השבוע הרקיעו החוצפה והיהירות של מערכת הביטחון לשיאים חדשים: בכל תקציב הביטחון הענקי של מדינת ישראל, לא נמצא סכום זניח של 10,000 שקל, שנועד לממן השתתפות בעצרת האזכרה ל-22 התלמידים מצפת וחייל צה"ל, שנטבחו בהתקפת מחבלים במעלות ב-15 במאי 1974. "תם הכסף", הסבירו במצח נחושה במערכת הביטחון.
יומיים קודם לכן הודיעו הרמטכ"ל גנץ ושר הביטחון יעלון על ביטול תרגיל העורף הגדול, מחמת "המשבר התקציבי שבו שרויה מערכת הביטחון". גורמים עלומי-שם אחרים, איימו כי ייפסקו אימוני השדה, ידוממו מנועי הטנקים והמטוסים, ונתקשה להיערך כראוי מול איומי המלחמה הבאה.
מלחמה? לא הגזמתם? מי בכלל מאיים ומי בכלל מסוגל בטווח הנראה לעין להכריז כאן מלחמה? הרי האביב הערבי ריסק את כל היכולות הצבאיות של כל שכנותינו מסביב. מצד שני, חובתו של הצבא להתאמן ולהיערך למלחמה, כך שייזום הפסקת מחאה של האימונים, כמוה כהכרזת מרי, לא פחות, מצידם של הרמטכ"ל ושר הביטחון כלפי הדרג המדיני שמעליהם.
ואל יספרו לנו שנגמר הכסף. הררי השומנים מתנשאים לגבהים. אבל אף אחד לא נוגע בהם. מי ששולח קצינים עורפיים לפנסיה בגיל 46 עם גימלאות עתק לכל החיים, שגבוהות עד פי 10 מהמקובל בשוק הפרטי; מי שממנה מיפקדות מנופחות ונספחויות ענק בחו"ל; מי שמחלק מחלק רכב צמוד לקצינים בקריה; ומי שאחראי לשומנים מיותרים נוספים שעימם נפגש כל מי ששירת בסדיר ובמילואים, יודע שיש שם הרבה כסף, אבל יש שמעדיפים לסחוט עוד ועוד מכספים שנועדו לצרכי החברה האזרחית - חינוך ובריאות, רווחה וחברה ועוד.
גללי צה"ל
קחו למשל את תחנת השידור הצבאית, המעסיקה 600 איש, עולה לצה"ל עשרות מיליונים, ואינה מביאה שום תועלת לביטחון. להפך, זוהי תחנה מיותרת שמנהלת אג'נדה פוליטית שמאלנית רדיקלית שכל כולה אנטי (למשל, הבאתו לשידור בתדירות גבוהה של הפלשתיני הבכיר סאיב עריקאת, כפי שאמר השבוע בכנסת סגן השר
אופיר אקוניס: "אני שומע כל הזמן את סאיב עריקאת בגלי צה"ל, כשהוא מטיף שם בפני חיילי צה"ל שארגון החמאס, ששיגר 10,000 רקטות על ראשיהם של ילדי שדרות, נתיבות, אופקים, ראשון לציון, אשדוד, אשקלון, תל אביב, גוש עציון וירושלים, איננו ארגון טרור!").
זוהי תחנה שגדולי תומכיה הם טרוריסטים פלשתינים (הקלטותיהם לטובת גל"ץ מתועדות ביו טיוב); ושמסיתה נגד ציבור חשוב של אזרחים בטענה הנלוזה שהם "מסריחים מאכילת קניידלך"; ושנושאת צביון אשכנזי, חילוני, תל אביבי, ומפגינה בוז מתנשא כלפי התרבות המזרחית. מישהו בצה"ל יכול להסביר מדוע מממן תקציב הביטחון תחנה שחלק ממאזיניה בזים לה ומכנים אותה גללי צה"ל, או גל"פ (גלי פלשתין), או גל"ח (גלי חמאס/חיזבאללה)?
שומנים מיותרים וביזבוזים זועקים לשמים מסתתרים בכל פינה. לפתע כולם נזכרו שבית הנשיא, שהפך לבית האבות היקר ביותר בעולם, מבזבז לנו 60 מיליון שקל בשנה, ואינו מייצר דבר, זולת פנטזיות חולניות בנוסח "כמעט הגעתי לחתימת הסכם ברבת-עמון עם אבו מאזן". ובית ראש הממשלה שלא חשוב מי יושב בו – תמיד מתייחסים בתוך הבועה המאובטחת הזו אל כספי הציבור כאל משאב חסר ערך שניתן לנצלו במין יוהרה, לרכישת מטעמי שף ממיטב מסעדות היוקרה, ומעדנים ממיטב הגלידריות, ולבזבז הון תועפות על פרחים ועל נקיונות אובססיביים.
ומה עם ההטבות בשווה כסף לכל מיני מורמים מעם בעלי דם כחול, שמתעלקים על גבי הציבור, מתחברים לעורק הראשי שלו ומוצצים את דמו? קחו למשל את ראומה ויצמן, אשת הנשיא המנוח
עזר ויצמן. ביתה בקיסריה הוצע למכירה ב-20 מיליון שקל, אך היא מתגוררת בבית אבות מפואר בשרון, על חשבון המדינה, ובחצרו ממתין בקביעות נהג פרטי, כמובן עובד מדינה, עם רכב שרד, על-מנת להסיעה מידי פעם לשומקום. והנשיא לשעבר נבון שכבר שכח מתי שימש נשיא, מקבל תחזוקה מלאה לכל חייו של דירת יוקרה, ורכב יוקרה, ועובדי תחזוקה ושירות, והכל על חשבון הברון. וכך גם אורה הרצוג, רעיית הנשיא המנוח הרצוג, שנהנית משירותים במיליוני שקלים שמרפדים את חייה, מעבר לפנסיה הממלכתית השמנה.
שולמן ישלם
שחיתות דומה מתנהלת גם לגבי יו"רי הכנסת לשעבר, הזכאים מכוח איזושהי תקנה שערורייתית עקומה, לרכב שרד על חשבון הכנסת ונהג צמוד לכל ימי חייהם. כך מתניידים להם ברחבי הארץ ברכב מפואר ועם נהג אישי על חשבוננו 'גדולי האומה'
דליה איציק ואברום בורג, רובי ריבלין ושבח וייס ושלמה הלל, בלי דין ובלי חשבון. שולמן ישלם.
ועדיין לא מיצינו את קצה קצהו של קרחון הביזבוזים. מכוחה של איזו תקנה מעוותת ורופסת, נהנים כ-600 לשעברים, ילדיהם ובנות זוגן – כולם כמובן מורמים מעם – מטיפולים רפואיים מלאים על חשבון הברון לכל ימי חייהם: שרים, ח"כים, שופטים, דיינים, קאדים, ואחרים; ואין מדובר בהוצאות רפואיות חיוניות בלבד. תצילנה האוזניים לשמע רשימת ההוצאות הפסבדו-רפואיות, שמממן הציבור למען כחולי הדם הללו, המתעלקים בלא בושה על כיסנו.
מורדים בדרג המדיני
נחזור לצה"ל. אין זו הפעם הראשונה שרמטכ"ל ושר ביטחון מורדים, ממש כך, בדרג המדיני ומודיעים שיפעילו סרבנות אימונים. מרי דומה התרחש ב-1952. יגאל ידין, הרמטכ"ל המוערך של מלחמת הקוממיות, נתבשר מפי בן-גוריון, שבשל המצב הכלכלי, יקוצצו 10% מתקציב הצבא. ידין טען שלנוכח האיומים (שהיו אז חמורים פי כמה), לא יסכים לשום קיצוץ.
בן-גוריון הגיב בקצרה: "אדוני, התפטרותך התקבלה", ומינה במקומו את מרדכי מקלף. כך אמור היה לנהוג עכשיו ראש הממשלה נתניהו, המתיימר להיכנס לנעליו של ב"ג. אבל גנץ ויעלון יודעים שנתניהו איננו ב"ג, ולבסוף יאשר את חגיגת הביזבוזים וייענה לכל גחמות הצבא. אפילו לא יעז לגעת בביזבוז ששמו גללי צה"ל.
