אזרחי מדינה שומרי החוק חייבים תודה גדולה לשופט המופת
דוד רוזן על כך שהתמודד לראשונה בגפו ביסודיות נחישות ואומץ עם העבירה החמורה של מתן שוחד לנבחרי ועובדי ציבור בכירים, כינה אותם בביטויים קיצוניים וגזר עליהם ועל נותני השוחד ומתווכיו עונשי מאסר כבדים.
אישי ציבור מסוגו של ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת,
אהוד אולמרט שהיה אחד המורשעים בפרשה הם לדידו של השופט רוזן לא עבריינים מן המניין אלא בוגדים ופושעים שמועלים באימון הציבור ופוגעים קשות בחברה הישראלית. בהקשר לכך כדאי לציין את סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה פרופ'
מרדכי קרמניצר, אחד המשפטנים הבכירים המוערכים בישראל (חתן אות המופת של אומ"ץ) שבירך השבוע על גזר הדין וזאת בניגוד למשפטנים בכירים אחרים שנויים במחלוקת מסוגו של שר המשפטים לשעבר פרופ'
דניאל פרידמן, שהינו בעל חוב לאולמרט שמינה אותו למיניסטר.
במאמר שפרסם קרמניצר בהארץ תחת הכותרת: "שוחד מגמד הכול", הוא הסתייג מהערה בפסק הדין שהתייחסה לאולמרט: "איש ציבור למופת שתרם תרומה נכבדה למדינה ולקה בהגדרת שוחד.
קרמניצר: "לוקח שוחד אינו יכול להיות איש ציבור למופת. תרומתו למדינה אינה נשארת על-כנה. לקיחת שוחד מגמדת את כל עשייתו הברוכה ומאפילה עליה". בהקשר לכך טען עוד קרמניצר שגזר דין זה מחייב שינוי יסודי ביחסו של הציבור לעבירות של שחיתות, לרבות שוחד שנעברות על-ידי נבחריו הבכירים.
המציאות העגומה מלמדת שהציבור בהשפעתם של חלק מהכתבים והפרשנים - אינו רואה למרבה הצער בעבריינים אלה ככאלה שהוכתמו בקלון מוסרי. על-רקע הרשעתו של אולמרט בקבלת שוחד בפרשת
הולילנד וגזר הדין החמור שנפסק לו, נחשפו בעליבותם שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים שדנו לפני למעלה משנה בשלושה כתבי אישום פליליים שהוגשו נגד אולמרט בשלוש פרשות שמהן נדף בבירור ריח של קבלת שוחד.
המדובר הוא בקבלת מעטפות מלאות רבבות דולרים במזומנים מאיש העסקים היהודי אמריקני
משה טלנסקי, קבלת כרטיסים כפולים לנסיעות מטעם ארגונים חברתיים באמצעות חברת הנסיעות ראשונטורס והעברת הטבות של מרכז השקעות בקיצורי דרך ללקוחותיו של עורך הדין אוריאל מסר שותפו של אולמרט לדברי עבירה לאורך שנים.
כתב האישום נגד אולמרט כלל האשמות על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נטילת שוחד, מרמה, הפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד. למרבה התדהמה אולמרט זוכה מהאישומים ב"תיק ראשונטורס", אף-על-פי שמנהלת לשכתו,
שולה זקן, הורשעה במעשים אלה וזאת בנימוק שהראיות אינן מוכיחות מעבר לספק סביר את אשמתו.
אולמרט זוכה גם מהאישומים בתיק "מעטפות הכסף". זאת, על-אף העובדה שהוכח שקיבל את מעטפות הכסף. בזיכוי הזוי זה קבעו השופטים שלא הוכח שהכספים נועדו לשימושו הפרטי. ב"תיק מרכז ההשקעות" לעומת זאת הורשע אולמרט רק בהפרת אמונים ללא קלון, ונדון לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך 75 אלף שקלים. ההר של שלושת כתבי האישום החמורים שהוגשו נגד אולמרט הוליד שלושה עכברים משפטיים.
פרקליטות המדינה ערערה לבית המשפט העליון על זיכויו של אולמרט בפרשות "ראשונטורס" ו"מעטפות הכסף", ועל גזר הדין בתיק "מרכז ההשקעות". הדיון בערעור שהתארך משום מה מעל המצופה התקיים ביולי 2013 ואילו ההכרעה לא ניתנה עד היום.
משום מה דחו שופטי ביהמ"ש העליון את ההכרעה בערעור מעבר למקובל. הפניות של אומ"ץ בנושא זה למזכירות בית המשפט העליון נענו בתשובות לאקוניות. על-פי אחת ההערכות, שופטי העליון לא רצו לשלוח לכלא ראש ממשלה לשעבר באשמת קבלת שוחד. לפי הערכה אחרת הם העדיפו להמתין להכרעתו של רוזן שהוציא עבורם את הערמונים מן האש.
בינתיים החליטה, כידוע, זקן להסגיר את אולמרט ופתחה צוהר למידע מ
מקור ראשון ושותף לעבירת קבלת שוחד על-ידי אולמרט גם בפרשות השחיתות שבהן זוכה. הרשעתו של אולמרט בפרשת הולילנד לא הייתה אפשרית אלמלא החליט לפצות את פיו עד המדינה
שמואל דכנר, ששיחד במהלך פעילותו כמאכער עבריין נבחרי ועובדי ציבור בלי שנתן לעצמו דין וחשבון על מעשיו, אבל תיעד אותם לעת מצור.
לא תמיד חשף דכנר עברייני שוחד. בעבר כאשר דכנר כיהן כמנהל קבוצת חברה ציבורית שקרסה בגלל ניהול כושל ובזבזני, הוא אמר לי אז משפט משמעותי שהעיד על רמתו המוסרית ועל אופיו: "אם הייתי פותח את פי וחושף את העבירות הפליליות שביצעו כמה אישי ציבור ואנשי עסקים בפרשה, היו כמה מהם נכנסים לכלא" (ציטטתי משפט זה בהרחבה בספרי "המהמרים").
אבל דכנר לא פצה אז את פיו ולא גילה את עבירות השוחד שבהן נטל חלק פעיל וכך נחלצו כמה אישי ציבור ידועים ואנשי עסקים מוכרים ללא פגע. מאז חלפו שני תריסר שנים, שבמהלכן המשיכו אישי ציבור ברמות גבוהות לקבל שוחד בדרכים סמויות ועקלקלות במסגרת החבירה ההרסנית בין ההון והשלטון.
אני מודע היטב לכך שחשדות לקבלת שוחד קשות להוכחה ללא עדי מדינה או מעורבים בעבירה זו. רק נחישות ואומץ לב של חוקרי משטרה, אנשי פרקליטות, יועץ משפטי לממשלה ושופט עצמאי מקצוען וחכם יכולים להביא תיק שוחד לכלל הרשעה. אבל מכאן ועד להענקת הנחה גורפת בסעיף אישום חמור זה לאישי ציבור רמי דרג במישור הממלכתי ולראשי ערים ורשויות ועובדים בכירים בתחום המוניציפלי ארוכה הדרך.
לא במקרה החלה אומ"ץ לטפל בראשית פעילותה במחצית 2003 בנושא ה
מאכערים שהפכו לגורם מאיץ להתפשטות תופעת השוחד במשרדי הממשלה בעיריות וברשויות המקומיות, בגופים שמספקים שירותים מקצועיים (רשות המיסים, מנהל מקרקעי ישראל, ועדות התכנון והבנייה) ובשורה של גופים ציבוריים שמכסים את מכלול יחסי הגומלין בין הציבור והממשל.
העיתוי של פעילות אומ"ץ היה קשור לשביתה שהייתה באותה עת במשרד הפנים. להפתעתנו הרבה התברר שלמרות שדלתות המשרד היו נעולות הצליחו כמה מאכערים ליצור קשר עם עובדים בכירים במשרד שהם היו קשורים אליהם דרך קבע, והם סיפקו באמצעותם את כל המסמכים החתומים הנדרשים. קשה להניח שהם הפרו את השביתה לשם שמים. בעקבות טיפולה הנמרץ של אומ"ץ החל משרד
מבקר המדינה לבדוק את הנושא ואף פרסם דוח מיוחד בנושא טעון זה. אולמרט לא היה נבחר הציבור היחיד שקיבל שוחד. קדמו לו שני שרי הממשלה לשעבר אנשי ש"ס
אריה דרעי ושלמה בניזרי שנכלאו מאחורי סורג ובריח ואישי ציבור נוספים.
אבל היקפי השוחד שהוא קיבל עלו לאין ערוך על אישי הציבור שהואשמו בקבלת שוחד. הרשעתו של אהוד אולמרט בקבלת שוחד בפרשת הולילנד אינה המקרה היחיד שבו נטל שוחד בהיקפים כספיים גדולים. אולמרט הערמומי והמתוחכם הרבה להתיידד עם מרבית אילי ההון במדינה במסגרת תרומתו המבישה לטיפוח קשרי ההון השלטון, עם חלקם גלשו הקשרים לתשלומי שוחד.
עבירת השוחד הייתה עוגת חוקו של העבריין הסדרתי אהוד אולמרט מאז שמילא תפקידים אופרטיביים של ראש עיריית ירושלים ושר במשרדי הבריאות, התקשורת והתמ"ת, שאפשרו לו להעניק הטבות שונות, לתפור מכרזים ולבצע עבירות מגוונות, גלויות וסמויות. התעשרותו הגדולה של אולמרט היא מקבלת שוחד שיטתי מאילי הון ומגופים כלכליים שסייע להם בדרך זו או אחרת של עבריין ותיק ומיומן.
המקרים הקודמים לא נחשפו ברבים הן בשל מחדלים של המשטרה בחלק מהחקירות והן בשל רפיסות מערכת אכיפת החוק, בעיקר היועצים המשפטיים בהווה ובעבר, שהעניקו לו הנחות וסגרו תיקי שוחד בסיטונות לקול צהלתם של להקת מעודדים ומשת"פים בתקשורת.
אולמרט הנהנתן מצא כמה דרכים בדוקות לקבל את השוחד. את ה"כסף הקטן", שהסתכם בכמה אלפי דולרים, הוא קיבל לרוב בצורת עטים נובעים יקרים. את הכסף הגדול שהסתכם במאות אלפי דולרים נטל אולמרט הערמומי באמצעות הלוואות כספיות שהוא ביקש וקיבל בכסף זר במזומן, מבלי שטרח לתת כתמורה מסמך מחייב, המחאה דחויה או תקיעת כף. את כספי ההלוואות לא טרח אולמרט להחזיר, בידיעה מראש שהוא מכוסה מפני חשיפה פומבית או חקירה משטרתית. ואמנם, נותני ההלוואות היו לרוב אנשי עסקים שנהנו משירותיו הממלכתיים והמוניציפליים.
גם מכירת הציורים הסיטונית של ציוריה של רעייתו עליזה במחירים שעולים עשרת מונים על שווים האמיתי הייתה דרך בדוקה לקבל טובת הונאה שמשמעותה היא שוחד. אולמרט נחלץ כבר בעבר מפרשת שוחד נוספת שאליה הה קשור.