פוטין לא יוותר על אוקראינה

המילה פרובוקציה היא חלק בלתי נפרד מן הז'רגון המלחמתי. במסגרת זו, ייעשו ניסיונות לרתום את התקשורת הבינלאומית למשחק המסוכן הזה, ממש כמו בצעדה שערכו חיילי חיל האוויר האוקראיני לבסיסם הנצור על-ידי חיילים רוסים. זו גם הייתה הפעם הראשונה שנורו יריות. באוויר, אמנם, אולם זה יכול היה להסתיים לגמרי אחרת.

במוסקבה מבינים שמדובר בזמן שאול. ולכן, כפי שפתח במערכה בשישי, הודיע הקרמלין בשלישי על סיומם של משחקי המלחמה בגבולה המערבי של רוסיה. ההודעה יצרה הפוגה משמעותית ברמת המתח. במקביל הופיע פוטין במסיבת עיתונאים שסימנה מבחינתו את סופו של המהלך הראשון במערכה. כדרכו, הוא היה ציני, בוטה, אפילו גס. אך מדוד. הוא נתן להבין שמבחינתו, לינוקוביץ', שנמצא תחת חסותו, אין עתיד. את הממשלה הזמנית בקייב תיאר כחבורה של ניאו-נאצים, פשיסטים ואנטישמים, והזהיר כי כל ניסיון להטיל סנקציות כלכליות על רוסיה יחזור כבומרנג אל מטיליו. במקביל ניתן האות לפתיחת ערוצי התקשורת הדיפלומטיים. ראש הממשלה הזמנית של אוקראינה, ארסני יאצניוק, דיווח כבר ביום שלישי על מגעים ראשוניים עם הממשל הרוסי. לקראת סוף השבוע שעבר נפתח מרתון שיחות בין ארצות הברית לרוסיה ובין נאט"ו לרוסיה, והתקיימו פגישות בין קרי ללברוב ובין לברוב לקתרין אשטון, כולל שיחות טרנס-אטלנטיות בין אובמה לאנגלה מרקל. הכול בניסיון להרגיע את המתיחות. הרעיון המרכזי כרגע הוא מניעת הסלמה.

בשלב הבא, שיגיע בקרוב מאוד, תועלה בפני הרוסים ההצעה שהגה הנשיא אובמה: בתמורה להסגת כוחותיהם, יוצב בקרים כוח של פקחים בינלאומיים מטעם ה-OSCE, הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה. הארגון יבטיח את שמירת זכויותיהם של תושבי האי ממוצא רוסי, ויוכל לכלול גם פקחים רוסים. ההצעה רחוקה מלספק את הקרמלין, שאינו מכיר בלגיטימיות של הממשלה הזמנית בקייב, וטוען כי עלתה לשלטון בהפיכה בלתי חוקית. מבחינת הרוסים, הדרך לנורמליזציה עם אוקראינה עוברת בחזרה לעקרונות ההסכם שנחתם ב-21 בפברואר בין האופוזיציה לבין הנשיא ינוקוביץ', הסכם שהופר תוך 24 שעות, עם הדחתו.

יהיה קשה מאוד להתמודד עם הדרישה הרוסית להחזיר את מחוגי השעון לאחור. שלא לדבר על כך שהרכב הממשלה הזמנית אכן בעייתי: אין בו כל ייצוג הולם למיעוט הרוסי הגדול באוקראינה. מתוך 19 שרים בממשלה הזמנית, שניים בלבד מגיעים מהאזורים דוברי הרוסית במזרח אוקראינה. גם אין בה כל ייצוג לתושבי דרום אוקראינה. על-פי ההסכם, הבחירות לנשיאות ולפרלמנט באוקראינה יוקדמו לדצמבר הקרוב. בהינתן עובדה זו, הבחירות צפויות לייצר הרכב שונה לגמרי מזה של הממשלה הזמנית. אפשר כמובן לטעון, שהאנומליה הזו נובעת מכך שהממשלה הוקמה בלהט המהפכה, אך אין בכך כדי לכסות על הפער הגובר בין מזרח אוקראינה למערבה.

מעתה, מסתמנת מגמה חדשה של סיפוח רוסי זוחל. סגן יו"ר הפרלמנט של קרים, סרגיי צ'קוב, דיווח השבוע כי ראשי שלושת החבלים חרסון, אודסה וניקולאייב שוחחו עמו השבוע על האפשרות להסתפח לקרים. לרעיון יש היגיון סדור. בין כל החבלים הללו, השוכנים לחופי הים השחור, יש רצף גאוגרפי ורוב של דוברי רוסית. אולם מה שקורץ יותר מכל לראשי החבלים הוא מעמדו האוטונומי של חצי האי קרים. אם יצליחו לנכס לעצמם את הסטטוס הנחשק הזה, צפויים אזורי נמל כמו אודסה לפריחה כלכלית ופיננסית חסרת תקדים. ההצעה אף מתכתבת היטב עם הצעת החוק הפרובוקטיבית שמקדם הפרלמנט הרוסי מאז השבוע שעבר לסיפוח מהיר של חבלי ארץ ממדינות אחרות.

לנוכח האפשרות שקרים ואודסה יהפכו יום אחד להונג-קונג של הים השחור, כל מה שיש לממשלת אוקראינה להציע כרגע לאזורים האלה הם דם יזע ופשיטת רגל. טורצ'ינוב, נשיאה הזמני של אוקראינה, אמר שכלכלתה של אוקראינה עומדת על-פי תהום. כדי לשרוד, זקוקה הממשלה להלוואת ענק בסך 35 מיליארד דולר.

כך שנכון להיום, התמריץ הכלכלי לחבור להרפתקאה משותפת עם קרים נראה מושך לא פחות מהתמריץ האתני והלאומי. ובשורה התחתונה, אין מדובר בשברי טריטוריה. גודלו של חצי האי קרים לבדו הוא כגודל שטחה של בלגיה. כך שייתכן שלאורך זמן, הפלישה לקרים תייצר תוצאה בלתי צפויה לחלוטין, כזו שלא פוטין חזה וגם לא המערב: יישות מדינית חדשה. מקלט מס לחופי הים השחור. בינתיים, המציאות ממשיכה להכות. מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, טס לקייב כדי להביע תמיכה בממשלה הזמנית, אך בעיקר כדי להביא חבילת סיוע מיידית בסך מיליארד דולר – הלוואה שנועדה לגשר על התחייבויות מידיות של הממשלה האוקראינית. אולם בהתחשב בעובדה שהרוסים הודיעו כי מהחודש הבא בטלות כל ההנחות שניתנו עד כה לאוקראינה ברכישת גז, הרי שבאותו אופן יכול היה קרי להעביר את מיליארד הדולר הללו ישירות לקרמלין. אז נכון שבקייב קיבלו חיזוק משמעותי, לאחר שהאיחוד האירופי הודיע כי בכוונתו להעביר לקייב סיוע בסך 11 מייארד אירו, שהם כ-15 מיליארד דולר, אך לא ברור באלה תנאים יועבר הסיוע ומה יהיה מחירו הכלכלי והאנושי. הדבר היחיד שברור הוא כי השנים הקרובות באוקראינה תהיינה שנים קשות מאוד של אבטלה גורפת וצנע.

עוד לפני כן, השאלה היא כיצד תגיב כעת רוסיה להתגייסות המאוחרת הזו של המערב. על פניה, מחזירה ההלוואה של האיחוד האירופי את המאבק על קייב בין המערב לרוסיה כמעט לנקודת הפתיחה שלו. רוסיה, בתגובה, הציעה אז לינוקוביץ' הלוואת פיתוי בסך 15 מיליארד דולר כדי לדחות את הסכם השותפות עם האיחוד האירופי. הפעם מדובר בהלוואה בלי הצעה להסכם שיתוף. האם בתנאים הללו יצליח המערב לייצר חבילה דיפלומטית וכלכלית שבה הרוסים יהיו שותפים שווים בשיקומה של אוקראינה? האם זה בכלל אפשרי, בתנאים החדשים שנוצרו לאחר הפלישה לקרים? ואם לא, האם השלב הבא הוא סיפוח שטחים במזרח אוקראינה?

בניסיון ללחוץ על הרוסים דיפלומטית וכלכלית, החל הבית הלבן בסדרת צעדים לבידודה של רוסיה. שם המשחק הוא סנקציות ובידוד. אולם בעולם גלובלי, כמו שאמר פוטין, סנקציות כלכליות עלולות לחזור כבומרנג. ואכן, האמריקנים יתקשו מאוד למצוא באירופה שותפים יעילים לסנקציות כלכליות.

גרמניה, הקטר הכלכלי של אירופה, צורכת רבע מייצוא הגז והנפט של רוסיה. 6,000 חברות גרמניות פועלות כיום ברוסיה. החשיפה ההדדית של הבנקים ברוסיה ובגרמניה גדולה. הקנצלר מרקל נחשבת לבת השיח הקרובה ביותר לפוטין. בתנאים הללו, יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לרתום את גרמניה לסנקציות. גם את בריטניה, שחרדה למעמדה כבירה פיננסית. בבורסה של לונדון מושקעים מיליארדים שמקורם ברוסיה. כל ניסיון לייצר משטר סנקציות על רוסיה עלול לחסל את ניצני הצמיחה הכלכלית שהופיעו בשבועות האחרונים בבריטניה.

המשמעות היא שאם רוסיה והמערב לא ישכילו למצוא דרך להידברות, הדרך להעניש את רוסיה ולבודד אותה תהיה הורדת רמת שיתוף הפעולה הדיפלומטי, הצבאי, התרבותי והחברתי. מסך כבד ירד על יחסי רוסיה והמערב. לא מסך ברזל, אבל מסך של עכירות שישיב את החשד, חוסר האמון והחתרנות אל סדר היום המדיני. כך עלול העימות סביב אוקראינה להשליך גם על המלחמה בסוריה. במוסקבה עלולים אז לנקוט מהלכים בלתי צפויים גם לגבי אירן. ואפילו המלחמה העולמית בטרור תקבל מפנה לרעה.

מעבר לכך, אם יש דבר אחד שהפלישה לקרים הוכיחה, הרי זה שמערך המודיעין האמריקני, כמו גם ארגוני המודיעין האחרים במערב, לא צפו את המהלך הרוסי ולא היו מוכנים לו. לכן, עוד יותר מאשר כשל מודיעיני, מדובר פה בכשל אסטרטגי ארגוני. פלישה לקרים הייתה צריכה להיות חלק ממשנה סדורה, תיק מגירה מוכן לפעולה. היסטוריית מלחמות הגבול הקטנות של רוסיה מאז התפרקות ברית המועצות מחייבת זאת. במיוחד לאחר הפלישה לגאורגיה בשנת 2008.

יתרה מזאת, נשיא רוסיה הוא אולי טקטיקן מוכשר, אולם כאסטרטג הוא היה שקוף לכל אורך הדרך. כך שאת הצעד של פוטין אפשר היה לצפות וצריך היה לצפות. וכך, די ברור שפוטין לא ירפה מאוקראינה. הוא לא ירפה כי למרות התהום הכלכלית שאוקראינה שקועה בה, למרות השחיתות הגורפת, אוקראינה היא עדיין יצואנית החיטה והתירס השנייה בעולם אחרי ארצות הברית. בזמנים אחרים, עם ממשלה מתפקדת, יכולה אוקראינה גם לעבור מתלות אנרגטית ברוסיה לייצור אנרגיה עצמאי תוך שנים ספורות. יש לה משאבים לכך הטמונים בקרקע, מה שישנה מאוד את מעמדה כמדינת מעבר נפט וגז לאירופה. היא לא תהיה נתונה יותר לסחטנות של הקרמלין. אפילו ינוקוביץ' המושחת, בטרם הודח, פעל נמרצות בכיוון הזה.

זו הסיבה לכך שפוטין לא יניח לה לקום מהקרשים. הוא יחבל בכל ניסיון של אירופה וארצות הברית לרקום חבילת צמיחה שתאפשר לאוקראינה לקום מהקרשים. מבחינתו, זה לא יקרה. לא במשמרת שלו. לא בלעדיו. הוא גם יכול להפתיע, במיוחד אם המועמדות לפרס נובל לשלום 2014 קורצת לו. והיא אכן קורצת.

יש אולי נתון אחד שלא נלקח בחשבון: מלבד ארצות הברית והאיחוד האירופי, גם הסינים מאוד לא אהבו את הפלישה של פוטין לקרים. בשנים האחרונות, רקמו הסינים מערך כלכלי משמעותי עם אוקראינה לאספקת גרעיני תבואה. בכוונתם אף היה להקים נמלים עצמאיים לחופי הים השחור כדי לשווק מהם את התבואה לסין. שלושה מיליארד דולר השקיעו הסינים בהלוואה לאוקראינה – הלוואה שנראית היום כחוב אבוד. בסבב האחרון במועצת הביטחון, הסינים לא תמכו ברוסים. יכול להיות שכאן יש בסיס ליצירתיות דיפלומטית מסוג חדש.