מי לעזאזל בישראל, זקוק היה לגינויים של הרשות הפלשתינית לרצח נצ"מ ברוך מזרחי הי"ד? האם לא למדנו דבר מדמעות התנין של זוכה פרס נובל לשלום,
יאסר ערפאת, בנושא זה; דמעות כה משכנעות (את המשוכנעים), עד שקולו של
חיים יבין רטט אז מהתרגשות כאשר בישר בחדשות ערוץ 1 לעם ישראל, כי הראיס אמר משהו דומה לגינוי, זמן קצר אחרי שחתם על המחאה למשפחות השאהידים?
אם לשפוט לפי הדיווחים בתקשורת שלנו, הנשכרים היחידים מהכאילו-גינויים שיצאו מהמוקטעה היו בעיקר מליצי היושר של חבורת אבו-מאזן בשמאל הישראלי. אלה שמאז ומתמיד עוסקים (בהתנדבות, בהתנדבות!) במירוק חטאי הפלשתינים ובהשחרת פניה של ממשלת ישראל.
מבחינתם של חסידי פלשתין השלמה, אין צורך מיוחד גם לשים לב לנוסח המתחמק של הגינוי, שאגב, נותר כשהיה זה עשרות שנים: "אנחנו מגנים כל מעשה אלימות בין אם נעשה בידי פלשתינים ובין אם נעשה בידי ישראלים". זה היה הטקסט שהובא אתמול מפיהם של ראש הרשות אבו-מאזן ושל שר ההקדשים הפלשתיני מחמד אלהבאש.
אלא שהפעם היה חידוש מאלף. בשעה שבבית העלמין בהר הרצל הובא למנוחת עולמים ברוך מזרחי, הגיעה בתיזמון בזוי משלחת של 5 ח"כים (3 מה"עבודה" ו-2 ממר"צ) מן "השדולה למען קידום תהליך השלום בכנסת" למוקטעה, כדי לחזק את ידיו של אבו-מאזן במו"מ שהוא מנהל נגד ממשלת ישראל הסרבנית.
לחץ פיזי מתון
יתכן אומנם שחברי הכנסת הללו באו בעצם כדי להיפגש עם עמיתיהם בשדולה הפלשתינית המקבילה. אבל מאחר שהם לא גילו עד לרגע זה גוף כזה או אפילו דומה לו, נאלצו החמישה להסתפק במיומנות הישנה-נושנה שלהם: לפרשן את מה שאמר או לא אמר ואיך אמר, ראש הרשות.
מבחינה זו, משעשע היה לקרוא היום דווקא ב
ידיעות אחרונות -
עיתון שאינו חשוד דווקא כמי שעוין לרשות הפלשתינית - את המשפט הבא, ואני מצטט: "(חברי הכנסת מהשמאל) הצליחו לחלץ מפיו (של אבו מאזן) גינוי לרצח"... הבנתם את זה רבותי, יחצ"ניו של הראיס בן ה-80, הצליחו אולי בעזרת לחץ פיזי מתון, לחלץ(!) מפיו את נוסחת הגינוי הפלשתינית המקובלת.
איזה הישג מופלא שבוודאי עוד יזכה את אבו מאזן בשבחים מצד הקהילה הבינלאומית. אבל האמת היא שהשמחה צריכה להיות מאופקת. צויין, כי אבו-מאזן סירב להשמיע את הגינוי המפליל הזה בקולו. ממילא מעמדו ברחוב הפלשתיני מוכה ההסתה מעורער, אז למה הוא זקוק להחלישו עוד יותר, במיוחד אם יש לו דוברים בצד הישראלי.
מותר לשער כי מי שמשמיע גינוי ובמיוחד גינוי מזויף, ינסה ליצור מראית עין של צער ואבלות. אלא שאם לסמוך על דיווח של העיתון הפלשתיני בשפה העברית
הארץ, אבו-מאזן נראה "במצב רוח מרומם", לשמחתם של חברי הכנסת שבישרו על כך לכתב העיתון.
אטימות הלב
ואילו האמרגן הקבוע של העליות לרגל של שדולת חברי הכנסת מהשמאל למוקטעה, ח"כ חיליק בר (עבודה), במקום להתנצל על המועד המביש של הפגישה, המשיך לטפס במעלות אטימות הלב וגסות הרוח, ומצא כי הזמן מתאים דווקא לתקוף את הנבלים האמיתיים. לדברי הדיווח באתר ynet תקף בר אותם גורמי ימין שביקרו אותו על קיום הפגישה דווקא ביום בו מובא לקבורות ברוך מזרחי.
"הימין הקיצוני בישראל הוא האחרון שיכול להטיף לנו מוסר - הכריז חיליק בר בפרץ דמגוגי - "זה אותו ימין שיושב, אוכל ושותה בממשלת נתניהו ועושה הכל כדי לחבל בתהליך השלום. נמאס לנו מההתנהלות הזו. הימין עושה הכל כדי למנוע מאתנו להגיע להסכם".
חבל שח"כ חיליק בר "שכח" להזכיר בניתוח ההיסטורי שלו עוד כמה "גורמי ימין קיצוני" שבעבר הממש לא רחוק, הם ורק הם הכשילו כל ניסיון להגיע להסכם. למשל, איש הימין הקיצוני, ראש ממשלת ישראל מטעם העבודה,
אהוד ברק, שהכשיל אישית בשנת 2000 את יאסר ערפאת; ועוד איש ימין קיצוני, ראש ממשלת ישראל
אהוד אולמרט מטעם קדימה, שהכשיל את אבו-מאזן בתום השיחות ביניהן (2006-2009).
אבל את התכלית הפוליטית האמיתית של המיפגש הזהו במוקטעה, כמו של מיפגשים דומים אחרים שהיו ועוד יהיו, חשפה ח"כ
תמר זנדברג (מרצ), בדף הפייסבוק שלה, בו סיכמה את רשמיה מהפגישה במסקנה אופרטיווית אחת: "נתרכז בהחלפת ה
ממשלה ובכינון פרטנר ישראלי טוב יותר".
מי שרוצה, קיבל הסבר מתומצת לאסטרטגיה של השמאל בישראל: איך מציבים בראש המדינה ממשלה שתזמר לפי התווים של הפלשתינים.
זוהי משימה לא פשוטה. בפניה ניצבים שני מכשולים גבוהים: ראשית, הפלשתינים שאימצו את שיטת ערפאת בכל מו"מ (כל ויתור ישראלי הוא פתח לדרישה חדשה), טרם החליטו איך מסיימים את הסכסוך בלי לסיימו. שנית, כדי לכונן "פרטנר ישראלי טוב יותר", צריך תחילה להחליף את ציבור הבוחרים הישראלי - שאם להסתמך על דעתם של כמה הוגים נאורים במחנה השלום - הוא יותר מדי מטומטם מכדי לראות האור הבוקע מרמאללה.
