בשקט ונמוך מתחת לרדאר סדר היום הציבורי, עבר פרסום טיוטת הוועדה הידועה בשם: "הוועדה לבחינת תהליכים לעריכת הסדרי החוב בישראל", באלם תקשורתי. למעט אזכור פה ושם, לא זכתה טיוטת ועדה זו, לבחינה ממוקדת - וחבל. המדובר בוועדה שוקמה בידי שר האוצר ונגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' סטנלי פישר, בחודש מאי 2013.

הוועדה הוקמה כדי לבחון תחום הסדרי החוב בישראל ולגבש המלצות להסדרת הנושא. בפרוש חג העצמאות, מסקרן לקרוא מטלות ראשי המשק על הוועדה, בקשר לבחינת תהליכי עריכת הסדרי החוב, לקראת העשור הבא.

ארבעת המטרות שהוצבו לפתח הוועדה הינן:

א. קביעת עקרונות, לרבות משותפים, להסדרי חוב של לווים ממגזרים שונים והשלכותיהם על מתן האשראי ותמחורו;

ב. לבחון הסדרת תהליכים לגיבוש ואישור הסדרי חוב של לווים, לרבות באופן שימנע חשש לניוד עניינים, בגיבוש ואישור ההסדר;

ג. לבחון קביעת עקרונות להטלת מגבלות על בעל שליטה בעתיד שמצוי בהסדר חוב הפוגע משמעותית במלווים, לרבות תנאים להעמדת אשראי בידי בנקים או גופים מוסדיים לחברה שביצעה הסדר חוב שכלל מחיקה או לחברה הנשלטת על-ידי מי שהיה בפירוק, בפשיטת-רגל או בהסדר חוב שכלל מחיקה;

ד. לבחון הצורך במתן גילוי בדבר הסדרי חוב הנערכים בחובות שאינם סחירים, במקרים בהם להסדרים אלה קיימים היבטים ציבוריים.

על חברי ועדה חשובה זו - המונה תשעה חברים - נמנים, יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר, המשמשת כיו"ר הוועדה; פרופ' שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירת ערך; פרופ' נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל; דוד זקן, המפקח על הבנקים ;פרופ' עודד שריג, לשעבר הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, במשרד האוצר; פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה; עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקאלי); פרופ' ישי יפה, דיקן בית הספר למנהל עסקים, באוניברסיטה העברית, בירושלים ויואל נווה, מנהל בנק הדואר.

טיוטת דוח הוועדה כוללת 81 עמודים ונוספו לה נספחים, הכוללים סקירה בינלאומית של הדין הזר של כונס הנכסים הרשמי; מחקרו של נדב שטיינברג, מחטיבת המחקר של בנק ישראל, בשאלה האם חברות נכנסות באיחור להליך של הסדר חוב, כמו-גם עמדת רשות ניירות ערך בהתייחס למה שכינתה הוועדה, מבנה השלבים. אין בכוונתנו ברשימה זו - ורשימות הבאות - להביא מכלול טיוטת דוח הוועדה.

לשם כך קיימת טיוטת הדוח, במלואה, בפני כל המעוניין לקוראה. כוונתנו לזרקר זרקור אור לנקודות עניין בטיוטת זו וככל האפשר להביע עמדתנו בשאלות שמעוררת טיוטת דוח זה.

לאחר ניתוח ופירוט מצב הסדרי החוב, מבחינה עובדתית ומשפטית, כמו-גם מיהות הצדדים להסדרי חוב אלה, נפנית הוועדה לדון בקשיים המרכזיים הקיימים בתחום הסדרי בחוב, כיום. הוועדה מדגישה שקיים צורך בכללים מנחים לתהליכים הקשורים בהסדרי חוב - כללים שקיומם יגדיל הוודאות אצל "השחקנים" בשוק. כללים אלה - לדעת הוועדה - יתרמו לתוצאה יעילה מבחינה כלכלית, הן בהסדרים כלכליים פרטניים והן ברמת הקצאת האשראי, במשק כולו.

לעניין שלב מתן האשראי ותמחורו, קובעת הוועדה, שההחלטה למתן האשראי צריכה להינתן בידי גופים פיננסים, מסיבות כלכליות בלבד. כדי להקטין הסיכון הכרוך בתמחור וחיתום מוטעה, בשיעור מינוף גבוה, ממליצה היא לקבוע תמריצים שיסייעו למלווה לקבוע תנאי אשראי, בהלימה להערכת הסיכונים והסיכויים, ביחס לעסקה והגבלת היקף האשראי ורמת מינופו. לכן, ממליצה היא לקבוע כללים למתן הלוואות לרכישות ממנופות; חובת גילוי ביחס לאשראי למימון רכישת מניות השליטה בתאגיד; חובת גילוי על התנהלות בעבר של בעל שליטה בחברה בקשיים פיננסיים; קביעת מגבלת אשראי לקבוצה עסקית וקביעת כללים למתן אשראי לפי מאפיינים ענפיים.

הוועדה מציינת שהפערים בין הנושים השונים, מעמידים אותם במצב נחיתות אל מול החברה, בשלבי ניהול האשראי ומקשים להגיע להסכמה באינטרס אחיד, במגעים להסדר חוב.

ההשפעות השליליות הנלוות לפערים בין הנושים מורגשות - לטענת הוועדה - ביחס להשקעות הגופים המוסדיים על-רקע המאפיינים הבאים: ריבוי משקיעים מוסדיים ואינטרסים סותרים; קשרים עסקיים עם החברות לגופים מוסדיים; פיזור השקעות בחברות של גופים מוסדיים; מאפייני החוב הנעשה בהשקעות באגרות חוב סחירות בידי גופים מוסדיים, להבדילו מאשראי הניתן כהלוואה מתואמת, שנלווים לה מידע רב ואמצעי בקרה טובים בדבר מצבה הפיננסי של החברה, בצד בטוחות המאפשרות ניהול יעיל של הליכי פירעון החוב. כך נוצרים פערי מידע בין הנושים לבעלי החברה, בשלב המשא-ומתן להסדר חוב; מאחר שהגופים המוסדיים משקיעים השקעותיהם, מכספי העמיתים ולא בכספם (כספי נוסטרו), הרי הסיכון הכרוך בהפסד
השקעות, אינו מוטל עליהם, באופן ישיר. הדבר נבדל מהשקעות הבנקים שבהן סיכון ההשקעה מוטל עליהם, ישירות.

בנוסף, מאחר שגביית החוב אינה נתפסת כליבת פעילות הגוף המוסדי, אין לו כתמריץ לעסוק בגבייה, מיטבית. התחרות בין הגופים המוסדיים, מתעלמת מהקצאת משאבים לכינון הסדר חוב מיטבי, שישפיע על גופים מוסדיים נוספים.

הוועדה מדגישה שלפי חוק ניירות ערך, בהנפקת אגרת חוב מתמנה נאמן, הדואג לזכויות מחזיקי אגרת החוב. לעתים משמשים נאמנים, כנאמני סדרת אגרת חוב של החברה המנפיקה וגם של חברת-בת או חברת-אם. ייצוג מחזיקי אגרות החוב בידי נאמן ששכרו משולם מהחברה המנפיקה, יוצר אפשרות ניגוד עניינים ולבעיית סוכן.

מעמד הנאמן בהסדר החוב ויכולתו לפסול הצבעת מחזיקי אגרות חוב, בטענת ניגוד עניינים, יוצרת ניגוד עניינים אפשרי נוסף. ברשימה הבאה נתייחס לשלב הסדר החוב, לריבוי "שחקנים" בהסדרי החוב והמלצות הוועדה לפתרונות אפשריים.