|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

מדליקי המשואות תשע"ד-2014

אלו ששת ניצולי השואה אשר יעלו את המשואה בטקס הממלכתי ביד ושם ביום ראשון 27.4.2014 בשעה 20:00 שישודר בשידור חי בשלושת הערוצים
25/04/2014  |   News1 News1   |   מקורות   |   שואה וגבורה   |   תגובות


אשר אוד
נבר באשפה כדי למצוא מזון [צילום: יוסי בן דוד]

בנובמבר 1945 עלה אשר לארץ ישראל. הוא למד בבית הספר החקלאי במגדיאל, התגייס להגנה ובמלחמת העצמאות נלחם בקרבות בצפון
▪ ▪ ▪

אשר אוד נולד בשם אנשל שרצקי בשנת 1928, בעיר זדונסקה וולה בפולין, לאביו שמואל הרש שרצקי, שהיה חייט, ולאמו יוכבד. אשר היה האמצעי בין שני אחים, ברל וגבריאל.

באביב 1940 הוקם גטו בזדונסקה וולה, ומשפחתו של אשר נאלצה לעבור אליו. בתחילה הותר ליהודים לצאת מהגטו לשעתיים בכל יום, אך בספטמבר גודר הגטו ונסגר. הגרמנים ביצעו כמה אקציות בגטו, ובאחת האקציות נלקחו מהגטו אביו של אשר ואחיו ברל.

באוגוסט 1942 חוסל הגטו. באקצייה גורשו כל היהודים אל בית הקברות היהודי, וכמה מהם נרצחו בדרך, רבים מהם תינוקות. הגרמנים החזיקו את היהודים בבית הקברות היהודי יומיים בלא מזון ומים. אשר ומשפחתו היו במגורשים לבית הקברות, והוא נותר עם אמו ואחיו גבריאל. "באינסטינקט אמרתי לאמי: 'אימא, כאן אנחנו נפרדים'". היהודים אולצו לעבור בין שתי שורות של גרמנים תוך שהגרמנים מכים בהם. בסוף הטור הופרדו החזקים מהחלשים. אשר נבחר לקבוצה שנשלחה לגטו לודז', לעבודה. אמו ואחיו גורשו למחנה ההשמדה חלמנו ונרצחו.

בגטו לודז' נבר אשר באשפה כדי למצוא מזון. לאחר מכן הצליח להתקבל לעבודה במפעל שייצר נעלי קש. בגטו חלה בטיפוס אך החלים.

באוגוסט 1944, עם חיסול גטו לודז', גורש אשר לאושוויץ ועבר את הסלקצייה של מנגלה. הוא עבר חיטוי ושער גופו גולח. במחנה פגש אשר את אחיו ברל, וברל סייע לו להשיג אוכל. בצריף הנערים שחי בו נעשו שתי אקציות. בראשונה שרד אשר מכיוון שביקש להישאר קרוב לאחיו, וכך לא נענה להצעת הגרמנים לעבוד בשדה תפוחי האדמה – ההצעה הייתה כוזבת, שכן כל המתנדבים נרצחו. באקצייה השנייה ביצעו הגרמנים סלקצייה על-פי הגובה, בעזרת קרש מדידה. מי שהגיע לקרש נשאר בחיים. את אשר החביאו חברים של אחיו וכך הוא ניצל. בהמשך שובץ לעבודה של פירוק מטוסים ומכוניות.

בינואר 1945 פונה אשר בצעדת המוות מאושוויץ. הוא שרד במחנות מאוטהאוזן וגונסקירכן, הצבא האמריקני שחרר אותו, והבריגדה היהודית אימצה אותו והבריחה אותו לאיטליה.

בנובמבר 1945 עלה אשר לארץ ישראל. הוא למד בבית הספר החקלאי במגדיאל, התגייס להגנה ובמלחמת העצמאות נלחם בקרבות בצפון. אחרי שחרורו עבר לירושלים והחל לעבוד בתעש. אשר פרש לגמלאות, והוא מסייע לניצולי שואה בתחומים רבים.

בעקבות ביקורו בפולין בשנת 1993 החל לעסוק בהנצחת הקהילה היהודית שהתקיימה בזדונסקה וולה. "כשהגענו לשם בפעם הראשונה, ראיתי שמכל הקהילה נשאר רק בית קברות הרוס. הזדעזעתי, והחלטתי להקים מצבה לזכר היהודים שנרצחו. בטקס גילוי המצבה סיפרתי בפעם הראשונה את הסיפור שלי".

אשר הוא איש עדות המספר את סיפורו לפני קבוצות חינוכיות, בני נוער וחיילים. עד כה ליווה אשר עשרות משלחות של בני נוער ושל צה"ל לפולין.

לאשר ולאשתו חיה שלושה ילדים ו-13 נכדים.


דיטה קראוס
ספרנית בספריה [צילום: ישראל הדרי]

בדצמבר 1943 נשלחו דיטה והוריה לאושוויץ, שם קועקעו מספרים על זרועותיהם הם הוכנסו למחנה המשפחות הצ'כיות בבירקנאו, ואמה של דיטה חלתה והועברה לבידוד
▪ ▪ ▪

אדית (דיטה) קראוס לבית פולאך נולדה ב-1929 בפראג, בת יחידה לאביה המשפטן ד"ר האנס פולאך ולאמה אליזבת. במרץ 1939, כשפלשו הגרמנים לארצות הצ'כיות ובפועל סיפחו אותן, פוטר אביה מעבודתו. בספטמבר, כשפלשה גרמניה לפולין, שלחו ההורים את דיטה לכפר עד יעבור זעם אך ב-1940 החזירו אותה אליהם לפראג. דיטה החלה ללמוד בחוגים פרטיים שארגנו עבורה הוריה. במגרש ספורט, המקום הציבורי היחיד שבו הותר ליהודים לשהות, פגשה דיטה בפעם הראשונה את פרדי הירש שהיה מורה, איש חינוך ומדריך ספורט כריזמטי.

בנובמבר 1942 גורשו דיטה והוריה לגטו טרזין. דיטה הועברה לצריף הנערות. היא עבדה בחקלאות, ובסוף ימי העבודה נהגה ללכת לבניין שגרה בו סבתה קתרינה שגורשה עם הסב לטרזין עוד קודם לכן, בקיץ 1942.

על אף הצפיפות הקשה, המזון הדל ועבודת הכפייה התקיימה בגטו פעילות חינוכית ותרבותית ענפה של שיעורים והרצאות. במדריכים היה פרדי הירש, והוא ארגן פעילויות ואימוני ספורט וחינך לערכים, לאחריות הדדית ולגאווה ביהדות. דיטה השתתפה בפעילויות אלו וגם שרה באופרה ברונדיבר שהועלתה בגטו. היא למדה בשיעורי הציור של פרידל דיקר ברנדייס, אמנית מחוננת שיזמה חוגי ציור בגטו ועודדה את הנערות בגטו לבטא את רגשותיהן באמצעות הציור, עד שגורשה לאושוויץ ונרצחה.

בדצמבר 1943 נשלחו דיטה והוריה לאושוויץ, שם קועקעו מספרים על זרועותיהם. הם הוכנסו למחנה המשפחות הצ'כיות בבירקנאו, ואמה של דיטה חלתה והועברה לבידוד. לאחר שישה שבועות נפטר אביה של דיטה, והיה עליה לבשר זאת לאמה. "הגעתי לקיר של צריף הבידוד, הקיר שמעברו שכבה אימא, וסיפרתי לה בצעקות מעבר לקיר".

דיטה הייתה הספרנית בספרייה הדלה בבלוק הילדים. פרדי הירש ניהל את בלוק הילדים בבירקנאו והנהיג מדריכים ציוניים שמילאו בתוכן חינוכי ויצירתי את זמנם של הילדים ולימדו גאוגרפיה, היסטוריה, יהדות ועוד. אחד המדריכים היה אוטו קראוס.

במרץ 1944 נרצחו כמחצית ילדי בלוק הילדים, ופרדי הירש נספה גם הוא, אך דיטה הושארה בעבודתה בצריף. במאי עברו דיטה ואמה סלקצייה של יוזף מנגלה ונשלחו להמבורג שבגרמניה, שם עבדו בעבודות פרך. משם הועברו השתיים למחנות העבודה נויגרבן וטיפשטוק. במרץ 1945 הועברו למחנה ברגן-בלזן, וכעבור כמה שבועות שחרר הצבא הבריטי את המחנה. דיטה ואמה עברו למחנה העקורים הסמוך שנקרא גם הוא ברגן-בלזן. ב-29 ביוני 1945, כחודשיים לאחר השחרור, נפטרה אמה של דיטה עקב התלאות שעברה במחנות.

דיטה נסעה לפראג ופגשה את דודתה, את סבתה ששרדה בטרזין וגם את אוטו קראוס. השניים נישאו והקימו משפחה, ובשנת 1949 עלו לישראל עם בנם הבכור. דיטה ואוטו היו מורים במשך כ-30 שנה בכפר הנוער הדסים.

לדיטה ולאוטו שלושה ילדים וארבעה נכדים.



הינדה טסמן
הסתתרה בבית השכנים [צילום: יוסי בן דוד]

באפריל 1943 ברחה הינדה מהגטו בעקבות בת דודתה יוכי והסתתרה באחד הכפרים הסמוכים למינסק לאחר כמה שבועות צורפה לקבוצת הפרטיזנים בפיקודו של שלום זורין שפעלה ביערות הסמוכים
▪ ▪ ▪

הינדה טסמן לבית נחמצ'יק נולדה בשנת 1929 במינסק שבבלרוס, האמצעית בשבעה אחים ואחיות. אביה אלי היה בעל קונדיטוריה, בנאי ופועל מתכת. אמה טייבה (טובה) ניהלה את החווה הקטנה של המשפחה שהיו בה מטעי פרי ומשק חי ובימי השוק הייתה מוכרת פֵרות, ביצים וחלב בקר וצאן.

ביולי 1941, לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות, רוכזו יהודי מינסק בגטו. באוגוסט נרצחו אלפי יהודים באקצייה בגטו. לאחר מכן נכנסו גרמנים לגטו כמעט מדי לילה ורצחו משפחות שלמות בירי. באחד מלילות נובמבר נכנסו גרמנים לביתה של משפחת נחמצ'יק וירו למוות בכל בני המשפחה. רק הינדה ניצלה – אביה נפל עליה והסתיר אותה בגופו.

הינדה הסתתרה זמן מה בבית דודיה ושכניה, בני משפחת רובינצ'יק. היא הייתה מלקטת חפצים מבתי ההרוגים ומבריחה אותם אל מחוץ לגטו. את המזון שקיבלה תמורתם הבריחה לגטו תוך סיכון חייה. היא שובצה לעבודת פרך במפעל לבנים בגטו ובד בבד המשיכה בהברחות. בסוף השנה פרצה בגטו מגפת טיפוס הבטן והפילה מאות חללים. גם הינדה חלתה אך החלימה.

באפריל 1943 ברחה הינדה מהגטו בעקבות בת דודתה יוכי והסתתרה באחד הכפרים הסמוכים למינסק. לאחר כמה שבועות צורפה לקבוצת הפרטיזנים בפיקודו של שלום זורין שפעלה ביערות הסמוכים. הינדה לא נראתה יהודייה, ולכן משימתה הראשונה הייתה לשוב לגטו שברחה ממנו ועם חברתה אידה צוקרמן לחלץ מתוכו אנשים דרך גדר התיל ולהוביל אותם אל תוך היער, עד מחנה הפרטיזנים ששכן כ-30 קילומטר מהגטו.

במחנה הפרטיזנים של זורין נקלטו לא רק גברים צעירים שיכלו להיות לוחמים אלא גם משפחות שלמות של יהודים שברחו מהגטאות. הינדה הייתה מסתננת אל הגטו דרך גדרות התיל או נטמעת בחשאי בין הפועלים השבים לגטו מעבודתם במפעלים שמחוץ לגטו. בכל פעם שיצאה מהגטו, הייתה מבריחה ממנו עשרות יהודים, ובהם רופאים שתרמו למחנה הפרטיזנים תרופות וציוד רפואי וצעירים שהיו ללוחמים ביחידת הפרטיזנים. עוד הייתה הינדה מבריחה מהגטו תרופות, תחבושות, מזון ודברי ערך, ותמורתם קיבלו הפרטיזנים מזון מאיכרי הסביבה. היא גם הייתה אוספת נשק ותחמושת שמצאה במקומות שהיו בהם יחידות צבא גרמניות ונשק סובייטי שנותר בשטח מנסיגת הצבא האדום בקיץ 1941. מעת לעת שובצה לשמירה על המחנה עם נשק. במשך שנתיים שרדה הינדה עם הפרטיזנים ביער בכל ימי נדודיהם, מנוסתם מהגרמנים והלחימה שלהם.

עם תום המלחמה שבה הינדה למינסק, למדה לימודי ערב והחלה לעבוד במפעל תפירה. בחגיגות 9 במאי 1947 הכירה את בוריס טסמן, חייל משוחרר וטכנאי מכונות, וכעבור חודשיים הם נישאו. השניים עברו לפולין וב-1959 עלו לישראל.

להינדה ולבוריס שני בנים, חמישה נכדים וארבעה נינים.




חיים הרצל
יד קטנה [צילום: איתן הימן]

"אימא ואני הלכנו לבקר את אבא במחנה, היד שלי הייתה קטנה, וכך הצלחתי להעביר לו אוכל דרך הגדר, זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אבא"
▪ ▪ ▪

חיים הרצל (שלגו) נולד בשנת 1937 בבודפשט, בירת הונגריה, בן יחיד להוריו ראובן (רודולף) שלגו ואוגניה (ז'ני) לבית הרצל.

בשנת 1943 נלקח אביו של חיים למחנה עבודה סמוך לבודפשט. "אימא ואני הלכנו לבקר את אבא במחנה. היד שלי הייתה קטנה, וכך הצלחתי להעביר לו אוכל דרך הגדר. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אבא. לאחר שנים נודע לי שאבי נלקח לעבודות כפייה בשורות הצבא ההונגרי בחזית המזרחית וימים אחדים לפני תום המלחמה נספה, כשהיה שבוי, בצעדות המוות".

באוקטובר 1944, עם עלייתו של פרנץ סלשי לשלטון בהונגריה, החלו כנופיות צלב החץ לרצוח אלפי יהודים ברחובות בודפשט. בדצמבר 1944 רוכזו בגטו כ-100,000 מיהודי העיר. הרצל ואמו התגוררו מחוץ לגטו, אך באחד הלילות נכנסו אנשי צלב החץ לבית ולקחו את אמו. "התחבאתי מתחת למיטה. ככה לא מצאו אותי". חיים לא ראה עוד את אמו.

לאחר ימים מספר הגיעה לביתו דודתו צרי שחיפשה מקלט. צרי ובן זוגה שמשון ניצלו ב"בית הזכוכית" בבודפשט שנציגות שווייץ שכנה בו. צרי העבירה את חיים לאמו של שמשון, גולדה גרובר, והצליחה להשיג לחיים מסמכים שיאפשרו לו להיכנס לבית יתומים, אך חיים סירב ועבר עם גולדה גרובר לאחד הבתים שנהנו מחסות דיפלומטית של שוודיה בזכות חסיד אומות העולם ראול ולנברג ודיפלומטים נוספים.

בינואר 1945 נרצחו חלק מהיהודים שהתגוררו בבתים המוגנים. "הוציאו אותנו לגינה גדולה ליד נהר הדנובה והעמידו אותנו בשתי שורות. אני עמדתי בשורה שהייתה קרובה למים. הגרמנים וההונגרים ירו בכל מי שעמד בשורה הזאת. בין שתי השורות היה שטח פתוח. פרצה מהומה. הרבה אנשים ניסו לחצות את השטח הפתוח ולהגיע לשורה הרחוקה. היו שם המון כלבים והמון חיילים, ורוב האנשים שרצו שם נהרגו. איש זקן אמר לי: 'אתה עוד צעיר, תנסה לרוץ', וכך עשיתי. הייתה לי מזוודה קטנה ביד, אבל החלטתי לעזוב אותה כדי לרוץ מהר. רצתי במהירות, וחציתי את השטח הפתוח. ירו עליי, אבל הצלחתי להגיע לשורה הרחוקה". למחרת, באקצייה הבאה, הועמד חיים בשורה רחוקה מהמים ולא היה צריך להימלט. באותו לילה הגיע הצבא האדום וחיים שוחרר.

בתום המלחמה אימצו צרי ובעלה שמשון גרובר את חיים. בשנת 1947 עלה חיים לארץ ישראל, ודודו שמחה הרצל אימץ אותו. הוא למד בישיבת כפר הרא"ה והיה לרב מלמד בישיבה בנחלים. חיים התחתן עם דבורה שהוא הכיר בימי חברותו בתנועת הנוער בני עקיבא, והשניים הצטרפו לגרעין נח"ל שנקלט בקיבוץ סעד בדרום. חיים ערך את ביטאון תנועת בני עקיבא בישראל ושימש גם שליח תנועת בני עקיבא העולמית באירופה. הוא עסק בארגון העלייה לישראל במסגרת הארגונים "תהילה" ו"נעלה" וסייע לעולים חדשים.

לחיים ולדבורה שישה ילדים ו-19 נכדים.



יצחק בירן
קיבץ נדבות [צילום: ישראל הדרי]

הוא היה גונב מזון וסחורה מכפריים, ממפעלים וממשאיות המובילות סלק סוכר ומדי פעם היה נתפס ונענש בידי שוטרים אוקראינים
▪ ▪ ▪

יצחק בירן (בירנבוים) נולד ב-1935 בכפר דרצ'נץ שברומניה לאמו קלרה הלד ולאביו בנימין, אך בינקותו כבר היו הוריו גרושים. ביוני 1941 שהה יצחק בחופשה אצל דודו זליק בעיירה בובוביץ'. בליל נסיגת הסובייטים רצחו בני הכפר את יהודי המקום, ובהם דודתו של יצחק, אתל. יצחק ודודו זליק התחבאו בליל הרצח בשדה תירס ליד ביתו של הדוד. למחרת נתפס גם זליק ונרצח.

יצחק גורש לטרנסניסטריה בשיירת עגלות. כשעברה השיירה ליד צ'רנוביץ, קפץ יצחק מהעגלה וברח לבית אמו. בסוף 1941 גורשו יצחק ואמו לגטו מוגילב פודולסק ליד נהר הדנייסטר, שם לקה יצחק במחלת הטיפוס. אמו טיפלה בו והוא החלים, אך גם היא חלתה ובינואר 1942 נפטרה. כדי לשרוד היה יצחק רועה בקר ונאלץ לקבץ נדבות ואף לגנוב. לאחר מכן התחבר לחבורת יהודים שהתחבאו ביערות וסייע להם להשיג מזון. הוא היה גונב מזון וסחורה מכפריים, ממפעלים וממשאיות המובילות סלק סוכר ומדי פעם היה נתפס ונענש בידי שוטרים אוקראינים.

בשנת 1944 נשלח יצחק ברכבת לבוטושן שברומניה, שם נקלט בבית יתומים. לאחר מכן אימץ אותו גדוד תותחנים סובייטי. כשהצטוו החיילים להרחיקו מהיחידה, הגיע יצחק לצ'רנוביץ ונפגש עם אביו בנימין, שהוא לא הכיר עד אז, ועם אחותו מצד אביו טובה (גיטה) שנולדה ב-1941.

בסוף 1945 עברה המשפחה לעיר ביטום שבפולין, שם נקלט יצחק בתנועת הנוער דרור. הוא קיבל חינוך ציוני ונפגש עם צביה לובטקין ויצחק צוקרמן. "בתנועת הנוער חל השינוי הגדול בחיי: לימודים, שפה עברית, ציונות, ארץ ישראל וסוציאליזם", הוא מסביר. עם קבוצת הדרור עבר יצחק לאינדרסדורף שבגרמניה וב-1947 הגיע לצרפת, שם עלה על אניית המעפילים "אקסודוס". כשהגיעה האונייה לחופי ארץ ישראל ביולי 1947, נכלאו המעפילים, ובהם יצחק, וגורשו למחנות עקורים בגרמניה. באפריל 1948 עלה יצחק לארץ ישראל באונייה "קדמה". הוא הגיע לחיפה בליל כיבוש העיר בידי ההגנה, נשלח לעפולה ומשם הגיע במשוריין לקיבוץ עין חרוד. בקיבוץ הופרד מקבוצת עליית הנוער ושולב בקבוצת בני המשק בכיתה ז'.

בעידוד מוריו משה כרמי ומשה טבנקין השקיע יצחק בלימודיו, שיפר את שליטתו בשפה העברית ולמד לעבוד בחקלאות. הקיבוץ וחבריו השפיעו על אופיו. נחום גור אריה לימד אותו להפעיל מכונות ולנהוג בכלי רכב חקלאיים והקנה לו מוסר עבודה גבוה. מאיר הר-ציון הסמיך אותו להוביל עדר כבשים לבדו. "עין חרוד שיקם אותי ועשה ממני בן אדם", אומר יצחק.

ב-1953 התגייס יצחק לצה"ל. הוא היה טייס בחיל האוויר, פיקד על טייסת במלחמת ששת הימים והשתתף בפעולות עלומות רבות. לאחר שחרורו מצה"ל היה קברניט ובוחן באל-על. בשנת 2000 יצא יצחק לטיסתו האחרונה – לוורשה ובחזרה: "מבחינתי זו סגירת מעגל". בעת האחרונה הוא פועל בפרויקט "מתקומה לשחקים" שבו נאספים סיפוריהם של אנשי צוות אוויר שהם ניצולי שואה, והם נלמדים באקדמיה ובלימודי מורשת קרב בחיל האוויר.

ליצחק ולאשתו צלילה שלוש בנות, חמישה נכדים ונינה.


צבי מיכאלי
נלחם בצבא היווני [צילום: ישראל הדרי]

"כשעמדנו צפופים בשורה הארוכה אל הרכבת, ראיתי מרחוק את אחי צדיקו. רצתי אליו כדי לחבק אותו, אבל חייל גרמני הכה אותי והפריד אותנו זה מזה"
▪ ▪ ▪

צבי מיכאלי נולד בסלוניקי ב-1917 בשם סימן טוב (סאבי) מחל. אביו שמשון היה סוחר וקבלן, ואמו אסתר הייתה עקרת בית. לצבי היו שלוש אחיות מבוגרות ואח צעיר ממנו בעשר שנים. הוא התחנך בבית ספר צרפתי, והשפה הצרפתית שבפיו סייעה לו לשרוד בתקופת השואה.

צבי שירת בצבא היווני ונלחם בשורותיו באלבניה. ב-11 ביולי 1942, ב"שבת השחורה", נצטוו כל הגברים היהודים בני 45-19 להתייצב בכיכר החרות בסלוניקי. צבי היה ב-9,000 היהודים שהתייצבו. במשך שעות עמד בבגדי השבת בשמש הלוהטת וספג השפלות מהחיילים הגרמנים. יהודי העיר אולצו לענוד טלאי צהוב וגורשו מביתם ורכושם הוחרם.

ב-7 באפריל 1943 גורשה משפחתו של צבי לאושוויץ. "כשעמדנו צפופים בשורה הארוכה אל הרכבת, ראיתי מרחוק את אחי צדיקו. רצתי אליו כדי לחבק אותו, אבל חייל גרמני הכה אותי והפריד אותנו זה מזה. באושוויץ ובמחנות האחרים שהייתי בהם חיזקה אותי התקווה שהוא נשאר בחיים. רק שנים לאחר מכן הבנתי שזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו". צדיקו-צדוק גורש כנראה במשלוח האחרון מסלוניקי לאושוויץ. "במשך שנים חיפשתי פרטים עליו, ורק אחרי שנים למדתי להשלים עם העובדה שלא אדע מה קרה לו. רק ב-1997 מילאתי ביד ושם דף עד לזכרו".

ב-13 באפריל 1943 הגיעה המשפחה לאושוויץ. צבי הופרד ממשפחתו: "נפנפתי לשלום להוריי ולאחיותיי. הייתי בטוח שבעוד שעה ניפגש. המראה שלהם ליד המסילה הוא הזיכרון המשפחתי האחרון שנצרב בתודעתי". הוריו של צבי ושתי אחיותיו הבוגרות מרים ואלאונורה נרצחו באושוויץ ביום הגעתם. אחותו ז'ולי, מספר 41063, נרצחה לאחר כארבעה חודשים. צבי הועבר למחנה בונה מונוביץ (אושוויץ 3) ועבד בעבודות פרך.

בפברואר 1944 חלה צבי והועבר לבית החולים באושוויץ. בזכות השפה הצרפתית שבפיו התיידד עם ד"ר שמעון לוביץ', יהודי פולני שלמד רפואה בצרפת. "בזכותו ניצלתי מהעברה אל תאי הגז". ב-1995 הצליח צבי לחדש את הקשר עם מצילו והשניים נפגשו בצרפת.

בינואר 1945 הוצא צבי מאושוויץ בצעדת המוות. הצועדים הגיעו לתחנת הרכבת בעיירה גלייביץ שבמזרח גרמניה ומשם הוסעו בקרונות פתוחים תשעה ימים עד שהגיעו למחנה דורה מיטלבאו שבגרמניה. צבי הצליח לשמור על כ-20 תמונות קטנות של בני משפחה וחברים שהביא מסלוניקי, אך במרץ 1945, כשהיה כלוא במחנה אלריך בגרמניה, נתפסו התמונות והוחרמו.

ב-8 באפריל 1945 הגיע צבי לברגן-בלזן, שם סבל מתת-תזונה. ב-15 באפריל שחרר את המחנה הצבא הבריטי. "לא היה לי כוח להריע. הייתי חלש מכדי לשמוח ועייף מלהתרגש". צבי אושפז בבית חולים בעיר צלה ומשם הועבר להבראה בשוודיה. בהפלגה לשוודיה פגש את אשתו לעתיד אלוירה, אף היא ניצולת אושוויץ. בנובמבר 1949 הגיעו צבי ואלוירה לישראל.

בראשית שנות ה-90 החל צבי לשמש איש עדות במשלחות תלמידים שיצאו לפולין ולהרצות לפני תלמידים וחיילים על קורותיו בתקופת השואה.

לצבי ולאלוירה ז"ל בת ושלושה נכדים.

תאריך:  25/04/2014   |   עודכן:  25/04/2014
מחלקה ראשונה
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  שואה וגבורה
הממשלה תאשר בישיבתה הקרובה (יום א', 27.4.14) תוכנית בהיקף של מיליארד שקל בשנה לסיוע לניצולי שואה. את התוכנית יגיש שר האוצר, יאיר לפיד. המרכיבים העיקריים שלה:
24/04/2014  |  איתמר לוין  |   חדשות
ביום העצמאות ידליקו משואות, יראיינו את ראש הממשלה, את שר האוצר, את נשיא המדינה... ורק 40 ניצולי שואה נוספים יתפגרו להם בשקט, כמו כל יום. ומחמת העובדה שברגע כזה אין יותר אוויר בריאות, אז גם לא נשמע אותם ושר האוצר יתחבק עם ראש הממשלה - וכולם מסביב ימחאו כפיים.
24/04/2014  |  נסים גבאי  |   מאמרים
לכל מקום שהבטתי ראיתי ירוק. צמחייה טבעית - עשבים שוטים וגזעי עצים דקים - כיסתה חלקים גדולים של בירת פולין... עמדתי בשכונה המוכרת כל כך, שעכשיו זיהיתי מעט מאוד ממנה. עיר הולדתי הייתה עכשיו עיר זרה. הרגשתי איך אני שוקעת לתוך ענן קודר של פחד. עברי נמחק. האם ייתכן שגרתי פה פעם?
23/04/2014  |  מחלקה ראשונה  |   ספרים
לקראת יום השואה, סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ב-HIT מכון טכנולוגי חולון, יצרו עבור "יד ושם" סרטונים חדשים במסגרת הפרויקט "לאסוף את השברים", העוסקים בסיפורים ופריטים שנאספו בשנים האחרונות מניצולי שואה ונתרמו על-ידי הציבור הרחב עבור יד ושם.
23/04/2014  |  ורניק יריב  |   הודעות כלליות
גם בחלוף שבעה עשורים מאז שנכתב, עדיין נחשב "יומנה של אנה פרנק" לתיעוד האותנטי האישי המהימן ביותר על תלאות תקופת השואה ולרב-מכר בינלאומי ייחודי, השומר עד היום על מעמדו ככזה.
22/04/2014  |  ראובן לייב  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
יוסף אליעז
יוסף אליעז
בינתיים הצבא ברצועה דולדל, מרבית היחידות פונו, הפקודה לטהר את רפיח אינה ניתנת וגם פינוי האזרחים מרפיח צפונה מעוכב
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
מיכאל מירו
מיכאל מירו
ישראל נכנסה לעזה בלי תוכנית מסודרת. הרצועה הפכה לאיי חורבות, אזרחים עזתים נהרגו ובאמת לא משנה אם מדובר בשלושים אלף או בפחות
יואב קיש
יואב קיש
אין אפילו אחד מכל המרואיינים בכתבה שהיה איתי בקשר ב-20 השנים האחרונות, וכולם מרואיינים מטעם. כולל "הטייס" שהוא פעיל במחאה שאף הודיע שהוא מסרב לשרת ומעולם לא היה חבר שלי ולא היה אית...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il