רישום סימן מסחר בישראל

סימן מסחרי הוא סימן שנעשה בו שימוש לציון סחורות או שירותים מסוימים. סימן כזה יכול להיות רשום במדינה מסוימת ומתוקף רישומו מוגן. רישום הסימן המסחרי במאגר סימני המסחר המדינתי, היא ההגנה שמעניק החוק כנגד העתקה, גניבה של סימן מסחרי מסוים, המשויך לשיווק טובין או שירותים.

לבעל הסימן המוגן יש זכות לשימוש ייחודי וכל מי שמעתיק אותו נחשב כעובר עבירה פלילית. כנגד עבריין כזה, ניתן יהיה לפעול בסנקציות הקבועות בחוק. ניתן לעשות שימוש בסימן מסחרי גם מבלי שיהיה סימן מוגן. אולם כאשר הסימן אינו מוגן, אזי החשיפה להעתקתו או לזיוף סחורות ושירותים, תהיה גדולה יותר וההגנה החוקית מצומצמת יותר, אולם גם על סימן כזה ניתן להגן, למשל במדינת ישראל מכוח חוק עוולות מסחריות, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט ומכוח פקודת הנזיקין (גניבת עין), שהן עוולות אזרחיות.

במקרה שבו הסימן המסחרי מוגן ורשום במדינה מסוימת, ניתן יהיה לרשום לידו את הסימון R מוקף בעיגול (registered). במקרה בו הסימן המסחרי אינו רשום ומוגן באותה מדינה, יכול להיות לידו הסימון (TM (Trade Mark, המהווה מעין תמרור אזהרה.

מן הכלל אל הפרט - רישום סימן מסחר במדינת ישראל

כאמור, ניתן לעשות שימוש בסימן מסחרי שאינו רשום, אולם טרם רישומו אין בלעדיות בשימוש בו. רשם סימני המסחר במדינת ישראל, הוא המאשר את רישומי הסימנים המסחריים במדינת ישראל, במאגר סימני המסחר שאותו הוא מנהל.

תקופת רישום ראשון של הסימן הנה למשך 10 שנים מיום הגשת הבקשה לרישום ולאחר מכן ניתן לחדש את הסימן לתקופה של 14 שנים נוספות כל פעם (כל עוד הסימן בשימוש). כל תקופת רישומו של הסימן המסחרי במאגר, יהיה הסימן מוגן על-פי חוק.

אדם המבקש לרשום סימן מסחרי מגיש בקשה לרשם, אשר מקבל את הבקשה ובוחן את כשרות הסימן. במידה והרשם משוכנע כי הסימן כשר לרישום, הוא יפרסם אותו ביומן סימני המסחר. שלושה חודשים לאחר הפרסום, במידה שלא הוגשה התנגדות – מתקבלת תעודת רישום לסימן והוא הופך לסימן מוגן.

הבדיקה הראשונה אותה מבצע הרשם, הינה חיפוש במאגר, כי הסימן המסחרי אינו רשום כבר ומוגן על שם בעלים אחר (כמובן שלא ניתן לרשום סימן מסחרי פעמיים עבור שני בעלים) או כי הסימן אינו דומה לסימן אחר בצורה מובהקת (מועתק עם שינויים קלים) או כי לא קיימת בקשה תלויה ועומדת לרישום אותו סימן או לאותו תיאור של סחורות.

כשרות הסימן המסחרי - הבחינה המרכזית אותה בוחן הרשם בבואו לאשר את רישום הסימן, היא בדיקת האופי המבחין שלו, המובחנות. הסימן צריך להיות בעל "אופי מבחין" לשירות מסוים או לטובין מסוימים. האופי המבחין לא עומד בפני עצמו אלא בהקשר של המוצר או השירות.

האופי המבחין יכול להיות מטיבו של המוצר, או כזה שנרכש מכוח שימוש הלכה למעשה במשך שנים ויצירת קשר בין הסימן והמוצר, עד כדי זיהוי של הסימן על-ידי קונים בשוק עם סחורה מסוימת. כך הופך הסימן להיות סימן מוכר היטב. ישנם סימנים שרוכשים במהלך השנים, אופי מבחין. כך למשל המילה "דלק" קיבלה עם השנים אופי מבחין, לתחנות של חברת דלק ולכן הפכה לסימן מסחרי של החברה. במידה וחברת דלקים אחרת, תבקש להשתמש רק במילה "דלק", היא בוודאי תתקל בהתנגדות ויתכן כי תחשב כמפרת הסימן.

פקודת סימני המסחר המסדירה את נושא הרישום וההגנה על הסימנים, קובעת, בין היתר, כי לא יהיו כשרים לרישום הסימנים הבאים: סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר. כמו-כן, סימן שמשמעותו הרגילה גאוגרפית, או שם משפחה, אם אינו מוצג בדרך מיוחדת, זולת אם הוא בעל אופי מבחין.

לאחר שסימן מסחר עובר את משוכת בדיקת הרשם לכשרותו ואישור הרשם, הוא מפורסם להתנגדויות. אז רשאי כל אדם, בתוך שלושה חודשים מיום תאריך פרסום הבקשה, למסור במשרדי הרשם התנגדות כתובה ומנומקת מדוע אין לאשר רישום הסימון.

תהליך הרישום

מומלץ למבקש לרשום סימן מסחר לעיין קודם במאגר סימני המסחר על-מנת לבדוק אם קיים סימן מסחר המכיל את השם או המילה או הסימן, בעברית או באנגלית על-מנת לבחון אם המילה אינה מוגנת ואינה "שייכת" ורשומה על שם בעלים אחרים.

יצוין כי ייתכן שהרשם יתנגד לרישום הסימן המסחרי המבוקש, בנימוק כי הסימן כוללני מידי ואין לו מספיק "מובחנות", שתקשור אותו עם שירותים וטובין מסוימים, או מובחנות שתפריד אותו מטובין ושירותים של אחרים. מאידך ייתכן כי טענות התנגדות מטעם הרשם לא תעלנה וכי לאור צורתו הייחודית של הסימן המבוקש והציור המצורף לו, הרשם יסתפק במובחנות זו ולא יתנגד לרישומו.
בכל מקרה, כאשר מוגשת בקשה לרשם, הרשם יכול להטיל הגבלות או לבקש מבעל הסימן לערוך שינויים או ויתורים, הנחוצים לצורך רישום הסימן. במידה והרשם מגלה טעמים שיש בהם כדי לפסול את הסימן לרישום, נשלחת למבקש הודעה על טעמים אלה ואז ניתן להשמיע טענות ונימוקים בפני הרשם לצורך קבלת רישום (עד 3 חודשים מיום הסירוב לרישום).

לוח זמנים ועלויות:

הגשת הבקשה לרישום סימן מסחרי כרוכה בתשלום אגרה בסך 1,622 שקל (נכון לחודש 2/2014) לרישום סיווג אחד של טובין או שירותים, כמפורט בתקנות סימני המסחר. בקשה להוסיף כל סוג נוסף של טובין או שירותים, מצריכה תשלום אגרה נוספת של 1,218 שקל לכל סוג.

במידה והרשם משוכנע כי הסימן ראוי לשימוש ובמידה והבקשה הוגשה כנדרש, הוא מפרסם את הסימן ביומן סימני המסחר. שלושה חודשים לאחר הפרסום, במידה ולא מוגשת התנגדות, מתקבלת תעודת הרישום.

תתכנה עלויות נוספות הקשורות להשלמת הליך הרישום, אותן יש להביא בחשבון וזאת בהתאם להתפתחויות ובכפוף לבדיקת כשרות הרישום ולדרישות שתתקבלנה מהרשם.

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית.