פניו האנושיים של מנדלה

תא הכלא הוא מקום אידיאלי להכרת עצמך, לחקירה מפוכחת ושיטתית של תהליכי החשיבה והרגש שלך. כשאנו עורכים חשבון נפש, אנו נוטים להתרכז בגורמים חיצוניים כגון מעמד חברתי, השפעה ופופולריות, עושר ורמת השכלה. לאלה יש, כמובן, חשיבות במדידת הצלחתו של אדם בעניינים שבחומר, והמאמצים שמשקיעים רבים וטובים כדי להשיג אותם, מובנים בהחלט. אולם גורמים פנימיים עשויים להיות חשובים אף יותר בהערכת התפתחותו של אדם כבן אנוש.

יושר, כנות, פשטות, צניעות, נדיבות לשמה, היעדר יהירות, נכונות לשרת אחרים - איכויות שכל נפש יכולה בקלות לסגל לעצמה - הם היסוד לחייו הרוחניים של אדם. בכל הקשור לעניינים מסוג זה, ההתפתחות אינה אפשרית כלל בלי התבוננות פנימית מעמיקה, בלי שתכירי את עצמךְ, את חולשותייך ואת טעויותייך שלך. בכל מקרה ולמִצער, תא הכלא מעניק לך את האפשרות להתבונן באופן יומיומי במכלול התנהגותך, להתגבר על הרע ולפתח את הטוב שבך.

למשל, מדיטציה קבועה, רבע שעה לפני השינה, עשויה להיות יעילה ביותר לצורך זה. תחילה יהיה לךְ קשה לאתר במדויק את המרכיבים השליליים בחייך, אבל הניסיון העשירי עשוי להניב גמול רב ערך. לעולם אל תשכחי שקדוש הוא חוטא שלא מפסיק לנסות.

מתוך מכתב לוויני מנדלה בכלא קרוּנְסְטַד, 1 בפברואר 1975

1. מתוך כתב היד של האוטוביוגרפיה שנכתבה בכלא ולא פורסמה

רק פוליטיקאים של כורסה מחוסנים מפני משגים. טעויות הן חלק בלתי נפרד מהעשייה הפוליטית. למי ששרויים במוקד המאבק הפוליטי, שחייבים להתמודד עם בעיות מעשיות דוחקות, נותר רק זמן מועט לשיקול דעת, ואין תקדימים שמהם יוכלו ללמוד, לכן הם מוּעדים תכופות לכישלון. אבל עם הזמן, אם הם נכונים להתגמש ולבחון את מעשה ידיהם מנקודת מבט ביקורתית, ירכשו את הניסיון והחזון ההכרחיים כדי לחמוק מן המלכודות הרגילות ולפלס את דרכם בסבך האירועים.

2. מתוך כתב היד של האוטוביוגרפיה שנכתבה בכלא ולא פורסמה

החיים באלכסנדרה היו מלהיבים, ואף על-פי שהמדיניות הגזענית של הממשלה הנוכחית הרסה את המרקם החברתי שלה והפכה אותה לעיר רפאים, המחשבה עליה מעלה בי תמיד זיכרונות נעימים. כאן למדתי להסתגל לחיים עירוניים והכרתי מקרוב את כל עוולות האפליה הגזעית. אף שהיו במחוז כמה בניינים יפים מאוד, היה זה אזור עוני אופייני - צפוף ומלוכלך, ילדים מזי רעב מתרוצצים עירומים או בבלויי סחבות מזוהמים. העיר רחשה פלגים דתיים מכל סוג, גנגסטרים ובתי מרזח לא חוקיים. חיי אדם היו זולים, ובלילות שלטו הרובה והסכין.

לעיתים קרובות ערכה המשטרה פשיטות לבדיקת אישורי שהייה, תשלום מס גולגולת, החזקת אלכוהול, וביצעה מעצרים נרחבים. למרות זאת, אלכסנדרה הייתה בית של ממש בעבור 50 אלף תושביה. כאחד המקומות המעטים שבהם הותר לאזרחים שחורים לרכוש בעלות מלאה על נכס ולנהל את ענייניהם כשהם חופשיים מעריצותן של התָקנות העירוניות, היא הייתה סמל ואתגר גם יחד.

בהקמתה הייתה משום הכרה בכך שקיים מִגזר בעמנו שאנשיו ניתקו את קשריהם עם האזורים הכפריים והיו לתושבי קבע בערים. התושבים, שהיו בני כל קבוצות השפה האפריקנית, היו בעלי מודעות פוליטית, רהוטים יותר ובעלי תחושת סולידריות, והם עוררו דאגה גוברת והולכת בקרב הלבנים. התחלתי להבין שהנהגת עמנו תבוא מן האזורים העירוניים שבהם התייסרו פועלים מיליטנטים בכל מכאוביה של האפליה הגזעית, יחד עם בני המעמד העולה של סוחרים אמידים ושאפתנים. אלה הם הקשרים ההדוקים המחברים אותי בחוזקה לאלכס[נדרה]. ממש עד רגע מאסרי, לפני 14 שנה, התייחסתי לעיר כאל בית שבו אין לי קורת גג של ממש, ולאורלנדו, שבה עדיין מתגוררים אשתי וילדי, כאל מקום שבו יש לי קורת גג אבל לא בית.

• מנדלה התגורר באלכסנדרה, שכונת עוני צפופה, שכונתה "עיר החושך" בשל העובדה שלא היה בה חשמל.

5. מתוך כתב היד של האוטוביוגרפיה שנכתבה בכלא ולא פורסמה

איש מעולם לא ישב איתי באופן סדיר כדי להסביר לי באופן ברור ומובְנה את ההיסטוריה של ארצנו, את הגאוגרפיה שלה, את משאבי הטבע והבעיות שלה, את התרבות שלנו, וגם לא איך לספור או ללמוד משקלות ומידות. כמו כל ילדי הקוזה צברתי ידע מתוך השאלות ששאלתי כדי לספק את סקרנותי כשהתבגרתי. למדתי מהניסיון, צפיתי במבוגרים וניסיתי לחקות את מעשיהם.

בתהליך זה ממלאים המנהג, הפולחן והטאבו תפקיד חשוב, ובמובן זה הצלחתי לצבור כמות לא מבוטלת של ידע... בבית שלנו היו גם אחרים שנזקקו לטיפול ולהשגחה, בעיקר בנים, ובגיל צעיר התרחקתי מהורי והסתובבתי לבדי, שיחקתי ואכלתי בחברת בנים.

למעשה, אני בקושי זוכר פעם אחת שהייתי לבדי בבית. תמיד היו ילדים נוספים שחלקתי איתם מזון ושמיכות בלילה. הייתי בן חמש בערך כשהתחלתי להסתובב עם עוד ילדים כדי להשגיח על הכבשים והעגלים וכשחוויתי בפעם הראשונה את האהבה המרגשת למרחבי המרעה הפתוחים. כעבור זמן, כשהייתי בוגר יותר השגחתי גם על הבקר... משחק שאהבתי מאוד היה המשחק שכיניתי "חֶתָה" ("את מי אתה בוחר")... היינו עוצרים בדרך בנות שהיו בְּנות גילנו ומבקשים מכל אחת לבחור את הילד שהיא מחבבת.

הכלל היה שיש לכבד את בחירתה של הילדה, ולאחר שבחרה את הילד החביב עליה, הייתה חופשייה להמשיך בדרכה בחברת הילד שבחרה בו. נערות ערמומיות חברו כולן יחד לבחור באותו הנער, בדרך-כלל המכוער או המשעמם ביותר, ואז התגרו בו או הציקו לו לאורך הדרך... ולבסוף, נהגנו לשיר ולרקוד ולנצל עד תום את החופש המוחלט שלנו הרחק מעינם הפקוחה של המבוגרים.

אחרי ארוחת הערב היינו מקשיבים מרותקים לאמי, לעיתים גם לדודתי, שהיו מספרות לנו סיפורים, אגדות, מיתוסים ומשלים שהגיעו אלינו ממרחק דורות רבים, שהציתו את הדמיון וכללו מוסר השכל רב חשיבות. כשאני נזכר בימים ההם אני נוטה להאמין שאורח החיים שלי בביתנו והחוויות בשטחי המרעה הפתוחים, שבהם עבדנו והשתעשענו יחד בחבורות, חשפו אותי בגיל צעיר לרעיון המאמץ המשותף. התקדמותי המועטה בתחום זה התערערה לימים בשל החינוך הפורמלי שקיבלתי, שנטה להדגיש ערכים אינדיבידואליים יותר מאשר ערכים שיתופיים. עם זאת, באמצע שנות הארבעים, כשהצטרפתי למאבק הפוליטי, הסתגלתי ללא כל קושי למשמעת, אולי בשל האופן שגדלתי בו כילד.

כאנשים רבים בעולם, הכרתי את נלסון מנדלה מרחוק, בזמן שהיה כלוא ברוֹבֶּן איילנד. בעיני רבים מאיתנו הוא היה הרבה יותר מאדם - הוא היה סמלו של המאבק למען צדק, שוויון וכבוד, בדרום אפריקה ובעולם כולו. הקורבן העצום שהקריב היה בבחינת קול קורא לאנשים ברחבי העולם לעשות כמיטב יכולתם לטובת המין האנושי.

בדרכי המוגבלת, הייתי אחד האנשים שניסו להיענות לקריאתו. בפעם הראשונה השתתפתי בפעילות בזמן לימודַי במכללה, כשהצטרפתי למסע הציבורי למען הטלת חרם כלכלי על דרום אפריקה במאמץ לשים קץ לאפרטהייד. אי-אפשר להשוות כלל את המכשולים האישיים שניצבו בפנַי בצעירותי למה שחוו יום-יום קורבנות האפרטהייד, ואני יכול רק לנסות לשער מה רב היה אומץ הלב שנדרש ממנדלה כדי לחיות בתא כלאו שנים רבות וארוכות. אבל המופת שהציב עזר לי להתעורר ולהיפתח לעולם הרחב, ולמחויבות המוטלת על כולנו להתגייס למען מטרות צודקות.

באמצעות בחירותיו המחיש מנדלה שאיננו חייבים לקבל את העולם כמות שהוא - שיש ביכולתנו ליטול חלק בניסיון לעשותו טוב יותר. במהלך השנים הוספתי לעקוב אחר נלסון מנדלה ברגשות הערצה וענווה, שנבעו מהתחושה שהתגלמה בחייו כי הכל אפשרי, וחשתי יראת כבוד לנוכח ההקרבה שנדרשה לשם הגשמת חלומו - צדק ושוויון. ואכן, סיפור חייו עומד בניגוד גמור לציניות ולייאוש המכבידים על עולמנו.

אסיר שהיה לאדם חופשי, לוחם חופש שהיה לדובר נלהב למען פיוס, מנהיג מפלגה שהיה לנשיא המקדם את הדמוקרטיה והפיתוח. גם כשאינו נושא 14 נלסון מנדלה עוד במשרה רשמית, מוסיף מנדלה לפעול למען שוויון, מתן הזדמנויות וכבוד אנושי. הוא שינה את ארצו ואת העולם במידה כזאת, שקשה לדמיין את ההיסטוריה של העשורים האחרונים בלעדיו.

מעט יותר מ-20 שנה לאחר שעברתי את טבילת האש הראשונה בחיי הפוליטיים ובתנועה למען החרם הכלכלי, בהיותי תלמיד מכללה בקליפורניה, מצאתי את עצמי ניצב במה שהיה בעבר תא כלאו של מנדלה ברובן איילנד. זה עתה נבחרתי לסנט של ארצות הברית. בזמן שחלף, הוסב הכלא לאתר המנציח את הקורבן שהקריבו רבים מספור למען שינוי פניה של דרום אפריקה בדרכי שלום. כשעמדתי בתא ההוא, ניסיתי לחזור במחשבותי לימים שבהם עדיין היה הנשיא מנדלה אסיר 466/64 - ימים שבהם לא הייתה כל ודאות שינצח במאבקו. ניסיתי לדמיין את מנדלה - הדמות האגדית ששינתה את מהלך ההיסטוריה - כאדם בשר ודם שהקריב קורבן עצום למען השינוי הזה.

"שיחות עם עצמי" מציע לכולנו הזדמנות יוצאת מן הכלל להתרשם מדמותו של מנדלה האדם. באמצעות יומנים, מכתבים, נאומים, ראיונות ומסמכים שונים שנאספו במהלך שנים רבות, מאפשר לנו הספר להעיף מבט על חייו של מנדלה - משגרת היומיום שעזרה לו להתמודד עם החיים בכלא ועד ההחלטות שקיבל כנשיא. כאן אנו פוגשים בו כאיש רוח וכפוליטיקאי, כאיש משפחה וכחבר, כאיש חזון וכמנהיג פרגמטי.

מנדלה העניק לאוטוביוגרפיה שלו את השם "מסע ארוך לחופש"' וכעת הספר שלפנינו עוזר לנו לשחזר את הצעדים הרבים - וגם את המעקפים - שעשה מנדלה במסעו. באמצעות הדיוקן השלם הזה מזכיר לנו נלסון מנדלה כי הוא אינו אדם מושלם. כמו לכולנו, גם לו יש חולשות. אבל דווקא בהיעדר השלֵמות טמונה השראה לכל אחד ואחת מאיתנו. שהרי אם נודה על האמת, כולנו ניצבים בפני מאבקים גדולים וקטנים, אישיים ופוליטיים - הצורך להתגבר.

האוטוביוגרפיה פורסמה בעברית בשם "לוחם חירות", הוצאת כתר, 1996, בתרגום עמנואל לוטם. כל ההערות שמופיעות הן של עורכי המהדורה העברית. כל ההערות האחרות נמצאות במהדורה המקורית של הספר.

שיחות עם עצמי 15

על הפחד והספק, לדבוק במאמצינו גם כאשר תוצאת המאבק אינה ודאית, לסלוח לזולת ולאתגר את עצמנו. הסיפור הנפרש בדפי הספר הזה - הסיפור שמגוללים חייו של מנדלה - אינו סיפור על אנשים חפים מטעויות או על ניצחון ידוע מראש. זהו סיפורו של אדם שהיה מוכן לסכן את חייו למען הדברים שהאמין בהם, שהשקיע מאמצים בלתי נלאים כדי לחיות בדרך שתעשה את העולם למקום טוב יותר.

בסופו של דבר, זהו בדיוק המסר של מנדלה לכל אחד ואחת מאיתנו. כולנו עוברים ימים שבהם נראה השינוי קשה לביצוע - ימים שבהם ההתנגדות שמולנו והחולשות שבתוכנו עשויות להסיט אותנו אל הדרך הקלה, זאת הנמנעת מאחריות וממחויבות הדדית. גם על מנדלה עברו ימים כאלה.

אבל גם כאשר חדר רק אור שמש מועט לתא כלאו ברובן איילנד, הוא הצליח לראות עתיד טוב יותר - עתיד שראוי להקריב למענו. גם כאשר ניצב בפני הפיתוי לבקש נקמה, הוסיף לראות את הצורך בפיוס ואת ניצחון העקרונות על הכוח. גם לאחר שהרוויח ביושר את הזכות לנוח מעמלו, הוסיף לנסות - והוא עדיין מנסה - לעורר השראה באחיו ואחיותיו בני האדם כדי שיפעלו למען הכלל.

בטרם נבחרתי לנשיא ארצות הברית, נפלה בחלקי הזכות הגדולה לפגוש את מנדלה, ומאז נכנסתי לתפקיד אני משוחח איתו מדי פעם בטלפון.

השיחות קצרות בדרך-כלל - הוא מצוי בסתיו חייו, ואני מתמודד עם לוח זמנים עמוס כמתחייב מתפקידי. אבל באותן שיחות יש תמיד רגעים שבהם טוב הלב, הנדיבות והחוכמה של האיש שבים ומפציעים. אלה הם הרגעים שבהם אני שב ונזכר שמאחורי התמורות ההיסטוריות חי אדם שהעדיף את התקווה על הפחד - את הקִדמה על כלא העבר. כל אלה מיטיבים להמחיש שאף שהיה לאגדה, כשמכירים את נלסון מנדלה - האדם - רוחשים לו כבוד ביתר שאת.

הנשיא ברק אובמה
2010