כפועל יוצא לפרסום התוצאות העסקיות של החברות הבורסאיות נחשפו נתוני השכר של הצמרת הניהולית בכל חברה. באופן טבעי נמשכה תשומת הלב להצלחה המרשימה של ההנהלות לשפר באופן מוחלט וגם יחסית את ביצועי השכר.
לפני שניגע באי ההצדקה של סכומי העתק אליהם אנו מיודעים חדשים לבקרים כדאי לראות מהיכן הגיע נוהג זה.
לצורך כך עלינו להסיט מבטנו מערבה לארה"ב. הארץ המהווה מגדלור לעולם כולו הצליחה במקרה זה להפריח פרי באושים. ב-30 השנים האחרונות הצליחו מנהלים בראש קונצרנים להאדיר את המוניטין שלהם כרבי מג שאין להם תחליף. אי-לכך החלו הם לנפח את חבילת התגמולים המוענקת להם. בתחילה הועלה השכר השוטף, לאחר שגל ההעלאות עבר ללא כל תגובה החלו בנוסף לתגמל ע"י מענקים שנתיים שמנים, לאחר שגל זה חלף הוסיפו מענקים בצורת אופציות.
התוצאה הסופית: אם המנכ"ל מצליח לשרוד בתפקיד מספר מועט של שנים הרי גם אם יתגלה ככישלון הוא יפרוש מרופד בהצבר הון ומצנח זהב שיוכלו לשמשו, אותו וצאצאיו אחריו. פועל יוצא הוא שדאגה לעתיד החברה היא מינורית. המטרה היא להשיא רווח בטווח הקצר כאשר המטרה מקדשת את האמצעים.
הפטנט האמריקני חלחל לשאר העולם. במערב אירופה שהצטיינה בשכר מנהלים צנוע יחסית וירוס החמדנות פשה גם שם.
במהלך השנים נתגלו לא אחת מקרים של שחיתות כאשר מנהלים לא הצליחו לכבוש את יצרם ועברו עברות פליליות, המקרה של
קובי אלכסנדר יו"ר קונברס לשעבר שהנפיק אופציות לו ולאחרים לפי שערים היסטוריים לא היה בודד ועשרות מנהלים נתפשו ואף נכלאו או גלו כמו אלכסנדר.
חמדנות המנהלים היוותה ארס למשבר הסב-פריים שהתפוצץ בסוף 2008. החמדנות הובילה בנקים אמריקניים ל"דחוף" משכנתאות לבעלי כושר פירעון מפוקפק ולאחר מיכן למכור,לכל העולם, את המשכנתאות כמוצר איכותי. אף מנכ"ל לא שילם אישית את המחיר או התבקש להחזיר מענקים שקבל. אנו שומעים חדשים לבקרים על מוסדות פיננסיים המשלמים קנסות עתק לרשויות בגין המשכנתאות, עיוות שערי הליבור שערי החליפין של המטבעות ועוד. ברני מידוף המסכן יושב בכלא על שבחר לזייף את המוצר הלא נכון.
ההגזמה בחבילות התגמול גרמה לגל השחיתות לפרוץ. קשה לקבל שמנכ"ל אם לא יטבע בהר זהב לא יתאמץ לבצע את המיטב. במידה ומזהים מנהל מעין זה מומלץ לא להעסיקו.
המסקנה היא שעלינו למנוע את נגע המחלה האמריקנית. מדוע צריך לתגמל מנכ"ל בסכומי עתק ולא את הרמטכ"ל המפקח הכללי וכו' אם נחשוב על כך נראה שמגיע לאחרונים אף יותר. שר האוצר העלה רעיון שנראה לי נכון אך כרגיל מחוסר הבנה התרופות המוצעות לא ישיגו את מטרתן.
סיווג השכר העודף כהוצאה שאינה מוכרת לא ישיגו את המטרה מאחר שהסנקציה היא מינורית.
משווים את שכר המנכ"לים לשכר הממוצע בחברה אותה הם מנהלים. מספרים שמרצה לסטטיסטיקה טבע בנהר שעומקו הממוצע 80 ס"מ. הרי ככל שהשכר בצמרת עולה, עולה גם השכר הממוצע בחברה.
צריך לחוקק שכר תקרה שלא יהיה גבוה מפי 50, כהצעת
שלי יחימוביץ', מהשכר הנמוך, כולל עובדי קבלן, ביותר בחברה. במידה ותהיה חריגה משכר התקרה הסכום העודף יגבה על-ידי המדינה כקנס. כמו-כן במידה ולחברה יש בעל שליטה ישלם הוא מכיסו את הקנס. המחיר יקטין את המוטיבציה של המנל לקחת ושל הבעלים לתת.
אחרי הכל חינגת השכר תגרום לתופעות המחלה האמריקנית להופיע בצורה תכופה ומסיבית יותר וכן הן מעמיקות את הקוטביות בעם ומגדילות את אי-השוויוניות בחלוקת ההכנסות.
