גב' קתרין אשטון אינה מאוד אהודה בישראל. לפני שנתיים, אחרי הטבח בטולוז, אמרה אשטון: "כשאנו חושבים על מה שקרה היום בטולוז, כשאנו זוכרים מה קרה בנורווגיה לפני שנה, כשאנו יודעים מה קורה בסוריה, כשאנו רואים מה קורה בעזה ובשדרות ובמקומות שונים בעולם - אנו זוכרים צעירים המאבדים את חייהם". בזמנו, ראש הממשלה
בנימין נתניהו, כמו רבים בתקשורת הישראלית, הוקיע אותה נמרצות על השוואתה בין הזוועה בטולוז לאירועים בעזה.
אך אשטון היא הנציגה העליונה לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, או בקיצור: שרת החוץ של האיחוד האירופי. היא נושאת בהתלהבות יתרה את לפיד זכויות-הפלשתינים בעולם. בלחץ שהיא מפעילה להחרמת מוצרים ישראלים המיוצרים ביהודה, שומרון ורמת הגולן, היא מרטיטה לבבות של כתבים ישראלים רבים. הצלחתה האחרונה - להחרים את אוניברסיטת אריאל מן התוכנית המדעית "אופק 2020" - התקבלה בחלקים מן התקשורת הישראלית כשלב מבורך בבידוד ההולך וגובר שחווה ישראל בגלל ה"התנחלויות" שהתקשורת מתעבת.
לפני כשבועיים, בעקבות הסערה שהתחוללה סביב הכרזתה של ישראל כי תתיר את בנייתם של 1,400 יחידות דיור מזרחה ל"קו הירוק", הביעה שוב אשטון את דעתה, כי "ההתנחלויות הן בלתי חוקיות על-פי המשפט הבינלאומי, הן מהוות מכשול לשלום ומאיימות להפוך את 'פתרון שתי המדינות' לבלתי אפשרי".
התקשורת בישראל העדיפה שלא להתעמת עם אשטון על יחסה המפלה כלפי ישראל, שרבים רואים אותו כיחס אנטישמי. אחרי ככלות הכל, האיחוד האירופי תומך ב"התנחלויות בלתי חוקיות" בקפריסין ובמרוקו. במקום זאת, מעדיפה התקשורת, במקרה הטוב, להתעלם מיחס האיפה ואיפה של אשטון, ובמקרה הגרוע, כמו
עיתון הארץ - לשבח אותה על ראיית הנולד שלה. רק לפני ימים אחדים הפגינה אשטון שוב את הטייתה.
ביום השואה הבינלאומי, בהודעתה לתקשורת אמרה אשטון בין השאר כי "היום הקהילה הבינלאומית זוכרת את קורבנות השואה. אנו מכבדים כל אחד מאלה שנרצחו בעת החשוכה ביותר בהיסטוריה של אירופה". בהודעה היא לא מצאה לנכון לציין את המילה המפורשת "יהודים". כפי שדיווח אולריך סאם - כתב גרמני המגן נמרצות על ישראל, למגינת ליבה של התקשורת המרכזית בארצו - שינתה אשטון את הודעתה והוסיפה את המילים "ששה מליון", אך לא הצליחה להביא את עצמה לבטא את המילה "יהודים". גם נוסיף כי אם מדובר בסך הכולל של קורבנות המלחמה, הרי שמספרם היה גבוה בהרבה משישה מיליון. האומנם אשטון מצדדת במכחישי השואה?
על הצהרותיה של אשטון דיווחו בישראל היום, באתר "ערוץ 7" ובאתר הארץ. זהו. לעומת זאת היה די זמן לראיין בגלי צה"ל (29.1.14) את כספר וולקאמפ, שגריר הולנד בישראל. השגריר ניצל את ההזדמנות לנסות שוב לשכנע את הישראלים כי עליהם להחליט החלטות קשות על-מנת להגיע למה שהוא כינה הסכם שלום עם הפלשתינים. כתב גל"צ עדו בנבג'י לא ניסה כלל לקבל מנציג האיחוד האירופי בישראל תגובה על דבריה של אשטון, והוא גם לא שאל את השגריר שום שאלות בדבר הגל הגואה של האנטישמיות בארצו.
לא "קונים" את הנרטיב הפלשתיני
בינואר השנה אירחה ישראל אורח חשוב - את ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר. גישתה ה"מאופקת" של התקשורת בישראל הייתה מאוד שקופה. כפי שדווח ב"ג'רוזלם פוסט", כשנשאל על ההתנחלויות הישראליות, לא יכול היה הרפר להשיב באופן ברור יותר: "כשאני בישראל, מבקשים ממני להפלות את ישראל; כשאני ברשות הפלשתינית, מבקשים ממני להפלות את ישראל, ובמחצית המקומות ברחבי העולם מבקשים ממני להפלות את ישראל". "איש אינו מבקש ממני שם (ברמאללה) להפלות את הרש"פ בביקורת על נושאים של ממשל, זכויות אדם או כל עניין אחר".
ברק רביד מהארץ (20114) זעם על הרפר על עמדתו הנאורה. במקום להדגיש כי מנהיג חשוב במערב מגן על ישראל, הכותרת לדיווחיו הייתה: "
סטיבן הרפר בשירות ההדחקה הישראלית". רביד התלונן על כי נאומו של הרפר "היה חף מכל ביקורת על מדיניות ממשלת נתניהו" וכן כי "הרושם שהשאיר אתמול הרפר היה שהוא חבר של בנימין נתניהו יותר משהוא ידיד אמת של ישראל". השוו גישה טיפוסית זו עם התלהבותה המשתפכת של התקשורת בישראל מכל שיהוק הנפלט מפיו של הכתב החביב עליה תומס פרידמן מה"ניו-יורק טיימס". ארגון "בצלם", עם דיווחיו השערורייתיים בהטעייתם, זוכה ליותר תשומת לב של התקשורת הישראלית מזו שקיבל הרפר.
והרפר אינו לבד. שרת החוץ של אוסטרליה ג'ולי בישופ הגיעה לישראל ללוויתו של
אריאל שרון. בראיון שנתנה לרפאל אהרן מ"טיימס אוף ישראל" (15.1.2014), נשאלה בישופ אם היא מסכימה עם הדעה הכמעט אוניברסלית, שעל-פי החוק הבינלאומי, ההתנחלויות הישראליות מעבר לקו הירוק הן בלתי חוקיות. "אני רוצה לראות איזה חוק בינלאומי הכריז עליהן כבלתי חוקיות", השיבה והוסיפה: "נושא ההתנחלויות הוא עקרוני ושייך באופן מוחלט ומובהק למשא-ומתן המתנהל, ואני סבורה שמן הראוי לתת למו"מ זה את מרב הסיכויים להצליח". עמדתה החיובית כלפי ישראל ושלילתה המוחלטת את החרמות והצעדים האנטישמיים האחרים נגד ישראל זוהרים באור יקרות לעומת גישתה של אשטון.
אלא שהציבור בישראל נותר באפילה. שרת החוץ האוסטרלית לא רואיינה לא על-ידי בנבג'י מגל"צ, או על-ידי
אריה גולן מ
קול ישראל או על-ידי יתר ערוצי הטלוויזיה המרכזיים. נראה כי יש עורכי חדשות הסוברים כי אין זה בריא לציבור הישראלי לדעת כי יש מדינות שאינן "קונות" את הנרטיב הפלשתיני.
מסתירים מה שלא נוח
סיפור נוסף נוגע ל"תג מחיר". על-פי דיווח של חדשות "ערוץ 7" (24.1.14), צולמו ערבים "על חם" על-ידי סוכנות הידיעות "תצפית", כשהם משמידים עצי זית ומותירים בשטח "ראיות" מפוברקות הקושרות כביכול את מעשיהם ל"תג מחיר". מעשים דומים אירעו גם באוקטובר. אך כלי התקשורת המרכזיים בארץ שמרו על שתיקה בעניין. במקום להבין כי את הפעילות של "תג מחיר" יכולים לנצל לרעה לא רק ישראלים אלא גם אויביה של ישראל, מגנה התקשורת בישראל בחריפות פעולות של "תג מחיר" שמבצעים יהודים, אך מסרבת לנקוט יחס דומה כלפי אלה מן הצד השני המנסים ללבות את העוינות בין יהודים וערבים.
ההעלמה מזיקה כשזו נעשית מכל צד שהוא. מחנה הימין בישראל גם הוא אינו נקי ממנה. רק לאחרונה סירב השבועון "
בשבע" לפרסם מאמר ביקורת של העיתונאי ידידיה מאיר על זאב חבר, הידוע בכינויו זמביש, על דברים שאמר בלוויתו של שרון. זמביש לא מתח במפורש ביקורת על שרון בעניין גירוש יהודים מבתיהם, וכך התקבל הרושם אצל חלק משומעיו כי מעשיו של שרון הם נסלחים בעיניו.
הסתרה יכולה להיות הנורמה בערוצי חדשות רבים שאינם כותבים על מפרסם "כבד". הם נוטים לא לפרסם מאמרי דעה שאינם עולים בקנה אחד עם עמדת המערכת. אך בישראל החדשנית, ההשתקה קיבלה ממדים משל עצמה. במיוחד מעלימים חדשות טובות ומחמיאות, בעוד שביקורת בלתי מוצדקת על ישראל, ולפעמים אפילו אנטישמית - זוכה להבלטה.
