קחו את הידיעות שפורסמו בימים האחרונים בנוגע למנשה ארביב ואל תשנו בהן דבר, פרט לשמו של ה"גיבור". במקום קצין משטרה בכיר, שימו את שמו של איזה פוליטיקאי שתרצו - החל מראש הממשלה וכלה בראש העירייה. יש לכם ספק כלשהו שהמשטרה הייתה פותחת מיד - ובצדק - בחקירה נמרצת? אז למה כאשר מדובר על מישהו מהחבר'ה, עוד יש בכלל מקום להתלבטות? או שמא התשובה בגוף השאלה: זה מישהו מהחבר'ה.

חקירה כזו הייתה נפתחת גם אם היה מדובר בכל עובד ציבור אחר. אני יודע את זה, כי כך בדיוק היה בפרשת הולילנד. אחד מסעיפי האישום נגד מהנדס עיריית ירושלים לשעבר, אורי שטרית, הוא ששמואל דכנר שיחד אותו בדמות יצירת קשר עם דני דנקנר כדי להפחית את חובו לבנק הפועלים. אני לא רואה שום הבדל בין האישום הזה לבין החשד לפיו אנשיו של הרב יאשיהו פינטו סייעו לבני משפחתו של ארביב לקבל ויזה לארה"ב. אז חזרנו לאותה שאלה/תשובה: הדין שונה כאשר זה מישהו מהחבר'ה?

את פרשת ארביב-פינטו יש לראות גם בהקשר של פרשת ניסו שחם, למרות כל ההבדלים ביניהן. אצל שחם מדובר על עבירות מין שכבר גובשו לכתב אישום, בעוד שאצל ארביב מדובר על עבירות שחיתות שהן עדיין בגדר חשדות בלבד. אבל המשותף הוא שהחבר'ה לא מבינים שבשלב מסוים, שוטר - ובוודאי קצין משטרה בכיר - לא יכול למתוח קו המבדיל בין חייו הפרטיים לבין תפקידו המשטרתי.

שחם טוען, כי אכן קיים יחסים עם שוטרות אך מדובר בעניין פרטי בינו לבין אשתו. ארביב מן הסתם יאמר, כי פינטו נתן לו סיוע על בסיס של חברות אישית. אגב: זוהי דווקא טענתו של פינטו לגבי 200,000 הדולרים שנתן לתת-ניצב אפרים ברכה, כך שיכולה להיות כאן התלכדות מעניינת של טענות. ואם נחזור לעיקר: זוהי בדיוק הבעיה.

תחשבו שוב על פוליטיקאי שהיה במקומם של שחם וארביב. האם היינו מוכנים לקבל ממנו טענה כזאת? ודאי שלא, והיה חמור מאוד אם כן. כאשר קצין בכיר במשטרה שוכב עם מי שבמישרין או בעקיפין נתונות לפיקודו, ברור שזה לא עניינו הפרטי. כאשר קצין בכיר במשטרה מקבל אירוח בחינם, ברור שזה לא עניינו הפרטי. זהו עניין ציבורי ממדרגה ראשונה, הן במישור הפלילי, הן במישור המשמעתי והן במישור המוסרי. דומני שלא צריך להסביר מדוע.

מה שמטריד אותי באמת הוא שמישהו בכלל מסוגל לטעון אחרת, קל וחומר - אם אותו מישהו הוא שוטר, ובן-בנו של קל וחומר אם אותו מישהו הוא קצין משטרה בכיר. אם מי שטוען את זה גם מאמין בזה, הרי שהוא אינו ראוי ללבוש את מדי המשטרה. ואם הוא לא מאמין בזה, הרי שהוא שקרן וצבוע שחושב שכולנו מטומטמים. איך שלא תהפכו את זה - מי שמעלה טענה כזו לא יכול להיות אפילו שוטר תנועה.

הבעיה הרבה יותר עמוקה ושורשית, משתי סיבות. הראשונה: אנחנו רואים הרבה יותר מדי שוטרים המשתמשים לרעה בכוח המשרה. לעיתים זו "סתם" התנהגות בריונית ואלימה, לעיתים זה מגיע עד עבירות פליליות, ובכל מקרה זה מוכיח שלמשטרה יש בעיה המתחילה הכי מלמטה ומגיעה עד הכי מלמעלה. השנייה: העובדה שאנשים כמו שחם וארביב יכולים להגיע לדרגות הבכירות ביותר מלמדת, שהם בטוחים שלא יקרה להם דבר וכנראה יש להם סיבה להיות בטוחים בכך.

כבר כתבתי בעבר, כי התנהגותו של שחם ובעיקר קידומו מלמדים, שמשטרת ישראל רקובה מבחינה ניהולית ומוסרית. החשדות לכאורה כלפי ארביב - ועל פניו נראה שיש לכל הפחות ראיות לכאורה שכבר מזמן היו מביאות למעצרו של כל אזרח אחר - מחזקים את התחושה הזו. וזה מה שצריך באמת להדאיג את כולנו. כבר מדובר בהרבה יותר מאשר תפוח רקוב אחד ואפילו בהרבה יותר מאשר עץ נגוע אחד. החשש הוא שמדובר במטע שלם.