליטי בישראל. ראש המוסד בעבר,
מאיר דגן הוא איש שמאל שחושב שמאל ומנמק שמאל. גם הוא טוען שהטמפרטורות הנמוכות להחריד מקורן דווקא בהתחממות.
הוא רוצה מאד מאד להגיע להסכם עם הפלשתינים כי "אם הבעיה הזו לא תיפתר, היא עשויה להוביל את ישראל למדינה דו-לאומית", כלשונו. "בעיני -לפחות- זה סוף החלום הציוני".
ואיך הוא יגיע "להסכם עם הפלשתינים" כאשר הוא לא מאמין להם? דגן יודע היטב עם יש לנו עסק. ואף נותן לזה ביטוי: "רמת האמון ורמת הקיום של הפלשתינים בהסדרים הקודמים שנחתמו איתם היא מאוד בעייתית", אמר השבוע בכפר-סבא.
אז מה עושים כאשר הטמפרטורות צונחות לחמישים מעלות מתחת לאפס? איך מתרצים זאת? פשוט מאד: בהתחממות הגלובאלית.
דגן, שלא מאמין לפלשתינים, מציע לעשות איתם הסכם... דרך הליגה הערבית. הוא יחמם את השלג על-ידי הכנסתו לתא הקפאה. ועוד יטען שזו ההתחממות במיטבה, כי שם, בתנאי הכפור, החום יפשיר את השלג.
"לטעמי, הדרך הנכונה לפתור את הבעיה עם הפלשתינים היא לא מול הפלשתינים", הבהיר דגן, "אלא להגיע לאיזשהו הסדר שבו אתה מדבר עם הליגה הערבית, ולהעלות את זה כהצעה של הערבים עצמם. הסיכוי שבתנאים הקיימים אבו מאזן יהיה מוכן לסגת מהעמדות הבסיסיות שנקבעו במורשת של ערפאת הוא מאוד נמוך".
עם הליגה הערבית. כן, כן. זה מה שמציע היום ראש המוסד בעבר. עם הליגה הערבית, שאלה הן חברותיה:
מצרים, בה מעמידים השבוע את הנשיא שנבחר לדין ובמקביל מגדירים את תנועתו "ארגון טרור".
סוריה, השקועה במלחמת חורמה של כולם נגד כולם. (ביתיים היא מושעית מן הליגה, אך עדיין חברה בה).
לבנון, השסועה ומדממת, כשמטענים מתפוצצים בבירה מדי שעה. מדינה שבה לחיזבאללה יש צבא משלו, שמקיז את דמו בשליחות אירן בתחומי סוריה, נגד שכירי חרב מאפגניסטן.
עירק, שם נפלה אתמול העיר פלוג'ה לידי אל-קאעידה, אחרי שאובמה הוציא את צבא ארה"ב מן המדינה.
תימן, בה פרץ, באותה תקופה גם ב-תוניסיה, האביב הערבי, שבישר את המהפכה הדמוקרטית בעולם המוסלמי.
לוב, בה נטבח קדאפי העריץ הכול-יכול, לעיני המצלמות, ולקולות הצוהלים של הטובחים. לוב השבטית והמפוררת.
סודן, ממנה הוציאה ארה"ב השבוע את אזרחיה, בשל המתיחות הגוברת. סודן זו, שחולקה לשתי מדינות לאחרונה ובה ניטשת מלחמה אכזרית ורבת טבוחים.
ירדן, שחתמה על הסכם שלום עם ישראל, אגב וויתור על התפוח הלוהט שנקרא 'פלשתינים'.
וגם ערב הסעודית, האמירויות, קאטר ובחריין.
באמת, מחמם את הלב להשליך את יהבינו עליהם. תודה על הרעיון, מר דגן. החכמתי. ותודה גם לגנרל חורף, שאפשר לי להבין אותך, ראש המוסד לתפקידים מיוחדים.
