אהבתי את כיתוב השער במוסף הפוליטי של
ידיעות אחרונות בסוף השבוע שעבר: דרוש נשיא מדינה, שאשתו לא מעצבנת את אשת ראש ה
ממשלה ושלא הרגיז את ראש הממשלה בשלושת העשורים האחרונים; עם כל השאר נסתדר. גם אם נביא בחשבון את האיבה/שנאה/רדיפה של קבוצת מוזס כלפי
בנימין נתניהו, הכיתוב הזה בהחלט משקף את הפארסה סביב בחירת הנשיא.
במקביל, מתעצמת בימים האחרונים המלחמה בין משרדי הביטחון והאוצר סביב תקציב הביטחון. הרמטכ"ל מודיע על הפסקת אימונים, משרד הביטחון מודיע על הפסקת רכש ומאשים את האוצר בהסתה, האוצר עונה בהאשמות על בזבזנות וחוסר יעילות. ומי שותק? - בנימין נתניהו. איך כתב רון בן-ישי? הרבה יותר קריטי להתעסק בטרפוד מועמדותו של רובי ריבלין לתפקיד הנשיא.
נתניהו תמיד היה סוג של תעלומה, שאירועי הימים האחרונים מדגימים אותה היטב. אין ספק שמדובר באדם מוכשר מאוד, חכם בהרבה מעל הממוצע, בעל השכלה מצוינת וניסיון בתפקידים ביצועיים מרכזיים. אז כיצד הוא מצליח שוב ושוב לסבך את עצמו, את מפלגתו, את ממשלתו, את המערכת הפוליטית ואת המדינה כולה?
לא יודעים לתכנן
חלק מהתשובה מצוי בליקוי מבני שלנו ושל מדינתנו: אנחנו לא יודעים לתכנן. פשוט לא יודעים. זה מתחיל מהדברים הקטנים ביותר - שיפוץ דירה לעולם לא יסתיים במועד ובתקציב שנקבעו - ומגיע לדברים הגדולים ביותר: נמל תעופה שנפתח באיחור של חמש שנים, הנחת מסילת רכבת שאורכת עשורים ויציאה למלחמה כאשר מחסני החרום ריקים.
נתניהו איננו שונה. הוא עוסק רוב זמנו בכיבוי שריפות (והרי שמענו כבר שבמקרים כאלו הוא הראשון לזהות את גודל הבעיה), הנובעות בחלקן מכך שגם רוב הסובבים אותו והכפופים לו עוסקים בכיבוי שריפות במקום בתכנון ארוך טווח. חוץ מזה, אם הרוב המכריע של הישראלים לא מסוגלים או לא רוצים לחשוב מעבר לקצה החוטם, אין סיבה להניח שנתניהו ויועציו יהיו שונים. זאת אומרת, יש סיבה: הם חייבים להיות שונים, מסיבות ברורות. אבל כעובדה - הם לא.
זה לא שנתניהו איננו מסוגל לחשוב בצורה אסטרטגית. הוא עשה את זה בצורה מצוינת בנושא הגרעין האירני, גם אם העולם החליט להשתפן ברגע האמת. הוא עשה את זה בצורה מצוינת בנושא המסתננים, גם אם נותרו בעיות קשות מאוד בדרום תל אביב. אבל רוב זמנו נתניהו עוסק בדחוף על חשבון החשוב, בפוליטי על חשבון המדיני.
מה שמביא אותנו לעוד תכונה של נתניהו: חוסר החלטיות. אמרתי פעם בשיחת חברים, כי נתניהו הוא אחד הפוליטיקאים הבכירים היחידים שלנו שמעולם לא עזב את מפלגתו. אחד השומעים הגיב: נכון, כי לא היה לו האומץ לעשות את זה. נתניהו יודע לדבר בצורה משכנעת ומשוכנעת. הוא החליט כך, הוא הורה אחרת, הוא קבע א', הוא יבצע ב'. הבעיה היא, שרוב הדיבורים נשארים בגדר דיבורים. הרי הרבה יותר קל לדבר - ונתניהו עושה זאת מצוין - מאשר לבצע. כי ביצוע מחייב להתעמת ולחתוך, שתי פעולות שנתניהו משתדל להימנע מהן.
שרה נתניהו זקוקה לייעוץ
חוץ מזה, נתניהו עושה טעות של מנהל טירון: הוא ריכוזי בצורה נוראה. בשנות ה-60 סיפר אפרים קישון כיצד מחלוקת על הטקטיקה הראויה לנבחרת הכדורסל הובאה להכרעתו של דוד בן-גוריון, שאמרות אגב שלו גם הביאו להחלטה להוציא מהנבחרת את הכוכב תנחום כהן-מינץ ולהנמיך את הסלים. אחרי למעלה מיובל, המצב לא ממש שונה. המון דברים מובאים לפתחו של נתניהו, והוא מתעסק איתם או מטיל אותם על המנכ"ל שלו. התוצאה המתבקשת מאליה היא, שנתניהו מקדיש המון זמן ותשומת לב להמון דברים שבכלל לא צריכים לעלות על שולחנו, וזה כמובן בא על חשבון הדברים החשובים באמת.
אי-אפשר להתעלם מעוד גורם:
שרה נתניהו. לא משנה כמה יכחישו, לא משנה שחלק מהסיפורים עליה כנראה אכן מוגזמים. חייבים לומר זאת בקול רם וברור: שרה נתניהו היא גורם המחבל בעבודתו של ראש הממשלה. ועוד חייבים לומר בקול רם וברור: הגיע הזמן שמישהו ישלח אותה לקבלת ייעוץ מקצועי (ונא לזכור שהיא גם פסיכולוגית בעלת רישיון לטיפול בילדים). דומה שהדברים ידועים ולא צריך להרחיב עליהם. אסתפק רק באנקדוטה קטנה: לפני שנים סיפר לי אחד מבכירי הליכוד, כי הוא התלווה לנתניהו בנסיעה לחו"ל אליה באופן נדיר לא הצטרפה רעייתו. "הוא היה אדם אחר לגמרי. חופשי, משוחרר, צוחק", אמר האיש שהיה עד ראייה לכך.
אבל שרה נתניהו איננה העיקר. מי שחשב לעשות מהפך של 180 מעלות הוא ראש הממשלה. השינוי צריך להתחיל מכך שהוא יבהיר שאין בכוונתו לעסוק בכל עניין אלא רק באלו שהוא יבחר לעסוק בהם. את כל השאר - או שהשרים יפתרו ביניהם, או שיהיה שר שלישי או ועדת שרים שיכריעו. אני לא מצפה מנתניהו למנות לעצמו סגן בעל סמכויות; אינני תמים עד כדי כך. אני כן מצפה ממנו לקבוע בכל מקרה לגופו מי יהיה הגורם שיחליט, ושישאיר על שולחנו רק את הנושאים החשובים.
לאחר מכן, חייב נתניהו לקבוע לעצמו סדר עדיפויות ברור. לדוגמא: הגרעין האירני הוא הנושא האסטרטגי החשוב ביותר, אחריו בניין הכוח של צה"ל (וכנגזרת ממנו - תקציב הביטחון), לאחר מכן הורדת יוקר המחיה וכן הלאה. בנושאים הללו יטפל נתניהו אישית, ויקדיש להם זמן באופן יחסי למיקומם בסדר העדיפויות. עניינים יוצאי דופן המחייבים בכל זאת את הכרעתו של ראש הממשלה - למשל: בחירת הנשיא - יטופלו בזמן מוגדר שיוקדש להם. כך מנהלים עניינים רציניים, ומדינת ישראל היא עניין רציני ביותר.
בנימין נתניהו, על מעלותיו הרבות, יכול להיות ראש ממשלה הרבה יותר מוצלח מכפי שהוא - ואני מדבר ברמת ניהול ענייני המדינה, בלא להיכנס למחלוקות בשאלה כיצד לפתור את בעיותיה. זה עניין של רצון, של החלטה ושל ביצוע. וזה גם מגיע לנו כאזרחיה של מדינת ישראל.
