אזרח שיפנה לבג"צ לעתור כנגד עוולות המדינה יקבל שופטת לא נייטראלית בשם דורית ביניש. מני מזוז, המופיע בפני השופטת כעורך הדין של המדינה בבג"צ, החליט שאין להעמיד לדין את בעלה.
זה לא סתם "ניגוד עניינים" אלא מצב המנוגד לחוק ולפסיקה. אשר על כן, אין אפשרות להתייחס לבג"צ של היום כאל "בית משפט" ועד שהללו יסולקו מחיינו ראוי להחרימו. לא לשתוק!!
בימים אלה הודיעה הפרקליטות ש"אין מקום להגיש כתב אישום נגד עמותת התזמורת הסימפונית ירושלים... ויו"ר העמותה, מר יחזקאל ביניש", שהוא כידוע בעלה של דורית ביניש, שופטת ביה"מ העליון המועמדת לכהן כנשיאה הבאה.
הקשר המשפחתי מעורר שתי שאלות עקרוניות ביותר: האחת, האם יועץ משפטי לממשלה רשאי בכלל להחליט בעניינו של ביניש? והשנייה, האם אפשר בכלל לשפוט את ביניש במדינת ישראל?
החלטה של יועץ משפטי לממשלה בדבר העמדה לדין היא "מעין שיפוטית". כך קבעה השופטת דורנר בע"א 6356/99, חטר-ישי נ' ארבל. אשר על כן, חלים עליה כל כללי הפסלות החלים על שופטים, כאמור בסעיף 77 לחוק בתי המשפט. בעיקרון, כללי האתיקה אסרו על שופטים להימצא בניגוד עניינים, אך החוק תוקן במרס 2004, לאחר שהשופט תיאודור אור טען שכללי האתיקה להימנע מניגוד עניינים אינם מחייבים את השופטים.
להזכיר, אור סרב לבקשת העיתונאי יואב יצחק, לפסול עצמו בהליך נגד הורוביץ (יו"ר טבע וגיסו של השופט מישאל חשין) למרות שעו"ד פיני רובין שייצג את הורוביץ הוא חבר אישי וקרוב של השופט אור. על כך כתבתי בהרחבה במאמרי "שופטים ללא אתיקה" באתר Nfc (ראו קישור).
מאז תוקן החוק, חייב כל שופט לפסול עצמו כשיש לו עניין ממשי בתוצאות ההליך, בצד להליך או אף בעורך דינו. עולה מהחוק שמזוז ופרקליטיו החליטו בעניין בעלה של השופטת ביניש בעת שנמצאו בניגוד עניינים קיצוני ובלתי נסבל, הואיל והם מרבים להופיע בפניה והיה עליהם לפסול את עצמם.
על כך יש להוסיף כי לפי החוק והפסיקה אין למעשה אפשרות לשפוט את ביניש גם אם יוחלט להעמידו לדין. בסעיף 24 לחוק בתי המשפט נקבע: "שופט שהוא בעל דין בהליך אזרחי, יקבע נשיא בית המשפט העליון את בית המשפט אשר ידון בהליך". זוהי החלטה מינהלית, שהנשיא ברק כבר חזר ואמר עליה את דעתו: "יש לנתק את הזיקה (האמיתית או הנחזית) בין שופט כבעל דין לבין ערכאה בה הוא מכהן או ערכאה הכפופה לסמכותו הערעורית" (בש"א 5705/00).
הואיל וכל הערכאות כפופות לסמכותו הערעורית, עולה המסקנה ששופט ביהמ"ש עליון הינו "בלתי שפיט" בישראל ומכנים זאת "לאקונה". הכלל חל גם על קרובי שופט. בבש"א 6732/99 בעניין בעל דין שהוא אחיו של שופט המכהן באותה ערכאה, החליט הנשיא ברק: "מן הראוי הוא, כי רציונלים אלו יחולו גם שעה שבית משפט מתבקש לדון בעניינו של קרובו (מדרגה ראשונה) של שופט המכהן בו. נקל להבין, כי הסיטואציה בה נדון עניינו של קרוב כאמור בבית משפט בו מכהן השופט תקשה על השופט היושב בדין, תקשה על השופט שהוא קרובו של המתדיין ואפשר שתקשה גם על בעלי הדין עצמם. יתרה מזו, היא עלולה לפגום בתדמיתה ובמעמדה של המערכת השיפוטית". ובכן, כנראה שמזוז לא התקשה.
לפני מספר חודשים, פניתי אל ח"כ מיכאל איתן באותה סוגייה בקשר לעניין אחר. תשובתו היתה: "אני ער לבעייה של ניהול התביעה כאשר אחד הצדדים הינו שופט ביהמ"ש עליון, אולם המקרה הינו נדיר מכדי לחוקק חוק בעניין. אם תגיש לי הצעת חוק אבחן זאת בכובד ראש". עם מכתבו פניתי אל לשכת עוה"ד ותשובתם היתה: "בישיבת הוועדה מיום 16.12.04 נדונה פנייתך והוחלט כי המקרה נדיר מכדי לחוקק חוק בעניין".
כדי להימנע ממצבים של ניגודי עניינים ופגיעה אנושה באמון הציבור ברשות השופטת, על מזוז היה לפנות עם הסוגייה לגורמים נייטראליים שיטפלו בתלונה על ביניש. אם החוק לא היה מאפשר זאת, היה על מזוז ליזום פנייה למחוקק. מזוז לא נהג כך והחלטתו בעניין מר ביניש היא יותר מאשר חמורה.
על חשיבות אמון הציבור ברשות השופטת אמר השופט ברק (כתארו אז) בבג"צ 732/84 ח"כ יאיר צבן נ' השר לענייני דתות:
"תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, בלתי תלויה, הוא באמון הציבור. זהו אמון הציבור בכך, כי הרשות השופטת עושה צדק על-פי הדין. זהו אמון הציבור, כי השפיטה נעשית באופן הוגן, ניטראלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של עניין אישי בתוצאה. זהו אמון הציבור ברמתה המוסרית הגבוהה של השפיטה, בלא אמון הציבור לא תוכל הרשות השופטת לפעול."
דיבורים לחוד ומעשים לחוד. אזרח שיפנה לבג"ץ לעתור כנגד עוולות המדינה יקבל שופטת לא נייטראלית בשם דורית ביניש. מני מזוז, המופיע בפני השופטת כעורך הדין של המדינה בבג"צ, החליט שאין להעמיד לדין את בעלה. זה לא סתם "ניגוד עניינים" אלא מצב המנוגד לחוק ולפסיקה. אשר על כן, אין אפשרות להתייחס לבג"צ של היום כאל "בית משפט" ועד שהללו יסולקו מחיינו ראוי להחרימו.
אנא, לא לשתוק!!
