הבעיה העיקרית בשיתוף חי"ר בקרב המשולב הבין-חילי והבין-זרועי ביבשה הנה רכב לחימה (IFV), שיכניס רגלים לשדה קרב לשדה רווי באש ובמיקוש, ויגן עליהם. זו בעיה בלתי-פתירה עד עצם היום הזה. באין רכב קרבי משוריין (רק"ם) ממוגן להובלתו, אין החי"ר יכול להשתתף בקרב המשולב במרחב עתיר-אש; והגדס"ר המשולב הופך לגדוד טנקים מיוחד, שסדר כוחותיו (בתקן) קטן לעומת גדוד טנקים רגיל.

נגמ"ש M-113, זחל"ם, ג'יפ, קומנדקר (נושאת-נשק – נ"נ) ו"האמר" הנם מלכודות מוות, שאינן שורדות ארטילריה, נשק קל, מיקוש ומטענים (IED).

במלחמת העולם השנייה ובשנות החמישים נפוץ היה השימוש בשריוניות.¹⁰ בשנות השישים ניסה צה"ל למַתקן נגמ"שים אופניים (גלגלי) BTR שלל כרכב סיור עבור סיירת "חרוב" ועבור חטיבת הבקעה, אך הרכב היה רך מדי. רכב הסיור האופני רב"י, שפיתחה התעשיה האוירית לישראל (עוד במלחמת ההתשה), היה אומנם יביל-אוויר, אך חשוף מדי; למעשה, לא יותר מג'יפ כבד. הפתרונות הגרמניים (מארדֶר, לוּקאס ופוּקס) והבריטיים קלים מדי, ואינם נושאים לוחמים.

בשנת 1956, ניתח מומחה גרמני את הפעלת השריון הגרמני במערכה ברוסיה במלחמת העולם השנייה. מטבע הדברים התייחס הספר¹¹ גם לפעולות בחזית המערבית. עד שנות השבעים, לפחות. זה היה ספר יסוד באקדמיות צבאיות ברוסיה. היות שרעיונותיו השפיעו על הצבא הסובייטי, ללא ספק מורגשת השפעתו גם בצבאות מערביים. נראה, כי הרעיונות הללו לא היו ידועים בישראל כלל במלחמת יום הכיפורים.
לדבריו, חרמ"ש זקוק לרק"ם, שלא יהיה נחות בעבירותו נחות מהטנק. זה יכול להיות רק רכב זחלי עם מהירות בסדר-גודל של שבעים קמ"ש, עם קיבולת (לוחמים) טובה ועם ניידות גבוהה. בנוסף, עוצמה סגולית של המנוע – לא פחות מעשרים כוחות-סוס לטונה משקל עצמי וטווח נסיעה מחוץ לדרכים (סלולות) כ-400 ק"מ.
השריון צריך להיות חזק. שריון החזית צריך להגן מפני תותחים נ"ט. השריון בצדדים ובירכתים צריכים להגן מאש רובים נ"ט (ררנ"טים) ומרסיסי פגזים. גובה הרק"ם לא יעלה על שני מטרים.
נושאי-גיסות סטנדרטיים צריכים, לדבריו, לשאת מקלע בקוטר גדול (0.5) מותאם לירי על מטרות קרקע ואוויר. מעבר לשני מקומות בתא חייב להיות מרחב לשמונה אנשים, ובו אפשר למקם תחמושת ואביזרים. מובן מאליו, שנגמ"ש צריך להיות מצויד בציוד אלחוט, בציוד לראיית לילה ובציוד למיסוך עשן.

לגוש הסובייטי היו נגמ"שים שונים ללחימה. הבולטים ביניהם היו הנגמ"ש האמפיבי OT-62 "טוֹפּאז" והנגמ"ש BMP-1, החמוש בתותח 73 מ"מ ובטיל נ"ט.

הצבא האמריקני פיתח כמה כלי-רכב ללחימת חי"ר, ובראשם הרכב הזחלילי M-2 "ברדלי" מתוצרת BAE, שחמוש בתותח 25 מ"מ M-242 ובטילים נ"ט "טאו". בנוסף, בולטים בארסנל האמריקני רכב לחימה שמונה-גלגלי "סטרייקר" מתוצרת ג'נרל דיינמיקס ורכב לחימה שישה-גלגלי MRAP, שניתן להתקין עליהם חימוש מגוון. כלי-הרכב הללו כבדים מאוד, כדי להבטיח לצוותיהם וללוחמים, הנישאים בתוכם (כתת רובאים), שרידות בשדה הקרב רווי בארטילריה, במטענים ובמיקוש – כולל הגנה עליהם בעת התהפכות. חיל הנחתים האמריקני מפעיל רכב אמפיבי קל לסיורLAV-25 מתוצרת ג'נרל דיינמיקס, החמוש בתותח 25 מ"מ "בוּשמאסטר", ויכול לשאת צריחים שונים להפעלת אמצעי לחימה, אך שרידותו אינה גבוהה.

טנק קל יכול להיות פתרון, אך יש לו צוות קטן מדי, ואינו נושא לוחמים.¹² בשנות השישים הכניסו האמריקנים לשירות בדיוויזיות המוטסות שלהם את הטנק הקל M-551 "שֶרידֶן" יביל-אוויר, החמוש בתותח, היכול לשגר פגזים 152 מ"מ ו/או טילים MGM-51 "שילַיילה".
בהקשר הזה ראוי להזכיר את "אכזרית" – רכב לחימה ישראלי כבד לחי"ר, שנבנה במש"א של חיל החימוש מתובת טנקי שלל "טירן" T-54/55, ונכנס לשירות בשנת 1988. כנראה, הפתרון לסוגיה המבצעית-טכנית הוא הנגמ"ש הכבד "נמ"ר" הישראלי, שנבנה במש"א, ומבוסס על תובת טנק "מרכבה".

צבאות שונים ניסו להשתמש באופנועים לסיור – בנוסף לשימושיו לקישור, להובלת כוחות, לסיוע בשליטה וכרכב מהיר להובלת דואר. אופנוע יכול להיות רכב מהיר, דל-חתימה, שיצלח שטחים טרשיים ובלתי-עבירים לכל רכב אחר, אך אינו מגן על רוכביו מפני אש קלה וארטילריה.¹³ כמו-כן, נוסו טרקטורונים מסוגים שונים – בעיקר, להובלת לוחמים מיחידות מיוחדות. ברכב "ברדלי" יש אפילו מתלה אחורי, שיכול לשאת אופנוע, או טרקטורון. באחרונה נמסר, כי האמריקנים בודקים אפשרות להפעיל בשדה הקרב אופנוע חשמלי, שיאפשר כניסה בחתימה נמוכה לשטח אויב.

עניין אחר הנם אמצעי התצפית לטווח קצר ולטווח ארוך. המרוץ לחלל ומלחמת ויטנאם בשנות השישים נתנו תרומה ניכרת להתפתחות האלקטרו-אופטיקה הצבאית באמצעות שינויים מהפכניים עקב מזעור, עקב מחשוב ועקב סדרת מהפכות טכנולוגיות מסוף שנות החמישים. מלחמת יום הכיפורים אירעה בשלב הביניים, ודרבנה פיתוחים רבים בתחומים האלה – כמו פיתוח כלי-טיס בלתי מאוישים (כטב"מים UAV), אמצעים ללוחמה אלקטרונית (ל"א – EW), אמצעי קשר, המאפשרים קשר אמין וחסין – כולל העברת מידע צילומי כמעט בזמן אמיתי – אמצעי תצפית, אמצעי שליטה ובקרה (CnI) ועוד.

תורת ישראל אוסרת לחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ"ב, י'). האם מבנה אחוד של פלוגות מעורבות (היברידיות) של טנקים ושל נגמ"שים בגדס"ר - בנוסף לפלוגת ג'יפים - מוצדק?
גדודי הסיור המשוריין בצבא האדום,¹⁴ בצבא גרמניה,¹⁵ בצבא הבריטי ובצבא האמריקני הפעילו טנקים קלים לתמיכה בסיור, ואחר כך טנקי מערכה, ולא כפלוגות אחודות. בצבאות הללו התאמנו רבות בהפעלת כוח משולב בין-חילי ביבשה; ואילו מסוף שנות השישים ניסה צה"ל לבנות יחידות אחידות – הומוגניות – בהרכבן; ובעיקר, כלקח מוטעה ממלחמת ששת הימים.

כאמור, יחידות סיור בצבאות שונים משתמשות בטנקים קלים, בתותחים ובמערכות מתקדמות לתקשורת, כדי לבצע את משימותיהן.¹⁶ בין השאר, מנסים מאז מלחמת העולם השנייה להפעיל כלי-טיס (מאוישים ובלתי-מאוישים) בעלי כנף קבועה ובעלי כנף מסתובבת לסיור ולתצפיות.

בארצות-הברית יש גדס"ר משוריין בכל דיוויזיה – פרט לדיוויזיות המוטסות; ובחלקם יש גם תותחים (הוביצרים, או תותחי-סער).¹⁷ אחרי מלחמת קוריאה כללו הדיוויזיות האמריקניות גוף סיור משוריין – לקראת עימות עם הצבא האדום באירופה. גדודי הסיור המשוריין האמריקניים פעלו במלחמת ויטנאם עם טנקים M-48, ובחלקם היו גם מחלקות לסיור אווירי ומסוקי-תקיפה. משנת 1969 הוצבו בגדודי הסיור האמריקניים טנקים קלים M-551 "שרידן", ואחרי ויטנאם – טנקיםM-1 "אברמס" ונגמ"שי לחימה M-2 "ברדלי".¹⁸

לשתי פלוגות בגדס"ר משוריין סובייטי היו טנקים קלים PT-76, שהוחלפו לטנקים T-72; פלוגה BMP ופלוגה BRDM, שכללה מחלקת אופנועים; ופלוגת קשר/מכ"ם. בשנות השמונים נוספה לגדס"ר הרוסי פלוגה לסיור ארוך-טווח.¹⁹

ברג'ימנט הסיור הבריטי היו בשנות השמונים טנקים קלים (סימיטאר וסקורפיון) הוא הורכב מפלוגה לסיור קרוב (טקטי) ומשתי פלוגות לסיור מערכתי (בעיקר, למודיעין מטרות עבור הארטילריה), המצוידים בטנקים ובנשק נ"ט.²⁰

גדס"ר גרמני צויד בטנקים M-48 "פטון" ואחר כך בטנקים "ליאופרד". הסיירים נישאים על רכב לחימה (מארדר, פוקס ובעיקר, לוקאס).²¹

אורי מילשטיין מקונן על "רצח החי"ר" בצה"ל. על כך יעידו זיכרונות מיכה בן-ארי, שצוטטו לעיל.²² דברים באותה הרוח כותב בנימין עמידרור במאמריו על החרמ"ש.²³ למרות שרוב מפקדי השריון בצה"ל היו אנשי חי"ר מוסבים, הם ביטלו את ערך החי"ר, והקצו לו משאבי-אנוש ירודים, אמצעי תובלה לא-אמינים ונשק אישי פגום. יתר על כן, אחרי מלחמת ששת הימים הוצאו מרוב החטיבות הממוכנות גדודי המרגמות המתנייעות (מכמ"ת) האורגניים (גמ"כ 120 מ"מ) – במסגרת רה-ארגון חיל התותחנים; והחטיבות נותרו בלא סיוע עצמי (מגמה, שהוחרפה אחרי מלחמות לבנון בהוצאת המרגמות מיחידות החי"ר²⁴). כאשר גדודי טנקים, גדודי חת"ם, גדודי הנדסה וגדודי חי"ר מתאמנים לחוד, אין סיכוי, שילמדו לפעול יחד בקרב. וכפי שמציע תא"ל אמציה חן (פצי), איכות לחימתם תהיה נמוכה מאיכות אימוניהם; או, כדברי גנרל היינץ גודריאן: ״ארגון היחידה בימי שלום חייב להיות זהה לארגונה בעת מלחמה״.²⁵

בפרק הבא: הגדס"רים הופעלו בעיקר כגדודי טנקים

1. ישראל גרנית, 1969. "כוח משימה". מערכות 202, עמ' 14-12. נגיש אלקטרונית – [קישור]. נדלה באחרונה בארבעה ביולי 2013.
2. ראיון מוקלט עם סא"ל עמוס בשן; ראיון מוקלט עם פרופ' אילן המל; ראיון מוקלט עם אלוף (מיל') אמנון רשף. שלושתם – בארכיוני המחברים.
3. בר-כוכבא, 1989. "הסיור המשוריין", עמ' 50.
4. שתיים (36 בפיקוד רפאל איתן ו-210 דן לנר) ברמת הגולן; אחת (146 בפיקוד משה מוסה פלד) בפיקוד המרכז (תגברה את הגולן, ואחר כך הועברה לסיני); שתיים (252 בפיקוד אברהם-אלברט מנדלר ואחר כך קלמן מגן ו-143 בפיקוד אריאל שרון) בסיני; ושתיים (162 בפיקוד אברהם אדן ומפקדת אוגדה משימתית 440 בפיקוד מנחם מרון) – מטכ"ליות.
5. גדוד 134 באוגדה 36 (לחם תחת פיקוד אוגדה 210) בגולן; גדוד 288 בפיקוד המרכז (פעל בגולן תחת פיקוד אוגדה 146, ועבר עמה לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים לחזית סיני); גדוד 189 באוגדה 252 וגדוד 87 באוגדה 143 – שני האחרונים פעלו בסיני.
6. כך, הועברו רוב אנשי פלוגת הסיור של חטיבה ממוכנת 9 עודד, שסבלה מפגיעה קשה במלחמת ששת הימים, ושוקמה בקושי, לגדס"ר 134, ואת אנשיה החליפו אנשי מחלקות הסיור בגדודי החטיבה.
7. הרבה כוחות חטיבתיים ואוגדתיים מורכבים מאנשי מילואים (למשל, גדוד המרגמות 120 מ"מ 332 ופלוגת הרפואה החטיבתית של חטיבה 35), ואי-גיוסם במסגרת כוננות ג' פגע בכוננות היחידות.
8. בר-כוכבא, 1989. "הסיור המשוריין", עמ' 51.
9. בר-כוכבא, 1989. "הסיור המשוריין", עמ' 52.
10. למשל, "סטגהאונד" T17E1 הבריטית, שאף שימשה את הלגיון הירדני ואת יחידות החי"ר והשריון של צה"ל בשנות החמישים, ונושאת ברן.
11. Eike Middeldorf, 1956. Taktik im Russlandfeldzug.
12. בראשית דרכה היו בפלס"ר 7 טנקים קלים (בעיקר – M-22 לוקוסט יביל-אוויר), והם הוחלפו בשריוניות. ברזנר, 1999, עמ' 27. לאחר מכן, תוכננה רכישת הטנק הצרפתי AMX-13 יביל-אוויר למטרה זו. ברזנר, 1999, עמ' 164-161.
13. בשנות החמישים המאוחרות, אחרי מלחמת סיני, ניסה יאיר פלד, מ"פ הסיור בחטיבת הצנחנים הסדירה, להכניס אופניים כרכב להובלת אנשיו. יחידתו התאמנה רבות בתפעול קרבי של אופניים, אך הרעיון נזנח אחר הירצחו.
14. ר' בל וג' שימק, 1969. "הסיור בצבא הסובייטי". מערכות 201, עמ' 47-45. נגיש אלקטרונית – [קישור]. נדלה באחרונה בארבעה ביולי 2013.
15. (ללא שם), 1969. "הסיור בצבא הגרמני. לקט מאמרים". מערכות 201, עמ' 44-40. נגיש אלקטרונית – [קישור]. נדלה באחרונה בארבעה ביולי 2013.
16. רס"ן אליצור, 1969.
17. על תורת הלחימה של יחידות הסיור המשוריין האמריקניות – ראו גדס"רים (FM-17-95); פלס"ר ומחלקת סיור (FM-17-22).
18. Alexander M. Bielakowski, 2010. "US Army Mechanized Reconnaissance during the Cold War, 1946-1990." On Point, pp. 34-41. Available at [קישור]. Retrieved on July 6 2013.
19. Bielakowski,2010. השוו ליוסף, 576-553.
20. John J. McGrath, (no date). Scouts out! The Development of Reconnaissance Units in Modern Armies. Fort Leavenworth, KS: Combat Studies Institute Press [Hereafter – McGrath, Scouts Out!]. Available at [קישור]. Retrieved on July 6 2013, p. 138.
21. McGrath, Scouts Out!, p.143. השוו ליוסף, 1987.
22. גדוד החרמ"ש 11 אלון מחטיבה ממוכנת 9 עודד (שבו שירת אב"ץ במלחמת יום הכיפורים), תפס את מוצבי הקו בדרום הגולן לאחר שהסורים נסוגו ואת מוצבי הקו ב"מובלעת" לאחר כיבושה. שאר הגדוד הורחק ככל האפשר מקו האש, וגם לא סייע באבטחת גדודי הטנקים של החטיבה. אישור, שזו הייתה מדיניות רשמית של פיקוד הצפון קיבל אב"ץ בשיחות פרטיות לא-מתועדות עם אלוף מיל' יצחק חופי (אלוף פיקוד הצפון דאז), עם אלוף מיל' אורי אור (מח"ט 679 דאז) ועם תא"ל מיל' יעקב הדר-פפר (מח"ט 4 קרייתי דאז). ראו גם יעקב אבן ושמחה מעוז, 2012. בנקודת הכובד. מצביאות בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים. בן-שמן: מערכות ומודן. השניים כותבים על הפעלת (שלוש יחידות) החי"ר במבצע "אבירי-לב" – ״תרומתם ... הייתה מינורית״, לא היו גורם מרכזי והיו עול מבחינת שרידות ואבדות (עמ' 157).
23. ראו, למשל – בנימין עמידרור, 1981. "חרמ"ש – האם יש בכלל חי"ר אחר?!" מערכות 281, עמ' 19-18. נגיש אלקטרונית – [קישור]. נדלה באחרונה בחמישה ביולי 2013.
24. צבי עופר, 2002. "לאן נעלמו המרגמות הכבדות?". מערכות 385, עמ' 31-26. נגיש אלקטרונית – nhttp://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/110385.pdf. נדלה באחרונה בשלושה ביולי 2013.
25. מצוטט ביוסף,1987, עמ׳ 355.