א. טיהור אשם משמעו הרשעת זכאים צבאנו המפואר הובס בצורה מחפירה במלחמת יום הכיפורים - כיוון שנוהל בידי מפקד בלתי-ראוי, שעסק בשולי, והפריע ככל יכולתו בתוכניותיו ההזויות.
עכשיו יזמו כמה בכירים בדימוס עצומה, ששכנעה את ראש הממשלה, שהוא כידוע בנו של היסטוריון (ולפיכך, גם מבין גדול בהיסטוריה), שיש לטהר את דוד אלעזר מהאשמה, שהדביקה לו בצדק ועדת אגרנט.
אם יטוהר דדו, שהיה אשם בהכנות הלקויות למלחמה ובניהולה השערורייתי - זו תהיה כניעה לפופוליזם, שמשמעה הרשעת כל מי שאינם אשמים. כנאמר, "כל שנעשה רחמן על האכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (רבי אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע).
אציע כמה נקודות לדיון באשמת אלעזר לאסון ביום הכיפורים ה'תשל"ד:
1. אלעזר היה הרמטכ"ל, שהכין את צבאנו הכושל למלחמה לאחר תבוסתו במלחמת ההתשה, שבה היה ראש אג"ם במטכ"ל. הדבר היחיד שעניין אותו היה להיפטר מ
אריאל שרון, שנוא-נפשו. והוא הצליח. שרון עזב, ודדו ערך סדרה מופקרת של חילופי מפקדים בכירים בצבא - לפחות, שלושה אלופים (אוויר, דרום ומרכז) התחלפו בשנה שלפני המלחמה; ומפקד אוגדת סיני ומפקד גיסות השריון היו אמורים להתחלף בשבעה באוקטובר. עשרה מח"טים צעירים מונו, ואחד מהם (
צבי בר, מח"ט 820, שהיה אחראי לגזרת הגולן) - ביום שישי, ערב המלחמה, למרות שהוכרזה כוננות ג'.
מעבר לרמה האישית התוכניות הישראליות למלחמה היו ילדותיות ולא-ריאליות, וגבלו בחוסר מקצועיות בוטה. אלעזר אחראי כרמטכ"ל וכמספר 2 במטכ"ל בתקופה לפני כן - לתוכניות הללו ולאי-הפקת לקחים מהתבוסה בכל חזיתות מלחמת ההתשה.
2. הכוננות למלחמה (כוננות ג') לא בוצעה, והרמטכ"ל לא אכף את ההוראה. לוחמים, שאיישו את מוצבי התעלה, ידעו על המלחמה הקרבה שעה-שעתיים לפני שפרצה.
3. הרמטכ"ל עסק בטיוח ובהסתרה בשבוע שלפני המלחמה - במקום בהתארגנות לקראתה. בין השאר, טרח לשכנע את ועדת העורכים להסתיר מעם ישראל את היערכות צבאות ערב לאורך הגבולות.
4. בבוקר המלחמה קיבל אלעזר אישור לגייס שתי אוגדות, ולא גייסן, אלא עיכב את הפקודות כדי להתווכח על הצורך לגייס את כל הצבא - למרות שבמחסני הצבא לא היו אפסניה, ציוד, נשק, תחמושת ואמצעי-לחימה לגיוס הצבא כולו. גם לא עמדו לרשותו די מובילים להסיע את האוגדות לקו, והן הותשו בנסיעה על שרשראות לחזית.
5. כארבע שעות לפני פרוץ המלחמה לא בדק אלעזר את תוכניות ההגנה לסיני ולגולן, אלא שוחח עם אלוף פיקוד הדרום על הצליחה, שהזה בגזרת צפון התעלה.
6. דדו, אישית, אחראי לתוכנית המטומטמת לבצע התקפת-נגד בשמונה באוקטובר, שלא היה לה שום היגיון צבאי, אלא רצון להרשים את ראש הממשלה, "שאיימה להתאבד לרגל המצב". ההתקפה נכשלה, כמובן, וקיבעה את הניצחון המצרי בדעת-הקהל בעולם.
7. בעשרים באוקטובר לחץ אלעזר לתקוף בכל מחיר את המערך המצרי ב"מיסורי" בצפון הגדה המזרחית של התעלה. ההתקפה בוצעה למרות שכמעט כל המפקדים הבכירים בפיקוד הדרום התנגדו לה, נכשלה, וגדוד שריון ישראלי חוסל בה לשווא. עשרות נהרגו, עשרות נפצעו והלכו לשבי, וטנקים הושמדו.
8. בדיונים השונים בשלבים המאוחרים של המלחמה הבהירו מפקדים בכירים - וביניהם חיים בר-לב, שנחשב לפטרונו - שאלעזר רק מפריע לניהול המלחמה.
ואלו רק מעט מעשרות הנקודות, שיש באמתחתי. כל אחת מהן שווה הדחה וכולן יחד משמען ביום פקודה עמד בראש הצבא גנרל, שלא הבין מימינו ומשמאלו, והכשיל את המערכת שבפיקודו. כרמטכ"ל של צבא כושל, אלעזר היה צריך לשלם את מחיר הכישלון. שהרי לו ניצחנו, הוא היה מממש את תאוותו, ועובר בשעטה לשולחן הממשלה.
באווירה, שנוצרה בראשית ה'תשל"ד, הפך
משה דיין לדמות בזויה, למרות שהתעשת די מהר, אחרי שלוש-ארבעה ימי מלחמה (בניגוד לאחרים), וניהל אותה בתבונה מרובה. דדו הוצג כאנטיתזה שלו וכקדוש מעונה, ששילם מחיר גבוה (הדחה ומינוי ליו"ר מועצת המנהלים של החברה הממשלתית צי"ם) על לא-עוול-בכפו, תוך התעלמות מהכישלון הנורא, שהוא אחראי לו כרמטכ"ל.
יתר על כן, אחרי המלחמה התגלע שוב העימות ההיסטורי בין יוצאי הפלמ"ח (ישראל גלילי, יגאל אלון ותלמידיהם) לבין אנשי בן-גוריון (רפ"י). אף ששמעון פרס נבחר לשר ביטחון, ניצח הפלמ"ח, והכתיב את האווירה במערכת ובמדינה - עד ל"מהפך" 1977, שבו מפא"י נפרדה לכאורה מהשלטון. באווירה זו נוח היה להציג את דדו כקרבן, כשה תמים - בעיקר, לאחר מותו הפתאומי בגיל צעיר.
ב. מיותר
'דיברו רבות על הממשלה הגדולה מדי, שמתיימרת לנהל את המדינה - בזבוז, שאין כמותו בשום מקום בעולם. אך בצד מתנהל לו מוסד מיותר, שאין בו כל צורך, והוא חומס מהעם בישראל 62 מיליוני ש"ח בשנה מבלי שהוא נותן כל תמורה - פרט לסיפוק תאוותיו של הזקן המיותר, שיושב במשכן הנשיא.
במקום לבחור עוד בטלן מיותר לתפקיד - כהצעת יו"ר הכנסת - אני מציע לבטל את מוסד הנשיאות. איננו צריכים אותו, ולא היינו צריכים אותו מעולם. הנשיאות נוצרה כיוון שדוד בן-גוריון רצה לקבור חי את ד"ר חיים ויצמן, יריבו הקשה. מאות מיליוני ש"ח בוזבזו מאז על הקבר המפואר, שנעשה מיותר עם פטירת ד"ר ויצמן.
לסגור! - כי יש הרבה שימושים חליפיים להון, שמבוזבז על מוסד הנשיאות; ובלי שום קשר לאישיותו הדלוחה של אי-כבוד נשיאנו הנוכחי.
ג. בור ללא-תחתית
בטקס קבוע, כמעט-שנתי, מאיים שר הביטחון להפסיק את האימונים, כי בזבז את כל התקציב האדיר, שניתן לו וגם את התוספות. יעלון כבר עשה זאת כשהיה רמטכ"ל, וראינו את תוצאות מעשיו בתפקוד המבריק של צבאנו הכושל במלחמת לבנון 2.
אם משה יעלון וחבורת הגנרלים שלו אינה מסוגלת לחתוך בשומן הרב והמיותר, שצברו מערכת ביטחוננו וצבאנו - שיחזיר את המפתחות, ויילך לנהל את המשרד הממשלתי לצפצופים ולנחשים.
בינתיים, אני חושד, שדובר צה"ל יתחיל ללחוש על אזני העיתונאים סיפורי זוועה על איומים מעבר לגבול ומאחורי העננים - סיפורי כפה אדומה, הגדיר לפני כמה עשרות שנים את האיומים הללו השר גדעון פת.
בפועל, כל הבטחות מערכת ביטחוננו המסואבת לחתוך בשומניה התבררו כסיפורי-בדים. המערכת הכושלת ממשיכה לשרוף את ההון הרב, שחומסת מהחברה הישראלית ומסיוע החוץ; ועל איכותה נדע רק במלחמה הבאה.
אם נביט לעבר, נראה, שמעולם צבאנו ומערכת ביטחוננו לא היו מוכנים למלחמה הבאה ובקושי למלחמה הקודמת. וראוי להזכיר, שהצבא האומלל הזה (הדג מסריח מראשו) כבר לא ניצח חמישה עשורים שום אויב אמיתי.
ד. קיצוני
ע', בוגר המכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שביישוב עֵלי, הודח מקורס הקצינים בתואנה, כי הוא "קיצוני דתי ונוקשה". בתגובה אמר הרב נתנאל אלישיב, ר"מ במכינה הקדם-צבאית בעלי, ברדיו גלי ישראל, "יש בחודשים האחרונים בבה"ד 1 הרבה מאוד בעיות לצוערים דתיים. אנשים יוצאים משם עם תחושה מאוד לא טובה. המקרה הזה הגיע להדחה ולכן זה קיצוני, אבל היו הרבה מקרים מאוד קרובים לזה - בגלל שורה של בעיות".
לדברי הרב אלישיב, מכריחים אנשים דתיים לשרת צמוד מאוד לנשים בניגוד ל"פקודת השילוב הראוי". "במקרה של הצוער ע', הוא לא סירב לשום דבר. הוא ביקש לשרת בצוות מגדרי. לפי פקודת השילוב הראוי, צריך לאפשר לחיילים לשרת בפלוגה מגדרית. בבה"ד 1 ריסקו את הפקודה, והפכו לצוות מגדרי.
"זה אומר שרוב הפעילויות הן ממילא פלוגתיות, ולכן זה חסר ערך. ברגע שאתה מבקש לשרת בצוות מגדי, אנשים אמרו שהם מתויגים ומרגישים שמחפשים אותם", אמר.
בהמשך הראיון התייחס הרב נתנאל לסדק, שנוצר בין המכינה בעלי לבין צה"ל, "אני רוצה לשאול איך הגענו למצב, שבו אפילו הממלכתיים האבודים האלה (אנשי המכינה בעלי) שאפשר לפנות אותם בפקס, שאוהבים כל כך להתבדח על נאמנות-היתר שלנו למערכת... אפילו אנחנו מתחילים לדבר ולפתוח את הפה, כנראה שמשהו לא טוב עובר על צה"ל".
