בשבוע שעבר התארחנו אצל זוג חברים, אנשים מצוינים, נחמדים ועובדים קשה לפרנסתם. סיפרו לי שלא מזמן קראו למשטרה בעקבות פריצה לילית לדירתם. אבל כצפוי, כל מה שהיה לשוטר להגיד להם היה "אין לך ביטוח לדירה? אכלת אותה אחי!". השוטר אפילו לא נטל טביעות אצבעות ממקום הפריצה כמקובל. בהזדמנות אחרת, כאשר קראו למשטרה להשתיק שכנים שעושים מסיבת קריוקי בשלוש לפנות בוקר, השוטרים גורשו מהבניין בבושת פנים ע"י בריונים שעושים צחוק מהחוק ומכל מה שקשור אליו. ושוב, עצתו הטובה של השוטר הייתה: "אל תתעסק עם האנשים האלה אחי!"
כולנו מכירים את המציאות הזאת. היחידים שפוחדים מהמשטרה וגורמי אכיפת החוק היום הם האזרחים ההגונים והפשוטים שמנסים לא להסתבך עם המשטרה. מי שנתפס פעם אחת ע"י רדאר משטרתי בכביש כאשר הוא (רחמנא לצלן) עובר את המהירות המותרת יודע איך השוטר בניידת הופך פתאום לסטלין קטן, רודה ב"עבריין" המסוכן שמולו ומצפה לתחנוניו, ולעתים אפילו משפיל ומטרטר אותו. מצד שני, מול העבריינים האמיתיים המטילים מורא ופחד היום ברחובות הערים, המשטרה חסרת אונים ומציגה אוזלת יד מדאיגה. התירוץ הרשמי הוא תמיד העדר תקציבים וכוח אדם להתמודדות עם הפשיעה.
אבל האם למשטרת ישראל באמת חסרים תקציבים וכוח אדם להתמודד עם הפשיעה האמיתית? אז זהו, שלא.
רק לאחרונה המשטרה הקצתה צוותי חוקרים מהיחידה המרכזית של מחוז תל אביב ("סיירת מטכ"ל" של המשטרה) למשך מספר שבועות לחקור האם הבנות שהשתתפו באורגיות של אייל גולן היו בנות 15.5 או 16. החקירה בסופו של דבר לא הניבה פרי מעבר לכתב אישום נגד אביו של גולן, וכותרות ענק בכל אמצעי התקשורת למשך מספר חודשים. לפני כן, המשטרה התעסקה במשך מספר חודשים בחקירה האם פלירטים/נדנודים/ניג'וסים של
עמנואל רוזן עברו רק את גבול הטעם הטוב או שבכל זאת אפשר להוציא מזה משהו.
התוצאה: אפס כמובן. ו
שרון גל לפני כן? מי זוכר שרק לפני מספר שנים כאשר היה צורך לסלק אחד בשם
חיים רמון מהחיים הפוליטיים, המשטרה מצאה די תקציבים וכוח אדם לשלוח צוות מיוחד של חוקרים לדרום אמריקה לחקור חיילת משוחררת האם לשונו של רמון חדר לפיה ובאיזו צורה, והאם אפשר לשכנע או לאלץ אותה להגיש תלונה נגדו? אפשר לומר שבמקרה זה המשטרה הצליחה גם הצליחה.
משטרת ישראל מעדיפה לחפש את המטבע מתחת לפנס ולא במקום שבאמת הוא הלך לאיבוד. במקום התמודדות אמיתית ראש בראש עם ארגוני הפשע המטילים את מוראם על האזרחים ברחובות ומסכנים את חייהם המשטרה מעדיפה מבצעים מתוקשרים ומצולמים היטב, ואת מצעד הסלבריטאים המחייכים בבואם ובצאתם מתחנות המשטרה. אפילו משטרת התנועה במקום להתעסק עם נהגים באמת מסוכנים העוברים עברות תנועה חמורות כגון מעבר באור אדום, חציית פס לבן ונהיגה בזיגזג בכביש, מעדיפה להציב מכמונות מהירות פשוטות בכבישים, לתפוס כמה "עבריינים" שבמקרה חצו בכמה קמ"ש את המהירות המותרת, לעשות את היומית וללכת הביתה.
אך לנו, האזרחים הפשוטים ושומרי החוק, יש העדפות אחרות. אותי (אפילו כאבא לבנות) לא מעניין האם הבנות שאייל גולן קיים איתן יחסים היו בנות 15.5 או 16. אני רוצה להרגיש בטוח ברחובות העיר שלי כאשר אני מסתובב עם משפחתי, ולא להיקלע למלחמות הרחוב של העבריינים. הייתי רוצה שהמשטרה תטפל בצורה רצינית אם ביתי או מכוניתי ייפרצו, ולא לשמוע "אכלת אותה אחי!". לשונו של חיים רמון אינה מעניינת אותי. לו הייתי בעל עסק עצמאי, הייתי מעדיף שהמשטרה תטפל בנגע הגדל והולך של דמי פרוטקשן ובכנופיות המחלקות את המדינה ביניהן כאילו הייתה רכושן הפרטי. ניג'וסים של עמנואל רוזן הם אינם מענייני.
אבל אולי זו בעצם תקוות שווא. למה אפשר לצפות ממשטרה שקציניו הבכירים עסוקים בכל דבר פרט לעבודה המשטרתית? ניצב אחד מודה קבל עם ועדה כי קיים יחסים עם לפחות חמש שוטרות במקביל בעת שהיה בתפקיד ואמון על שמירת שלום הציבור, והשאלה האם זה היה בכוח או בהסכמה הופכת להיות משנית. ניצב ותת-ניצב נוספים מתגאים בכך שהיו מנשקי זקנו של רב בעל קשרים מפוקפקים והשתטחו על מפתן דלתו בעת שהיו אמורים לחקור אותו ואת שכמותו. אם אלה הנורמות בעבודת המשטרה, אז בעצם כל מה שנותר לנו האזרחים הפשוטים והעובדים זה לשמור מרחק, לנסות לא להסתובב במקומות המועדים למלחמות רחוב, ולשלם דמי חסות למי שרק יבקש.
וזיכרו: "אל תתעסק עם האנשים האלה אחי!"
