שלום טלי. בין אם עברת עבירה פלילית ובין אם לאו, הבעיה שיש לנו, אזרחי ישראל, איתך היא בכלל במישור אחר לחלוטין. כבר כאשר התוודענו אלייך לראשונה ונשאלת על-ידי כתב טלוויזיה: "האם זביידי מחבל"? ענית (ציטוט מן הזיכרון): "לא, ואם כן אז מה, הם תחת כיבוש". בכך בעצם הודית שאת מצדיקה את הטרור. את מצדיקה את הטרור, טלי.
לו היית רק מבינה את האויב - דיינו (היינו מבינים אותך). לו היית רק תומכת באויב - דיינו (היינו תומכים בך). לו היית רק מבינה את הטרור - דיינו (היינו חושבים שאת בחורה אינטיליגנטית, מצליחה להבין). אבל לתמוך בטרור?...
לא משנה איך תקראי לזה. את מעדיפה לקרוא לטרור "התנגדות"? נוח לך לקרוא למחבלים "לוחמי חופש"? מתאים לך יותר לקרוא לטבח המוני "מאבק לגיטימי"? אין שום בעיה, זו זכותך המלאה. הבעיה היא לא לשונית, ממש לא. הבעיה היא שבאופן מעשי (בין אם את מבינה זאת ובין אם לאו), בפועל את בעצם תומכת בטבח נשינו וילדינו. זו הבעיה. למרבה הצער, למרות כל הנכונות לגלות גמישות לדעות רעננות ומקוריות, עם כל הרצון הטוב, ההבנה והפתיחות, לא נוכל להסכים לכך.
יכול להיות שהם צודקים, יתכן שהם נאבקים מאבק צודק למען מטרה מופלאה. הבעיה הפעוטה היא שאנחנו לא מוכנים שיטבחו בנו (אפילו אם זה מוצדק). קצת מביך להודות אבל ישנם בינינו עזי מצח המרחיקים לכת אפילו עד כדי אמונה בכך ששחיטה המונית של נשים וילדים בלא גבולות (לא גבול מספרי ולא גבול אנושי), דווקא איננה מוסרית. בל נשכח ש"לוחמי החופש" מטעם החמאס, הג'יהאד ויתר "תנועות השלום" הפלשתיניות, מצהירים באופן הגלוי ביותר שמטרתם היא לסלקנו מכל חלקי הארץ (כלומר בעצם להשמידנו).
האם הם צודקים בכך שהם טובחים בנו? האם זה מוסרי לשחוט אותנו? לא נפסול שום דעה על הסף. אולי באמת הצדק עימכם, ואנו (שמשום מה לא מצליחים להבין כמה זה טוב ששוחטים אותנו), אנחנו הם הטועים. יכול להיות, אבל מבחינתנו זה פשוט לא משנה. ברגע בו התחלת לתמוך בטבח המוני שלנו, בדיוק באותו הרגע בחרת גם להוציא את עצמך מכלל ישראל.
את רוצה להגן על זביידי בגופך? מוכנה למות למענו? זו זכותך המלאה, את אדם בוגר העומד על דעתו ויש לכבד את החלטתך. אבל כדאי שלא תשלי את עצמך ולו לרגע: אם על כפות המאזניים יעמדו חייך מצד אחד וחיי המוני אזרחי ישראל מן הצד השני, לא תהיה ולא צריכה להיות שום דילמה.
הדוגמה הבאה אולי תקל עלייך בהבנת הנקודה: היה והלוחם האמיץ זביידי ירחיב את תחום עיסוקו גם לביקורי בית ולפתע יגלה אם המסוככת על ילדיה כמגן חי, האם הוא יחוס על מי מהם?
אז תגידי את: מדוע שצה"ל יעדיף את חייך על פני חיי משפחות שכנייך, למשל? זה כמובן בלתי הגיוני בעליל, שלא לדבר על-כך שהיוזמה "לרקוד עם זאבים" ו"לישון עם האויב" היא בחירה עצמאית שלך. מי שנמצא בחזית עלול להפגע, ומי שאחראי לכך שהחזית תהיה בחדרי השינה הם במקרה בדיוק מושא הערצתך וחבריו ל"דרך" (דרך הרצח ההמוני). על האבסורד בכך שמצד אחד הם הכתיבו את אופיה של המלחמה כ"מלחמת אזרחים", ומצד שני כל פעם מחדש הם המומים כשהם מגלים לתדהמתתם שגם אזרחיהם נפגעים - ברשותך נרחיב בהזדמנות אחרת.
אולי תתפלאי, אולי יקשה עלייך להאמין, אבל גם אם את משוכנעת בכל נימי נפשך ומאודך בצדקתך, במוסריותך ובצניעותך, עדיין אפילו את יכולה לטעות. לא לנו וגם לא לך אין ביטוח נגד טעויות. לפעמים, אגב, יש טעויות שעליהן אין מחילה, גם אם הן נעשות מתוך נאיביות טהורה.
האם בגללך (או בזכותך, תלוי בנקודת המבט) נרצח יהודי? האם תרגום המסמך הסודי שביצעת היה משמעותי? האם תורשעי בבית משפט או תזוכי? אלו אכן שאלות חשובות אבל הן מחמיצות את הנקודה. הנקודה היא שבמשפט הציבור כבר הורשעת וזאת מן הסיבה הפשוטה ביותר: הודית שאת תומכת בטרור. את תומכת בשחיטה המונית של בני עמך, טלי, ועם כל הכבוד לפלורליזם ולחופש הביטוי, גם אם את תמימה, מבולבלת, מאוהבת, או אינך מבינה מה קורה לך בראש, דעות כאלו פשוט בלתי נסבלות בשום חברה.
לו אימך היתה אומרת שלא מעניין אותה מה עשית והיא תאהב אותך תמיד ללא תנאי, לא היה קשה להבין אותה כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא. אבל היא בחרה להצדיק אותך, לכן גם היא עברה בדעותיה לצד שלך - הצד של הטרור. לא נקפח כמובן גם את עדת מעריצייך הנלהבים, אך לאחר שהארכנו לגבייך נסתפק עבורם בפתגם אחד קצר: "אמור לי מיהו חברך ואומר לך מי אתה".
לסיום, קחי לך כשי צנוע שתי נקודות למחשבה: איך יכול להיות שמכל המדינה את האינטיליגנטית היחידה שהצליחה להבין כמה הטרור מוסרי ומוצדק? דקה לפני שאת רצה לתמוך באלו ששולחים אותנו לגן העדן, אולי כדאי שתבדקי שמא כוונותייך הטובות אינן בעצם מובילות אותך בדיוק לכיוון ההפוך...
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
