מִי מְדַבֵּר לֹא יָפֶה עַל הַדּוֹדָה,
זֹאת שֶׁאֵינָהּ מְבִינָה עִבְרִית,
זֹאת שֶׁקּוֹרֵאת לַקּוֹלָה סוֹדָה,
זֹאת עִם הַבֵּייגֶל – אַרְצוֹת הַבְּרִית?
בּוֹגִי, תָּפַסְנוּ אוֹתְךָ בַּחֹשֶׁךְ!
בּוֹגִי, אָמַרְתָּ שֶׁהִיא שְׁמֵנָה.
לֹא יַעֲזֹר לְךָ, בּוֹגִי, מוֹישֶׁה,
כְּבָר תְּקַבֵּל מָנָה.
בּוֹגִי, אָמַרְתָּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אוֹבְּסֶסְיָה.
בּוֹגִי, בִּקַּשְׁתָּ שֶׁהִיא לֹא תַּחְנֹק.
לֹא מְדַבְּרִים כָּכָה עַל פְּרִינְסֶסָה.
יֵשׁ לָהּ בַּבַּיִת צִינוֹק.
אַל תִּתְגָּרֶה בָּהּ. הִיא יוֹרֶקֶת.
לָהּ זֶה מֻתָּר. אַתָּה ¬¬– אַל תְּנַסֶּה.
אַל תְּתָרֵץ שֶׁדִּבַּרְתָּ בְּשֶׁקֶט,
יֵשׁ לָהּ הֲרֵי אֶן-אֶס-אֵיי.
■
עוֹד כְּשֶׁהִיא הָיְתָה קְטַנָּה
לִיבֶּרְמַן עָשָׂה לָהּ נָה.
הוּא שָׁלַף בִּשְׁלָאף וּשְׁלִיף,
הוּא חִפֵּשׂ לָהּ גַּם תַּחְלִיף.
הוּא דָּרַשׁ, שֶׁכֹּה אֶחְיֶה,
שֶׁנִּחְיֶה כָּאן. כֵּן, אוֹ, יֵה.
שֶׁתִּמְשֹׁךְ יָדָהּ, הַדּוֹדָה.
וְזֶה לֹא הָיָה בַּמּוֹדָה:
עַל כָּל נָה עָשׂוּ לוֹ נוּ
וְהֶחְרִימוּ וְגִנּוּ.
אֲבָל הוּא הָיָה חָצוּף
וְהֶחְזִיק חָזָק פַּרְצוּף
וְהִתְמִיד בַּתַּחְזוּקָה –
עַד שֶׁבְּמִשְׁפָּט זֻכָּה.
דַּוְקָא אָז, חָפְשִׁי מִבְּלִיצִים,
הוּא נִהְיָה לִי מִיצִי מִיצִי.
לֹא רוֹאֶה שׁוּם פְּעָרִים,
לֹא בִּקְעָה וְלֹא הָרִים,
מֵרָקֵטוֹת לֹא חוֹשֵׁשׁ,
גְּבוּל מוֹתֵחַ בִּכְבִישׁ שֵׁשׁ,
לֶחִי מְנַשֵּׁק לַדּוֹדָה
וּשְׁבָחֶיהָ שָׁר בְּאוֹדָה
וּמַסְמִיק כְּשֶׁהִיא חוֹבֶקֶת
וּמַסְכִּים כְּשֶׁהִיא חוֹנֶקֶת.
כָּכָה, מִשִּׁלְהֵי טֵבֵת,
לִיבֶּרְמַן כְּבָר לֹא אִיוֵט.
גָּז טֵבֵת, הִגִּיעַ שְׁבָט –
בִּמְקוֹמוֹ עַל הַמַּחֲבַת
בּוֹגִי הִתְנַדֵּב לָשֶׁבֶת.
שָׁמָּה שֵׁפִית מְשֻׁפְשֶׁפֶת,
דּוֹדָה יְדִידָה, צוֹלָה
מִי שֶׁלֹּא שָׁפוּט שֶׁלָּהּ.
