חסויות חסויות

לכב'
מר א. פז
מנכ"ל קוקה-קולה

א.נ,
כידוע לך משיחתנו הטלפונית, אני עומד לפרסם בציבור את ספרי 'על-כנפי הרוח'.

תאמין לי, זה יעשה המון רוח.

בספר מופיעים כמה ביטויים גועליים בנוגע למוצרי קוקה-קולה. לא שהם שקר או כזב - כמו למשל ההצהרה שזה טעם החיים, אבל מי צריך לשמוע את כל האמת? מתי שתיית אמת בצמא הועילה לבני-אדם?

במחשבה שניה, אני מוכן להשקיע מאמץ ולרכך את ארסיות והרסניות הביטויים המגעילים במידה וקוקה-קולה יצהירו על קבלת חסות לספר ועזרה בפרסומו כחלק ממסע (קמפיין) שנערך על ידכם עבור הבקבוקים ותוכנם. אם תהיה מעוניין יש באפשרותי להכניס גם אורנג'דה לסיפור.

אודה לך על תשובתך המהירה.

אני צמא.


לכב'
מר ב. טראסק
מנכ"ל למבורגיני - ישראל

א.נ,
כידוע לך משיחתנו הטלפונית, אני עומד לפרסם בציבור הרחב את ספרי 'על-כנפי הרוח'.

כבר עשיתי קצת רוח כשמדובר במהירות מופרזת.

בספר מופיע קטע צנוע על תאונת דרכים שבה המכונית שלכם מאבדת שליטה ונמרחת על הכביש. ביצוע עלוב המתואר בעליבות נפש. זה כמובן עשוי לייצר רושם שלילי בציבור כאילו המכונית אינה שולטת במצב או שמא אתם איבדתם שליטה או סתם ברקס.

יש לי רעיון מלהיב לחברכם אל מסע הפרסומת האדיר שמתכננת ההוצאה לאור מיד עם הדפסתו של הספר. חשבתי לתאם אתכם סיפור עזר שולי שאולי מדובר מעשה חבלה מטעם החזית האסלמית השחורה ואולי המתחרים שלכם ממרצדס. ומכאן והלאה הברקס יהיה על לשוני.
המכונית שלכם באמת מהירה מאוד, כמה אתם?

אודה לכם עבור תשובה מהירה.

לכב'
מר ג. רוטשילד
בנק הפועלים

א.נ,
כידוע לך משיחתנו הטלפונית, אני מאוד שמח שאתם עדין פועלים.
בזמנו היה להנהלה שלכם ענין אישי במתן הלוואה למשפחתי ולפיכך מצאתי לנכון להתקשר אתך מיד עם סיימי לכתוב את הספר שלי, 'על-כנפי הרוח'. לא, זה לא ספר על 'מנהל עסקים' או 'לופט געשעפטיין'. מדובר בי ובמפעלי האישי - לא מדובר הפעם במשהו לאומי.

בספרי אני מתאר את סניף הבנק שלכם במקום מגורי בצורה שתגרום לציבור לחוש צמרמורת עזה בחוט השדרה ובחוט המחשבה.

ההוצאה לאור שלי נערכת עתה למסע פרסומת יקר מאוד במטרה לעודד את הפצתו של הספר בניגוד כל הסיכויים והסיכונים. אני מקווה זה לא יהיה בבחינת כוסות רוח למת.

מה דעתך שהבנק שלכם יפעל במשותף אם ההוצאה לאור ויוציא לפועלים רבים ככל האפשר את הספר הזה? הסיסמה יכולה להיות 'פועלים על-כנפי הרוח'.

אשמח מאוד לשמוע ממך בהקדם.

אתה יכול לשלוח את התשובה בדוח המאזן החודשי של חשבוני, זה יחסוך כמה גרושים.

נ.ב. את הצמרמורת אני יכול לייחס למערכת מיזוג האוויר שתקעתם בסניפים.


לכב'
א.ב. יהושע
בית הסופר

כידוע לך משיחתנו הטלפונית - שנקטעה בשל רעש והמולה של מפגינים ליד הגדר או המחסום השבועי – אני עומד לפרסם את ספרי 'על-כנפי הרוח'.

הוצאת הספרים זכתה בתמיכה נועזת של כמה מפעלים בארץ שהסכימו פה אחד להעניק חסות לספר שלי. מובן שזהותם חסויה עדין אבל נוכל לדון בכך בהמשך.

מדובר פה בעסקת חווילה נהדרת.

בספרי מתוארים אנשי תקשורת וסופרים מפורסמים כגון ש"י עגנון ולהבדיל אלף הבדלות, עמוס עוז, מאיר שלו, המשורר הקירח (מ'האח הגדול' או 'שרידים'), שמעון פרס וישראל סגל ז"ל. השתמשתי בביטוי 'להבדיל' לא כדי לציין הפרש התהומי ברמה, רק כדי לציין שכל השאר עדין חיים אתנו היום.

ההוצאה לאור מתכננת מסע פרסומת נדיב ונמרץ ואני שואל את עצמי האם לא היית רוצה להצטרף לצד המנצח והצודק, כהרגלך? אחרי הכול בחרת לחיות בין יהודים ולא בין ערבים וזו בחירה משמעותית. אני שוקל ברצינות להוסיף פרק בספרי הנוגע בך ובאישיותך ואני מבטיח לך שאצליח לחבר בין השנים. כל מה שבקשתי הצנועה מבקשת, שתכתוב מאמר ביקורת, אפשר קטלני ביותר, על הספר שלי ועלי. תחשוב עלי כעל מתנחל פרוע שבא להתיישב אצלך בסלון עם ספר גזעני, משיחי, מלא שקרים. וכן הלאה. אפשר אפילו שתחרים את הספר ותארגן עצומות והפגנות עצומות ליד סניף הבנק שלי (הכתובת שמורה במערכת) ברגע שכספי המכירות נכנסים לתוכו.

העורך בהוצאת הספרים הודיע לי שהוא פנה גם לעמוס עוז. עוז כמובן הזדרז לצטט את עצמו ואמר שהוא 'עדין חוכך בדעתו'. פעם, לפני מיליון שנים היו חוככים אבן באבן כדי להוציא אש. האנשים שחככו אז שינו את פני האנושות לתמיד. תאר לך לאן פני האנושות הייתה מרקיעה היום אם עמוס עוז היה מנסה לחכוך את האבנים ההן בדעתו.

אודות המחבר
יש להודות שהמחבר גם מחסיר מעת לעת, כשלא מבחינים.

המחבר נולד בגיל שלוש בשנת 1942 בבית חולים שוייצר והתגורר כמה שנים בעיר החוף טבריה שליד קבר הרמב"ם והמושבה כנרת. אם מישהו שמע על צמח, זה לא רחוק.

כידוע, המחבר נאבק על זכויותיו בעת לידתו ושלוש אחיות רחמניות נדרשו כדי לשחרר את הרחם ממנו. גם אימא שלו ביקשה רחמים באותה הזדמנות.

המחבר הוא בן למשפחה מפוארת של חובבי ציון בפולין. רק חלק מזערי מהם הפכו מקצוענים, עלו לארץ, ועברו לשחק במועדון של הפועל ארץ ישראל. רבים מבני המשפחה עלו לשמים דרך ארובות הרצח שהיו מפוזרות ברחבי אירופה. אירופה עדין מלאה ארובות, אבל חסר להם כרגע עשן. כידוע, אין עשן בלי אש. כרגע כולם מחפשים שם את הגפרור שיצית.

כשאביו הגיע לבית החולים, הרופא הראה לו את המחבר בחיתוליו ואמר: הנה, פרי בטנה של אשתך. אביו ענה, מי מחזיק היום פרי בתוך הביטנה? אתרוגים, אולי. פרי אורזים היום בארגזים. אביו, כידוע, עבד בפרדסים.

לפני שהתפרצה המלחמה ברח המחבר עם משפחתו מנהריים (ממלכתו של 'הזקן' מחברת החשמל) לחיפה והתגורר בחדר אחד עם שלוש משפחות ומסדרון במלון וייס ליד קולנוע מאי. זה התרחש באפריל. עד היום הוא לא מבין מהיכן מגיע החשמל. בנהריים הסבירו לו שהחשמל מגיע מהירדן. במסדרון של 'וייס' הוא גילה להפתעתו שגם ירדנה די מחשמלת. במיוחד הסטירה שחטף מאימא שלה.

בגיל שמונה, כשהמחבר היה בן חמש, עמדו להקים פה מדינה והאו"ם של אז הצביע בעד. זה אותו או"ם שהיום מצביע נגד. העירו את המחבר בלילה לאחר ההצבעה באו"ם וצעקו עליו: מקימים מדינה, מדינה!

באיזה רחוב? התעניין הזאטוט המחבר המפוהק, המפוקפק. עד היום המחבר מתבלבל ברחובות. לא ברור לו אם הרצל זה רחוב בכיכר המדינה או שהוא צמוד לנביאים.

בעת התבגרותו בחיפה התחבר המחבר לשרידי ביל"ו המיתולוגיים והיה מתגנב איתם לכל מועדוני הלילה בתל אביב. שמו נרשם לדיראון עולם בספר הבילויים כשנשק לכריסטין קילר במאנדי'ס. זה התחולל בחדרה אחרי שגמרו לייבש את הביצות. הוצא עליו חוזה והוא נאלץ לרדת למחתרת לכמה שנים בעקבות מברק סודי שנשלח אליו: חוזה, לך-ברח.

בעת שירותו הצבאי בחיל הנדסה החל המחבר ללמוד הנדסה קרבית בטכניון. בשעה שרוב הסטודנטים היו עסוקים בתכנון צינורות דם לנגב, המחבר עסק ברעיון של קרום, עור וגידים בפרויקט כבישים ענק: סלילת כביש הגר"א המחבר בין עולם החילונים לעולם הדתיים. כבר אז טען המחבר בחום שצינורות הדם אינם עוברים בנגב אלא בליבם של החילוניים והדתיים בארץ הקודש. החום, כך התברר מאוחר יותר, היה תוצאה של קדחת ולא חזון.

המחבר שוטט עם משפחתו ללא מטרה ברחבי ארצות רבות באפריקה ובאמריקה הלטינית. אבל רק כשהגיע לביקור קצר בארץ נעצר בגין שוטטות ואי תשלום מס הכנסה. בגין שחרר אותו בשנת 78 בגין חנינה כללית שהוענקה לכל לוחמי המחתרות באשר הם אסורים.
ברשותו של המחבר שתי תעודות נישואין, תעודת בגרות, תעודת כשרות, תעודה אחת של גירושין ופספורט מזויף. הסדר הכרונולוגי של התעודות לא נהיר לו עד היום הזה. גם היום, בגיל 70, הוא משלם דמי מזונות, ביטוח לאומי, קרן היסוד, קק"ל ויש בידיו כרטיסיה של אג"ד משנת חמישים ושתים שלא נוצלה במלואה. ימים רבים הוא ניסה לשווא להחליף אותה בכרטיס חבר. אבל זה לא 'אותו דבר'. גם עיתון 'דבר' כבר לא קיים. המחבר מעולם לא הכיר את האנשים האלה שתמיד החליטו, ידעו ויודעים וגם מחליטים היום מה זה 'אותו דבר'.

המחבר חזר בתשובה חלקית ונעשה דתי לאחר מפגש חשאי עם הבעל-שם-טוב שהיה לו שם רע מאוד בקרב הרבנות הראשית. הבעל-שם-טוב בדמותו של ביטניק מגודל שיער, חסר מורא, תואר ותער שוחח בסודי סודות על אהבת ישראל. זה נשמע כמו בדיחה טובה של אדם מנותק לחלוטין, מרחף בהשפעת סמים וקמעות. לפעמים הוא רואה את הבעל-שם-טוב גם היום באוטובוסים ועל גבי בניינים גבוהים בדמותו של הרבי מלובאוויץ'.

בצעירותו גויס המחבר לשירותים באופן חשאי. זה נותר פרק עלום עד היום למרות שהיה מלא בעלמות משובבות. מעולם לא סיפר על כך לאיש. בספרו חושף המחבר פרשיות עלומות, חשאיות ומזעזעות שבהן הדמיון האפור עולה על כל מציאות. ממש לפני שפוטר בבושת פנים שימש המחבר כאחראי על מחלקת האסלות. הוא הצליח למנוע שערורייה כשראש הממשלה נכנס לאחד התאים בשדה התעופה ומצא עצמו חשוף שת וללא נייר טואלט. לא נורא, טען מזכיר הממשלה בשיחה ב-4 עיניים, אלה מחרבנים בלי להשאיר כל סימן.

עם צאתו לגמלאות הקדיש המחבר את חייו לכתיבת ספרים, תחקירים, תסריטים, נאומים, מתכונים, מזוזות ותפילין שחלקם מצא מקום בספרו זה. עומדת לזכות המחבר רשימה ארוכה ומתישה של סיפורים שכתב ופרסם במוסף הספרותי של 'הארץ' (כן, היה להם פעם) בתקופתם של אברהם יבין ובנימין תמוז. המחבר גם הצליח להתיידד עם אהרון אמיר עורך 'קשת'. החברות נקטעה באיבה באיבה לכמה שנים טובות כששלח אליו בטעות את סיפורו 'עבד כנעני'. רבים מסיפוריו שודרו ב'קול ישראל' (היה קול כזה) במסגרת התוכנית 'סיפורדיו' שערך נסים קיוותי תחת הפסבדו פסבדון קמחי. אם אין קמח – אין תודה!

כיום המחבר הוא סופר צללים ומתפרנס בדוחק. בקושי ליוצא לאור.