אין בכוונתי חלילה להפחיד, או ליצור בהלה. אך החמור מכך הוא להישאר אדיש ושאנן מול תחזיות כמעט ודאיות לאירוע של רעידת אדמה בעוצמה בינונית - חזק, שתגרום לנזק נירחב בנפש וברכוש, אם לא ייעשה דבר כדי למנוע או לפחות למזער את הסיכונים הידועים מראש.
כרגיל בישראל נערכים ברוב המקרים לתרחישים קשים אחרי שהם מתרחשים, או בעקבות לחצים ואירועים בסדר גודל כזה, שיכולים לשמש תמרור אזהרה חמור לצפוי במקרה של קטסטרופה.
דוגמאות יש למכביר ובד"כ "הטיפול" מתחיל ומסתיים בהקמת ועדות ו/או בדוחו"ת של
מבקר המדינה, שברוב המקרים, מתוייקים ונישמרים כאבן שאין לה הופכין, עד הדוח הבא.
בישראל לפי כל הבדיקות שנעשו בשנים האחרונות יש אלפי בניינים בסיכון גבוה לקריסה במקרה של רעידת אדמה. למעשה גאולוגים ומומחים מגדירים את כל אזור ישראל כמקום רגיש לרעידות אדמה בסבירות גבוהה, כאשר יש אזורים מועדים יותר, כמו למשל ישובים סמוכים לאזור השבר הסורי אפריקני, טבריה, בית שאן, בקעת הירדן, ים המלח. אך גם אזור הצפון, מועד לפורענות בעיקר סביבת רכס הכרמל ועמק יזרעאל.
נכון שניתן לבטח כנגד סיכוני רעידת אדמה, אך ברור לכל כי במקרה של התרחשות קיצונית שכזאת, ספק רב אם יהיה בידי אותם מבטחים ומבוטחים לסמוך על הפוליסות כמושיעים במקרה קיצון. לדעת מומחים הפתרון המומלץ ביותר לחלק מהמבנים, בעיקר היותר חדשים שניבנו בעשורים האחרונים, הוא חיזוק המבנה והיסודות בהתאם לתקנים האחרונים והמחמירים במה שמכונה
תמ"א 38.
הבעיה היא שיש רבבות מבנים בעיקר, כאלה שניבנו בשנות ה60 ה50 ואף מוקדם יותר, שאינם ראויים לחיזוק הנדסי המקובל לפי התוכנית והפרמטרים ההנדסיים.
מדובר בשילוב של גורמים כאמור הנדסיים ומבניים אך לא רק, ומסתבר יותר ויותר שברבים מהאזורים במיוחד הרחוקים מהמרכז, אין שום היתכנות וכדאיות כלכלית לבצע את החיזוקים לפי תמ"א 38.
אין שום ספק כי באותם אזורים שאין שום פתרון יזמי ו/או עירוני לחיזוק המבנים, רק פתרון מערכתי ממלכתי מצד המדינה עשוי לקדם פתרונות ריאלים. אבל, כמו בישראל כמעט ולא נעשה דבר בעניין.
היבט נוסף הקשור בהכנות והיערכות לרעידות אדמה, כמו גם למצבי חרום כמו מלחמה שלצערנו כמעט כל הזמן ברקע ומתרחשת יותר ויותר בהפרשי שנים הלכים ומתקצרים, מאז הקמת המדינה, ידוע כאופציה של "פינוי בינוי" או תמ"א 38/2 . במקרה דנן בהליך מובנה נהרס הבניין ובמקומו ניבנה בד"כ בניין רב קומות, מודרני וחדיש, בהתאם לפרמטרים וההיתרים בכל עיר ואתר, ובהתאם לאישורים וההיתרים שמקבל היזם.
שוב גם בנושא הפינוי בינוי שלכאורה מבטיח בנייה חדשה ומודרנית במקום המבנה הישן והרעוע, יש הבדלים ניכרים בין אזור לאזור, וכרגיל, ככל שמתרחקים מאזור המרכז, הכדאיות הכלכלית ליזם פוחתת.
מה שיכול היה להיות פתרון אמיתי למצוקת הדיור ויוקר המחיה בכלל בישראל, במיוחד לזוגות צעירים, ולמעמד הביניים שאינו משופע במשאבים כספיים, ניתקע במערכת ביורוקרטית, ובמנגנון קבלת החלטות סיזיפי מייגע, ולא יעיל שברוב המקרים עשוי להימשך שנים עד להוצאה לפועל של פרויקט כזה.
כל זאת מבלי שהעמקנו במורכבות התהליך בהיבט הדיירים, הויכוחים האינסופיים לעיתים בינם לבין היזמים, שלא לדבר על תופעת "הדייר הסרבן", שעם כל ההתקדמות בפסיקה בנושא עדיין מעכבת.
יש כמובן מקומות וערים שם דווקא הייתה תנופה בכל הקשור להיתרים ופעילות ל"פינוי בינוי" כמו למשל בר"ג ואזורים מסוימים בת"א ואזור גוש דן, אך גם כאן לאור התנגדויות של ארגונים כמו "הירוקים" ותושבים באותם אזורים שחששו, לעיתים קרובות בצדק, מהשפעה שלילית על כל היבטי חייהם באותה סביבה המיועדת להקמת מבנים רבי קומות, ללא פתרונות פיתוח סביבה תחבורה ועוד, ראויים ומתאימים.
בשורה התחתונה, ללא מעורבות משמעותית בכל ההיבטים הכרוכים בהיערכות לרעידות אדמה ו/או מלחמה, של הממשלה והמשרדים האחראים לנושא, הן בקידום חקיקה והן בהקצאת משאבים ופיקוח, המצב הנוכחי בו נתונים רבבות בסיכון פוטנציאלי אמיתי במבנים שאינם עומדים בסטנדרטים המקובלים כיום להגנה בפני אותם סיכונים, שלא לדבר על הקלה במצוקת הדיור בבנייה לגובה, עבור זוגות צעירים ומחוסרי דיור, הן לרכישה והן להשכרה, ישאר גרוע וללא שום פתרון כמו שהוא כיום, ואף יחמיר באופן משמעותי.
