שמו של סטפן צוויג מזכיר לי את גיל הנעורים שלי, את תקופת הקריאה של עשרות ומאות ספרים, התרפקות על ספרות ותרבויות אחרות, געגועים לאירופה שלא הכרתי, סופריה וסיפוריה.
השם סטפן צוויג, עלה בזיכרוני, לרגל יציאה לאור של "הנערה מהדואר", בתרגום לעברית, בהוצאת מודן והזכיר לי מיד שני ספרים מכמירי לב שנחרתו בזיכרוני מבין עשרות ספרים מתורגמים שנכתבו בשליש הראשון של המאה העשרים, עולם שחלף - התקופה שביו שתי מלחמות העולם. ספר אחד, "מכתב מאישה אלמונית", שהפך גם לסרט מפורסם, והספר השני "העולם של אתמול", סיפור אירופה לפני מלחמת העולם הראשונה בזמן המלחמה ואחריה. שני ספרים של סטפן צוויג אשר בזמן קריאתם ליוו אותי והמשיכו וליוו אותי עוד תקופה ארוכה.
הוצאת מודן בסדרה לספרות יפה הוציאה לאור עכשיו את "נערה מהדואר", העוסק בגיבורה כריסטינה (יש לבטא כריסטינה עם סגול מתחת לנון) הופלהנר מכפר אוסטרי שכוח אל, אישה צעירה, שכוחת אל אף היא, פקידת דואר זוטרה בסניף הדואר הקטן, שמעולם לא יצאה מכפרה. השנה היא 1926, המצב הכלכלי של כל המדינות שהיו מעורבות במלחמת העולם בכי רע. הפער העצום בין המעמדות השונים בחברה, בכל ארץ, הוא אדיר. אין שום קשר בין השכירים, מתחתית הסולם לבין העשירים, יורשי הון, שהצליחו לשמור על הונם וגם להגדיל אותו וחיים בפאר דומה, למה שהייתה אירופה בטרם פרצה המלחמה בשנת 1914.
כריסטינה בת 28, צעירה ללא ניסיון חיים, השכלה בינונית, מעבירה את נעוריה וחייה בטיפול באימה החולה בעבודה בסניף הדואר, בניקיונות והכנת ארוחות, ובריצה מהירה לדייק ולהגיע לעבודה ושם לבצע את התפקיד בשלמות, בלי טעויות, או אי-דיוקים כלשהם. הזמן הנותר, נועד לשינה. שום דבר לא התרחש בחייה של הנערה הענייה מהדואר, עד שהגיע יום אחד מברק שמזמין אותה לחופשה במלון פאר באלפים, בגבול שוויץ איטליה. המזמינה: דודתה שחיה באמריקה בחברת בעל אירופי רב ממון ונזכרה בבני משפחתה מאוסטריה.
כריסטינה הכפרית הענייה, בעלת המלתחה הכפרית העלובה, נטולת כל מוצר מותרות, מגיעה לאחד היפים שבמלונות של סוף שנות ה-20 בשוויץ ופוגשת בבני נעורים שזופים וספורטיביים, המבלים בטיפוס הרים, שחיה ומשחקי טניס, לבושים במיטב בדי המשי והצמר, מבושמים ואלגנטיים, עם השעונים והפנינים הנכונות, בבגדי ספורט מותאמים לכל אירוע ובגדי ערב אופנתיים ובמיטב התספורות החדשות. עולם של עינוגים גסטרונומיים, משקאות ומאכלים, נימוסי חיזור מענגים מוזיקה לריקודים ומכוניות חדישות.
תוך יממה, עם בגדים מושאלים וטיפול במספרה, כריסטינה משתמשת בכל החפצים היפים שלא הכירה, מתאימה עצמה לאווירה ולקהל שמסביב, עוברת מטמורפוזה והופכת לנערה יפה ומטופחת, מלאת חיים ותזזיתית, פטפטנית ועליזה ומוקפת במחזרים. האושר שלא הכירה, עוטף אותה ככפפת עור גדי על כף יד ענוגה.
דור חסר עתיד, מבחינה כלכלית, חברתית וקיומית
לא אגזול מהקוראים העתידיים את הפתעות ההמשך. מדהים עד כמה חייה של הגיבורה הפוגשת בצעיר ממעמדה הנמוך שיחד הם מנסים לחיות ללא הצלחה כזוג צעיר מאוהב נורמלי, בשלבי הנץ האהבה. עד כמה המצב הכלכלי, מזכיר בהרבה את ימינו אלה, בהם מעמד הביניים חסר עתיד. האין עתיד הכלכלי קובע בספר של צוויג את הפעולות, הרגשות והזעם וגם את עתידם של בני הזוג. הסיפור מחריד בריאליזם שלו שמתאים לסוף שנות ה-30, אז אירופה החלה לעלות להבות ששרפו מיליוני אנשים בני כל העמים. הפסימיות בספר הנערה מהדואר, המבוסס על האירועים, מבשרת על העתיד של בוא הנאציזם, של הגהינום שעוד יעבור על אירופה ומרמזת גם על תקופתנו וההתפתחויות המתרחשות לנגד עינינו בימים אלה, נושאות עמם עתיד לא מזהיר, בלשון המעטה.
ביוגרפיה מופלאה וטרגית
<'/BU>
חייו של סטפן צוויג, שווים בעצמם ספר רחב יריעה. ספרו האחרון האוטוביוגרפי העולם של אתמול, נמסר להוצאת הספרים יום לפני מותו. צוייג נולד בוינה בשנת 1882, היה עיתונאי וסופר פורה במיוחד, חברם האישי של רומן רולן (הסופר הצרפתי זוכה האוסקר), של ארתור שניצלר, פרויד וגדולי זמנו. הוא בן למשפחה יהודית מומרת ולעג לרעיון הציוני של הרצל, חברו למקצוע העיתונות באוסטריה.
עליית הנאצים בגרמניה ומלחמת העולם השנייה השפיעה על בריאותו הנפשית וגרמה לו לדיכאון קשה. הוא סיים את ספרו האוטוביוגרפי העולם של אתמול בשנת 1942, אז התגורר עם רעיתו, לוטה אלטמן, בריו דה ג'נירו, שם שלחו שניהם יד בנפשם בבליעת רעל, בהיותו בן 60.
