ראש האופוזיציה, ח"כ בוז'י הרצוג, שכח את התכונה שסייעה לו מאוד בעבר, ואולי אף חילצה אותו ממאסר: זכות השתיקה. בתפקידו הנוכחי הוא מפטפט את עצמו לדעת, מדבר על כל גבעה גבוהה ומול כל מיקרופון רענן, וככל שהוא מתראיין יותר הוא מוכיח לראש הממשלה נתניהו ששום איום לא צפוי לו מן האופוזיציה הרשמית, עם או בלי הברית החדשה של האחים החדשים, הרצוג ודרעי. שיא השפל שלו (נכון לעכשיו) היה נאומו המתרפס בכנסת בפני ראש ממשלת בריטניה, דוד קמרון, שבפניו כיבס את כביסתו המלוכלכת ושטח את קיטוריו הילדותיים, שלא היה כל קשר בינם לבין המעמד והאורח.
בימי פורים אלה ניתן לומר שבוז'י הרצוג מנסה לעטות על עצמו תחפושת של ראש האופוזיציה, בשעה שהתחפושת המתאימה לו היא זו של העכבר ששאג. בהבדל אדיר מן הסבא והאבא שאת שמם ירש, הרצוג אינו אלא חומץ בן-יין!
לעומת זאת, לראש הממשלה נתניהו יש בעיה קשה דווקא עם האופוזיציה מבית, מתוך הקואליציה, שלא לדבר על הכרזותיו המזיקות של החתרן הבלתי-נלאה היושב בבית הנשיא. התרגלנו כבר ל
ציפי לבני, קתרין אשטון במהדורת כחול-לבן, היושבת בממשלה ומנהלת מתקפה קיצונית נגדה, בהתייצבה שמאלה מ
זהבה גלאון ובהצדיקה כל תכתיב וגחמה של מכחיש השואה מרמאללה. בשעה שראש הממשלה מנסה להוביל את הקו שיציג את מחמוד עבאס כסרבן השלום וכמי שבגללו מעלה
ג'ון קרי חרס במאמציו חסרי התוחלת, לבני עושה הכל כדי שהאשמה תוטל דווקא על נתניהו. היא גם עושה הכל כדי להעצים את האיום של חרם אירופי אפשרי, בשעה שמצופה מכל שר ישראלי אחראי לפעול נגד חרם צבוע ואנטישמי מסוג זה.
לאחרונה אנו עדים לכך שגם
יאיר לפיד מצטרף למחנה הקיצוני בממשלה, זה המצפה ללחץ אירופי כבד, ואף מעודד לחץ כזה, כדי לכפות על הממשלה הנבחרת מדיניות הפוכה מזו שאליה התכוונו הבוחרים. דמוקרטיה?!
באווירת חג הפורים ניתן לראות לנגד עינינו חילופי תפקידים ומסיכות: יאיר לבני וציפי לפיד. שני אלה, שאף הם התרחקו מאוד-מאוד מהוריהם, הם אופוזיציה בתוך הקואליציה ומהווים מעמסה כבדה על ראש הממשלה. כל עוד נתניהו אינו עושה סדר בממשלתו ואינו קורא לסדר את האופוזיציה הפנים-ממשלתית,
הוא עצמו חשוד במדיניות ההרפתקנית אליה גוררים אותו שני אלה, יאיר לבני וציפי לפיד.
שר האוצר גם מדבר גבוהה-גבוהה על הצורך להפחית את מחירי הדירות, אבל מעודד בנייה דווקא ב"אזורי הביקוש", כמו, למשל, תוכניות הבנייה על חשבון שדה דב, תוך כדי פגיעה בנכס תחבורתי חיוני של העיר תל אביב. יאיר לבני/לפיד מתעלם ביודעין מהפתרון היחיד האפשרי להוזלת הדירות: בנייה בפרבריהן של ירושלים ותל אביב, כלומר במעלה אדומים (כולל 1E) ובפרברים ירושלמיים אחרים, ובמערב בנימין והשומרון. קרקעות מדינה זמינות וזולות יחסית מצויות במרחק מחצית השעה מירושלים ומתל אביב, אבל יאיר לבני/לפיד מתעלם מהן ביודעין ומוכן להקריבן למולך "השלום". אליבא דיאיר לבני/לפיד, למחיר "השלום" יש להוסיף גם את יוקר הדיור בארץ. למעשה, לא יאיר לבני/לפיד דואג למעמד הביניים אלא
אורי אריאל, העושה כמיטב יכולתו לבנייה בארץ כולה ולא רק ב"אזורי הביקוש" היקרים והיוקרתיים.
ובמקביל,
שרת המשפטים מדברת גבוהה-גבוהה על שלטון החוק והצורך לחזק את מערכת המשפט, אבל דבריה הם מן השפה ולחוץ. כאשר היא מצדדת בשחרור רוצחים שפוטים, כולל רוצחים שפוטים בעלי אזרחות ישראלית, היא עצמה בועטת בשלטון החוק ושמה ללעג את שופטי ישראל. זו תרומתה למחיר "השלום".
קצת תקווה בעקבות אירועי השבוע בכנסת ומשחקיו הילדותיים של בוז'י הרצוג באופוזיציה: חוק המשילות שאושר השבוע בכנסת קובע את אחוז החסימה בבחירות הבאות: שלושה אחוזים ורבע. מדובר במשוכה גבוהה עבור "התאונה" של האשטונית כחול-לבן. אם כך, לפחות לא נראה את שני פלגי קדימה בכנסת הבאה. שי צנוע לחג פורים!
