הטיסות כמשל
אם חשבנו שרק ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, וקודמו
אהוד אולמרט, הם המעופפים הגדולים בשחקים, הרי בא דוח
מבקר המדינה ומצביע גם על השרים וסגניהם המככבים בטיסות, איך לא, על חשבון הקופה הציבורית.
דומה שהטיסות כמשל לבזבזנותם של הממשלה, הנשיא וחברי הכנסת מכספי משלם המיסים. הלשכות הבזבזניות, על העוזרים, המזכירות והציוד היקר, חשבונות הטלפון המנופחים, ההטבות המופלגות והפנסיות השמנות, השרים ללא תיק והרשימה עוד ארוכה.
ראוי שנציגי ציבור ישמשו מודל לעם לחיסכון בקופה הציבורית, ובכך גם ישפרו את תדמיתם. ובא לציון גואל.
מי צריך נשיא?
אז מה היה לנו? אחרי נשיא עבריין,
משה קצב, יש לנו מועמד נשיא,
סילבן שלום, שגם אם התיק נגדו, בחשד למעשים מגונים, נסגר בגלל התיישנות, הוא לא טוהר מבחינה ציבורית. אם לא די בכך, קַבלו את פואד בן-אליעזר המהמר, חולה הכליות וגם הפוליטי, בדומה ל
שמעון פרס, בניגוד לתפקידם. שתי מדינות לשני עמים כבר אמרנו?
בראש ובראשונה יש לקבוע אפוא קריטריונים ברורים למוסד הנשיאוּת, שנראה פרוץ לכל רוח. זאת ברמה הרפואית, האתית והמוסרית, כמו גם הגבלת הגיל של הנשיא. אולם לאור ירידת מעמדו של המוסד, כמו גם בזבזנותו היתרה (ומיהו השיאן? פרס, אלא מה), כאשר מדובר בתפקיד ייצוגי בלבד, ולא אופרטיבי, נשאלת שוב השאלה: מי צריך את מוסד הנשיאוּת?
קופה חולה
לא סוד הוא שקופות החולים נתונות בגרעון כספי עמוק, בסדר גודל של מיליוני שקלים, והן נמצאות ממש על סף קריסה. אין להן כסף אפילו עבור שירותים בסיסיים וחיוניים. אז איך זה שלרשותן עומדים תקציבי פרסום שמנים - כשהפרסומות בעיתונות נמרחות לא אחת על פני עמודים שלמים - על חשבון הקופה הציבורית, כמובן (אלא מה).
מדוע משרד הבריאות לא מגביל את תקציבי הפרסום של הקופות, שעלותן מסתכמת במאות אלפי שקלים? דומה כי יעילות, שירות ואמינות הם כרטיס הביקור ויחסי הציבור הטובים ביותר של הקופה. הלקוחות יצביעו ברגליים. אין צורך בפרסומות נדיבות לשיפור התדמית. די לבזבזנות!
חי בקמפיין
בעטו החד והמושחז, המתובל בהומור, ג'קי לוי, כדרכו, בטורו השבועי בעיתון ישראל היום, מציב לנו מראָה על קיומנו המגוחך והרדוד. דומה כי אם שקספיר אמר "כל העולם במה", הרי הגירסה המודרנית של אימרה מיתולוגית זו היא "כל העולם קמפיין". אם הפילוסוף קנט אמר "אני חושב, משמע אני קיים", הרי במציאות התקשורתית הצהובה והמקוּונת שלנו, ובמיוחד בהשראת הרשתות החברתיות ותוכניות הריאליטי, כאשר כלי התקשורת חודרים לכל סלון ישראלי, ואף לאינטימיות של חדר המיטות, הסיסמה היא "פירסמת - אתה קיים".
מה הפלא שאף הרטוריקה של ההספדים לקוחה מעולם הסלוגן והקמפיין, ובזמן הצהוב כל מה שזז, ופעם היה נחשב לצינעת הפרט, מקבל במה נרחבת בעיתונות המשודרת, הכתובה והדיגיטלית, והעולם התחתון מככב בה לתפארת הרייטינג ויצר המציצנות, כפי שהיטיב לבטא את התופעה בעל הטור הנכבד.
אמור לי מה הקמפיין שלך, ואומַר לך מי אתה כבר אמרנו?
פגע ונענש
מדהים איך אדם אחד מרים עמותה להנצחתה של
לי זיתוני, שנהרגה בתאונת פגע וברח, ולעשיית משפט צדק עם דורסיה, אזרחי צרפת, ומעלה אותה לתודעה הלאומית והבינלאומית. רועי פלד, כל הכבוד וברכת יישר כוח על פועלך בלי הפסקה, במשך שנתיים וחצי, למענה בפרט, ולמען טחנות הצדק בכלל. עשית את המעשה הנכון, והפכת את לי כסמל למלחמה בתאונות פגע וברח, שהפכו למכת מדינה.
גם אם דורסי לי קיבלו שנת מאסר וחצי בלבד, במקרה הזה חשובה עצם ענישתם, לאחר שניסו לחמוק בכל דרך מזרע החוק. רועי, עשית נכון שלאחר שנתיים וחצי של מאבק מתיש, החלטת לפתוח פרק חדש בחייך מבלי למחוק את זיכרה של לי, ויש להניח שזה גם היה רצונה. והשלכת טבעתה לים כסמל. כבר אמר החכם מכל אדם כי עת לכל דבר: "עת לפרוץ ועת לבנות, עת לבכות ועת לשחוק; עת לאהוב". שיהיה לך בהצלחה בזוגיות החדשה שלך.