בעבר, ראש הממשלה הצהיר: בלי תנאים מוקדמים. יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו. ואנחנו מתבשרים שוב על מתן ומתן לפני המשא, כתנאי מוקדם. ולא סתם מתן. מתן שערורייתי, בלתי מוסרי בעליל: עוד שחרור רוצחים, שחרור המהווה סכנה הן מידי הרוצחים בפועל והן בשל הדוגמה וההשפעה "החיובית" על שפע הרוצחים בפוטנציה, הן "המאורגנים" והן "הספונטניים" שהמשותף והחיבור למקצוע הם השנאה ו/או הבתולות בשמים.
שחרור סיטונאי של רוצחים בפועל וכאלו שעדין לא הצליחו להשלים את היעוד הקדוש שהוא נטילת חייהם של אזרחי ישראל, אזרחים שהוא אמור ואמון לדאוג לשלומם ולחייהם, שלא לדבר על הבלתי נתפס: שחרור הרוצחים והמפגעים הגיבורים אזרחי ישראל. איזה מסר הוא מעביר לערביי ישראל שלא מזמן "חגגו" את יום האדמה? מלבד העוול המוסרי והכאב שזה גורם למשפחות השכולות.
הממשל האמריקני הנוכחי, זה זמן שנוצותיו הפוליטיות נמרטות ומשקלו הולך ופוחת ורק לאחרונה הפחית פוטין ממשקלו הממשי והסגולי, והוא זקוק כאוויר לנשימה להישג כל שהוא - שקרי, מעוות, זמני ככל שיהיה - העיקר הפירוטכניקה והתקשורת המתלווה.
הפטה מורגנה, "האביב הערבי" או בשמו הקודם "מזרח תיכון חדש", קרס כמו מגדל קלפים. לאמריקה נשאר ידיד אחד אמיתי, שלם, יציב, נאמן ודמוקרטי באוקיאנוס האנושי והפוליטי הגועש, המציף ומטלטל את המזרח התיכון, והיא "מדינת ישראל". נכון שככלל ידידות היא דו סטרית, אך המחיר הנדרש מממשלת ישראל משמעותו פשיטת רגל בעקרון המוסרי, הביטחוני האישי, ונפילה בלתי נתפסת בפן הפרוצדוראלי העקרוני.
1. התנאי המחייב, הנתינה של שחרור רוצחי נשים וילדים לשם ישיבה לשולחן הדיונים, משמעותו הכרה ברוצחי נשים זקנים וילדים ללא הבחנה כלוחמי חופש ומתן ריהביליטציה לרוצחים ולמעשיהם, ולגליזציה של רצח ללא הבחנה כשיטה לגיטימית במאבק בישראל, וזאת על-ידי "ממשלת ישראל".
2. הדרישה של הקפאת הבנייה (ועוד לאור ניסיון הנפל של ההקפאה הקודמת): הבנייה היא פקטור מהותי במחלוקת, נושא כבד ועקרוני שאמורים לדון בו במסגרת השיחות, ואילו התנאי להפסקתה האמור להתממש עוד לפני הדיונים. "הקפאה", למעשה מקרינה על כלל המחלוקת וקובעת עקרונית את האופי והכיוון של כלל הדיון ומכריזה כאלף עדים על המגמה והתוצאה.
3. לאור זאת, אינני מבין מדוע ראש הממשלה לא הגיש לפחות דרישה אחת מקדמית כתנאי מקביל, למשל הכרה במדינת ישראל שאיתה מנהלים משא-ומתן. הייתכן לדון ולסכם הסכם עם מי שלא מכיר בך כעם ושולל את זכותך כמדינה ריבונית? זו פארסה היכן נעלם עקרון ההדדיות הבסיסי, ובעיקר - השכל הישר???
4. מה עוד שהכנסת שחרורו של
פולארד למסכת המתן עם אבו מאזן היא יותר מניסיון סחיטה משפיל. עובדה המלמדת באיזו נקודת שפל מדינית נמצא הממשל של אובמה. מה עוד שבארצות הברית עדין רוצחים מושבים על הכסא החשמלי או מומתים באמצעים מסיימי חיים מתקדמים אחרים. אמריקה גם לא נכנעת לדרישות לשחרור טרוריסטים בגין שחרור בני ערובה אמריקנים, אך לוחצת ודוחקת בלי בושה בישראל לשחרר מאות פאנאטים רוצחים בפועל ובפוטנציה וסייענים ששיפרו ורכשו את רזי המקצוע והלהט בבתי הכלא בימים, ובלילות חלמו על הבתולות המובטחות בעולם הבא, והשחרור יאפשר להם לממש את החלומות בשני העולמות.
5. ההיסטוריה של מאה השנים האחרונות בארץ הזאת מאששת את האמת שאינה מוכחשת אלא נאמרת בהתרסה (בערבית) ומודגשת בדם יהודי: שכל קו נסיגה הוא בעצם קו וירטואלי זמני, רק שלב לקראת ההגעה להסדר הסופי שרק הוא יספק אותם ולשם הם חותרים והקו הוא הקו הכחול - ים התיכון. זו המשמעות של אי-הכרת אבו מאזן, מכחיש השואה ומכחיש ההיסטוריה של העם היהודי.
ריבונות יהודית בארץ ישראל נמשכה בהיקפים ודרגות שונות כ-1,400 שנה שתחילתן ב-1,300 לפני הספירה עם כיבוש הארץ על-ידי דור ההמשך של יוצאי מצרים, ריבונות שנמשכה עד המאה הראשונה לספירה עם חורבן בית המקדש השני. מאז, זה 2000 שנה, אין שלטון ריבוני מקומי אחר אלא שלטון כיבוש צבאי בידי מדינות ומעצמות.
הסופר והעיתונאי מארק טוויין בספרו "מסע תענוגות בארץ הקודש" מספר על מסע האמור לממש מסע תענוגות בשנת 1867, שלמעשה היה מסע בארץ שוממה, ימים שלמים בהליכה וברכיבה בלי לפגוש אדם, בית או עץ בין ישוב לישוב. "הארץ חיכתה לבעליה".
ואחרי 15 שנה עם בא העלייה הראשונה, ב-1882 והעלייה השנייה והשלישית והבילויים -הארץ משתפת פעולה, נבנית ופורחת. בום כלכלי. ואל ההצלחה הכלכלית היהודית נוהרים משפחות ערביות ששמם מהעיד על מוצאם: החלבים, המצרים, המוגרבים החורנים הפאיומים ועוד שהיום הם "פלשתינים".
בראיון טלויזיוני לפני שנים הצהיר הח"כ לשעבר
עזמי בשארה לפני שברח בשל החשד בריגול: "אני מתנגד לכיבוש אך אני לא פטריוט פלשתיני. אין כזאת אומה! אומה פלשתינית זו המצאה קולוניאלית. יש רק אומה ערבית." אומה ערבית שאיננה יכולה להסתפק בפיצול האמבי של 22 מדינות שאחת מהן, עבר הירדן, היא מדינה פלשתינית דה פקטו שרוב אזרחיה פלשתינים, מדינה שניתנה לשייח מהמדבר כאתנן על-ידי האנגלים, מדינה אחת ששטחה פי שניים וחצי משטחה של מדינת ישראל.
"האומה הערבית" העשירה בכל קנה מידה היא האחראית הראשית לתכנון ולביצוע שתי מלחמות בניסיון השמדתה של מדינת ישראל - עם כינונה ב-1948 וב-1967 - וליבוי ומימון הרצח והטרור לפני בין ואחרי המלחמות.
כן, על-אף החובה הכפולה כאומה ערבית וכגורם הלוחמני הראשי לסיבת יצירתה של בעיית הפליטים והמלחמות, ועל אף היכולת הכלכלית בפועל, זה 65 שנה מקריבה האומה הערבית מאות אלפי אחים ערבים, מוסלמים, בני אדם, אותם ואת צאצאיהם. עד היום על שלושה דורות נגזר לחיות חיי פליטות על כל המשמעויות הנלוות הכלכליות, האזרחיות, המוסריות האנושיות - כל זה כדי לשמר תנאים של הר געש אנושי, של להבה רותחת, סבל, עוני וייאוש היוצר ומעצים בהכרח שנאה המתובלת ומשומרת במכירת תקוות שוא לסובלים ומשמש חומר נפץ של מסכנות וסבל לפגזי תותחי התעמולה הערבית.
הפליטים הערביים נבדלים ממיליוני פליטים בני עמים שונים וחילופי אוכלוסין שנעשו בתום שתי מלחמות העולם, הראשונה והשנייה במאה הקודמת, פליטים שהועברו ממקומם ושוקמו במדינותיהם, כמובן בהתאם לקצב וליכולת הכלכלית של העמים.
מדינת ישראל על 600,000 יהודיה בהקמתה קלטה מיליוני אחים חסרי כל מכל קצווי תבל, ביניהם ניצולי התופת הנאצית וקרוב למיליון אחים יהודיים מארצות ערב, כשלמעשה התקיים הליך של "חילופי אוכלוסין", כמובן בהבדל התהומי באופי, ביחס ובסגנון הקליטה, וכמובן בתוצאה.
אי-אפשר היה להתפלל ולצפות לעיתוי מוצלח יותר של החיבור בין מלאכי החבלה הפועלים להרס מדינת ישראל בשיטת הסלמי "בשלבים" אש"ף לבין אלו חסרי הסבלנות שאללה דוחק בהם להחריב עכשיו. זאת ללא קשר להצלחת המהלך או כישלונו, ללא קשר איזה דוקטרינה תנצח. עצם הניסיון להתחבר מלמד כי המטרה זהה. בוקר טוב ישראל !!!
נ"ב משהו שקשור לגאווה יהודית: פרסי נובל יהודים: 184, אוכלוסייה: 12,000,000.
פרסי נובל מוסלמים: 9, אוכלוסייה: 1,400,000,000.
עבודת בית: נא חשב את היחס.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
