לכבוד יום האישה הבינלאומי שחגגנו ביום שבת, אני מבקש לשתף את קוראי בחוויה ספרותית שלי כקורא מעיון בספרה של פרופסור אליס שלווי "אימהות אחרות". ספר, שקנה מקום של כבוד בארון הספרים היהודי שלנו.
המחברת, אישה דתייה אורתודוכסית, מפגישה אותנו הקוראים עם דמויות נשיות מספרות המקרא. היא עורכת את מסעה תוך כדי גילויי בקיאות בספרות ההלכה והמדרש ומצליחה להחיות גיבורות זניחות ושוליות. היא מצליחה לתת קולות רועמים בדמויות אפופות שתיקה מוחלטת. היא מפגישה אותנו עם גבירות לצד שפחות, פגישות עם הקולות וגם עם השתיקות, שתיקות שהן בוודאי עשויות לעתים להרעיד יותר ממה שמושמע בקול רם וזועק.
אותי ריגש המפגש עם זלפה ובלהה, המוצגות במקרא כמי שיועדו רק לחיי אישות עם האדון, וכשנחוץ, גם ללדת במקום הגבירה. זלפה הייתה שפחת לבן הארמי. האב מעביר אותה לאחריות בתו לאה. התפקידים המרכזיים המוטלים עליה לסייע לבתו בעבודות משק הבית, לחיות חיי אישות עם בעלה של הבת, ואף ללדת ילדים כאשר עמדה לאה מלדת. אותו הדין הוא מנת חלקה של בלהה מי שהייתה שפחת רחל, גם היא נדרשת לחיות חיי אישות עם הבעל ולהביא ילדים לאוויר העולם. כך נוצרה יחידה משפחתית המורכבת מילדי שתי נשים, לאה ורחל, ומילדי שתי שפחות, זלפה ובלהה.
מתוך הסיפור, בו השפחות מוצגות כסטטיסטיות נעדרות נשמה ורוח, הצליחה פרופ' אליס שלווי לפרוס בפנינו עולם פנימי עשיר של שפחות, עולם סוער, רווי מאווים, כמיהות, שאיפות ותשוקות בצד עלבונות וכעסים. מתוך ההופעה הדמומה שלהן בסיפור המקראי הצליחה הסופרת ביד אומן להפגיש אותנו עם עולם עשיר, תוסס ורגיש של מי שיועד לו בטקסט המקורי מקום שולי ודומם.
פרופ' שלווי
פרופסור אליס שלווי הייתה מרצה באוניברסיטת ירושלים, ניהלה שנים רבות את בית הספר פלך בירושלים ושנים רבות הייתה יו"ר שדולת הנשים בישראל. היא הצליחה לגאול את הסיפור מממדי הדיווח היבש כשמדובר בשפחות. אי-אפשר שלא להעריץ את הכותבת על גילויי הרגישות הרבה שלה, כשהיא מציגה לנו עולם עשיר של שפחות מיוסרות, שפחות שנקלעות לסערת רגשות עקב מערכות יחסים מכוערות שנכפו עליהן.
אסתפק בהצצה קצרצרה לעולמה של בלהה, כפי שהציגה אליס שלווי ב"אימהות אחרות" – " ואולם כעסי על יעקב היה כאין וכאפס לעומת תחושת האימה, כששמעתי את הגבירה אומרת לו – הנה אמתי בלהה. בוא אליה – איזו זכות הייתה לה להציג אותי כתחליף, בדיוק כפי שאביה הציע את לאה במקומה ? כלום לא שבענו מעשים של מרמה ושקר, של אלימות וכפיה של רגשות ?"
ספרה של פרופ' אליס שלווי הוא כלי הגותי הכרחי לכל מורה, הבא ללמד את ילדי ישראל את הסיפור בבראשית כ"ט, ל'. ילדינו בבתי הספר נחשפים לעולמן של האימהות, לאה ורחל, שהן במעמד של גברות. למרבה הצער, עולמן של שתי אימהות נוספות, שהיו במעמד של שפחות, מואר על-ידי הסופר המקראי כפועלות טכניות בפס ייצור של לידה.
אחת השפחות, בלהה, בשתיקתה מדברת וצועקת חודרת אל לב הקורא במלים הנוקבות – "רציתי לצעוק, להכות, לברוח. הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לחמוק מפני הגבר (יעקב) שכה תיעבתי. אבל שפחה הייתי – רצוני שלי הוא, אך גורלי נתון בידי אחרים."
אנחנו קוראים את הסיפור המקראי, חושפים את עולמן של הגיבורות שנמצא להן תפקיד. בסיפור שלנו כל הקשב מתמקד באימהות לאה ורחל, אבל אנחנו נמנעים מלהקשיב לקולה של אימא שהיא במעמד של שפחה – אחת האימהות של האומה – שידעה בחייה דמעות, כעס, עלבון חילול כבודה, גופה ונפשה.
אחד מבניה של השפחה הוא דן. שיעקב אבינו מיעד לו עתיד של מי שידון את עמו כאחד שבטי ישראל ויעשה דין צדק, אבל פרופ' אליס שלווי שואלת בשם האם שהיא גם השפחה – "אבל צדק לא היה מנת חלקי, הוא, האלוהים,לא שמע את שוועתי!"
מרטיט לקרוא את השורות הבאות ששמה פרופ אליס שלוי בפיה של בלהה – "היא שבה ומסרה אותי בידו בלי לשאול את פי, עוד בטרם החלים גופי מכאב הלידה. שוב ילדתי בן", לא היה מי שיחוש ויקשיב לסירובה של בלהה, להבין את רצונה."
_____________________
החלטתי לגעת בסיפור הזה לקראת יום האישה הבינלאומי, כי אנחנו חיים במדינת ישראל המגלה אטימות לב כלפי מאוויים אינטימיים של השפחות המודרניות, אלו הן מהגרות העבודה. בארצנו קימת תקנה דרקונית, לפיה מהגרת עבודה, שכניסתה אושרה על-פי חוק, יש לגרשה מהארץ במקרה ומאווייה הנשיים מומשו והיא ילדה בן או בת.
מבחינת החוק הישראלי אותה מהגרת חוקית היא רק מכונת עבודה, המשרתת אותנו. עולמה הנשי של מהגרת העבודה נאנס בברוטאליות על-ידי השררה, האחראית ליישום הצו הדרקוני, לפיו שפחה – מהגרת עבודה – שנתנה ביטוי לתשוקה אנושית, באה במגע אינטימי עם גבר ובא לאוויר העולם – פרי אהבתם – יש לגרשה מייד מהארץ. היא הפרה את התחייבותה להיות רק מכונת עבודה ולא אדם שנברא בצלם.
הבאתי על קצה המזלג פירורים מהמונולוג הנועז של בלהה – שפחה חרופה – אותו שמה בפיה אישה דתייה אורתודוכסית עם רוח פמיניסטית רעננה ומשיבת רוח. התרבות שלנו זקוקה היום לנשים יוצרות כדוגמת פרופ' אליס שלווי. יוצרות שתחברנה מונולוגים, שירעידו את מיתרי השתיקות הרועמות של מהגרת עבודה, הנמצאת היום בתהליכי גירוש מהארץ, כי כל חטאה הוא בכך שבטנה טפחה ובכך היא הפרה את תקנות של היותה מכונת עבודה ולא אדם. יותר מכל שירעידו אותנו, הציבור הישראלי, שאינו מגלה נחישות במאבק נגד התפיסה שמהגרת עבודה, גם זו שנכנסה כחוק ואינה "מסתננת", היא נועדה להיות רק מכונת עבודה, ויש למצות איתה את הדין כמפרת חוק, אם היא נתנה ביטוי למאוויים אנושיים כמו הבאת ילד לאוויר העולם.
