מה ניתן להסיק מהחלופה אותה הציג כבוד השופט רוזן? המסקנה היא שמלבד העובדה שהחוק אינו מחייב את בית המשפט להתייחס לטענות על העדר תמורה לשוחד, הרי שבמקרה שלנו התמורה לשוחד לא התבטאה בהכרח במתן יחס מועדף, אלא התמורה הייתה במתן יחס כלשהו, התמורה הייתה במתן יחס המחויב ממילא על-ידי החוק, ובאי תקיעת מקלות בגלגלי הפרויקט.
על-פי החלופה אותה מציע השופט (הוא הציע גם חלופות אחרות), תמונת העולם שיצר דכנר בפני צ'רני היא תמונה של "או שתשלם או שלא תבנה כלל", כלומר שבלי לשמן טוב טוב את גלגלי השיניים בעירייה, כלום לא יזוז, ובלי עירייה / ועדה מקומית אין בניה.
למה הדבר דומה, הדבר דומה לקבלן הבא לבנות ברומא שלנו, וברומא שלנו יש חלוקה של שליטה על-ידי כנופיות של סחיטת דמי חסות, ובלי לשלם להן לא בונים, ומי שלא משלם, שורפים לו, גונבים לו, הורסים לו עד שמשלם.
ממש כמו שאומר השופט "נתגלה פה עולם מסואב מלמעלה עד למטה, ולא נגעו בכולם. דכנר הכיר את העולם הזה ואמר לך שזאת הדרך.... רצית לבנות את הפרויקט, ולא הכסף עניין אותך" ואם ההנחה שהחלופה הנ"ל נכונה, אזי צ'רני לא שילם שוחד, הוא שילם דמי חסות.
אם החלופה הזו נכונה, אזי צ'רני שילם דמי חסות לשלטון על-מנת שהשלטון לא יחבל לו בתוכניות הבנייה בירושלים, תוכניות שעל-פי חלופה (אחת משתיים לפחות) שהציג השופט לא נועדו לעשיית כסף, אלא באו ממניעים ציוניים.
שלטון לא צריך לשרוף, שלטון לא צריך להרוס, שלטון לא צריך לאיים שיחתוך אצבעות לילדים, שלטון מחזיק את האישורים ביד, שלטון מושחת יכול לסחוט דמי חסות מיזמים, בלי גפרורים ובלי לבנות חבלה, אלא רק על-ידי סטייה חמורה מן הדין באופן השימוש בסמכות השלטונית שהופקדה בידיו.
האם החלופה הזו מתארת את האמת? ייתכן שכן, אם כי הלקונה המרכזית שבחלופה הזו, היא שאם היא אמת אזי כל מי שבנה אז בירושלים או כל מי שהריץ פרויקט מאוד רציני בירושלים ואינו "משלנו" שילם לשלטון דמי חסות, ולפחות לי לא ידוע על תלונות נוספות למשטרה, בגין עבירות דומות בפרויקטים אחרים בעיר.
ואולי כדאי לבדוק? אולי יקום מישהו, היועץ המשפטי לממשלה,
מבקר המדינה, ימפה את כל הפרויקטים בירושלים באותה תקופה, יבחן את אופן ניהולם בייחוד את אופן ניהול הקשרים מול הוועדה המקומית, ראש העירייה, לשכתו, מהנדס העירייה, ואולי ניווכח שהנחה סבירה (אחת מכמה) של השופט רוזן, היא בעצם עדות למצב שלטוני רקוב מן היסוד.
