מספרים על רבה אחד של חסידים בפולין שלפני תקופת מלחמת העולם השנייה, שהיה נוהג לשבות, שבת אחר שבת, במחיצת חסידיו הרבים, שהיו פזורים ברחבי פולין, רוסיה ושאר ארצות שבהם פשטה ונהגה החסידות, אותם ימים. באחת מן השבתות עשה הרבה שבת ביישוב יהודי נידח, שבקושי רב קיבץ עשרה יהודים למניין וגם זה, רק בערבי שבתות ובשבתות עצמן. כשטיבל שימשה יהודי המקום חנות המכולת ששינתה פניה לכבוד ערב שבת ושבת המלכה. לקראת מוצאי-שבת, לאחר שהיטיב הרבה גופו במאכלות ומשקאות משובחים שקיבצו וקימצו מפיהם יהודי המקום, שחיו בדלות רבה, לבש הרבה מעיל הפרווה שלו, הרכב אסר הסוסים למרכבה והוא החל במלות פרידה נרגשות מחסידיו, עד לביקורו הבא שעתיד היה לערוך אותו בשנה הבאה.
תוך כדי אמירת דברי הברכה נקט הרבה, בידיו אחד מחסידיו שצעק מולו: "רבה רבה. ראית את השטיבל שלנו, את המקוה שלנו, אבל את הצדיק שלנו לא ראית. מחמת צניעותו, כמעט ושכחנו אודותיו. אתה חייב לראות אותו". נאנח הרבה, ירד מהכרכרה והרכב התיר הסוסים מקישוריהם למרכבה. הוליכו החסידים רבם לפאתי העיירה ושם בבית דל שנבנה מחימר, יצא לקראתם הצדיק המקומי. בראותו רבו השתטח הצדיק על הקרקע, כאסקופה נדרסת, בפתח ביתו והרבה דרך עליו, במלוא כובד משקלו (תרתי משמע) ונכנס לביתו. הריח הרבה ריח מוזר שיצא מפיו של הצדיק ושאל אותו למזונותיו. ענה לו הצדיק שהוא מלחלח עפר במים ויונק ממנו וכך חי הוא מערב שבת לערב שבת. לכבוד שבת, סיפר הצדיק, אוכל הוא מעט בשר וחלה. התפעל הרבה מהצדיק התפעלות יתרה ואמר לו סיפורו מזכיר לו סיפור גרוגרת דרבי צדוק שהתאבל על חורבן בית המקדש, היה שרוי בתענית ולא אכל דבר, למעט דבלים שינקן וזרקן לאחר יניקה. עוד אמר הרבה לצדיק, כי אלמלא נקרא המאמר: "ממשה עד משה לא קם כמשה", על משה רבנו והרמב"ם, להדגיש גדלותו של משה רבנו, חושב היה הוא צדיק זה למשה, מחמת צדיקותו. נענה לו הצדיק ואמר: "אני יודע רבה. אני יודע גם יודע".
לא הייתי נדרש למעשיה חסידית זו, אלמלא התנהלותם של חלק מהמועמדים הרוצים להיבחר מחר לתפקיד נשיא המדינה. אומנם חוק יסוד: נשיא המדינה, אינו קובע שהנשיא או הנשיאה חייבים להיות צנועים. חוק זה גם אינו קובע, כי הנשיא אינו יכול להיות בעל רכוש - ואפילו בעל ממון הרבה. כל שקובע חוק יסוד: נשיא המדינה, כתנאי סף לבחירה לתפקיד נשיא הוא, כי המועמד/ת לבחירה חתפקיד הנשיא/ה יהיה/תהיה אזרח/ית מדינת ישראל ותושב/ת מדינת ישראל. לא יותר. עם זאת חוק יסוד: נשיא המדינה, לא קובע גם, כי המועמד/ת לתפקיד נשיא/ה לא יהיה/תהיה בעל/ת עבר פלילי. האם יעלה על דעת מישהו להציב ברשימת המועמדים לתפקיד נשיא/ה מישהו/מישהי בעל/ת עבר פלילי? ברור, לחלוטין, שכך לא ייעשה במקומותינו.
אין אני תמים ואיני חושב שנחזור לימי הצניעות של הצריף של דוד בן-גוריון ז"ל, בשדה בוקר או לימי הצניעות שגילם הנשיא, יצחק בן צבי ז"ל. עם זאת קיים סף שאין לעבור אותו,
גם אם אין החוק אוסר זאת, ברורות ומפורשות. אם נכון הדבר שהונו של ח"כ
מאיר שטרית מגיע כדי 55 מיליון שקלים, כפי שפרסם המגזין "פורבס", עקב עסקי הפרסום של אשתו, רות שטרית, הרי ח"כ מאיר שטרית פסול מלכהן כנשיא, לא מחמת עושרו, אלא מחמת
ניגוד עניינים אפשרי - בעתיד - בתפקידו כנשיא, שעה שיידרש במסגרת כהונתו הממלכתית הזאת, לענייני לקוחותיהם של אשתו. וכן. כן. יש פגם בממון רב, שכן מי שהשיג ממון רב במהלך חייו עשה זאת, במסגרת יחסים עסקיים אלה או אחרים. מי שעוסק בענייני מסחר, אל לו להציג מועמדותו לתפקיד נשיא/ה המדינה, מלכתחילה.
בכל הכבוד הראוי ל
דליה איציק, שפרסמה - ברבים - כיצד הגיעה היא לשלוש דירות, בעבודה קשה ובעמל רב. מי שמחזיק שלוש דירות, תחת ידיו, גם הוא אינו ראוי לכהן כנשיא/ה של מדינת ישראל ואפילו רכש הוא שלוש דירות אלה, ביושר מוחלט. לטעמי אני, נשיא/ה של מדינת ישראל, חייב לייצג ממלכתיות, יושר וצניעות רבתי.
כיצד יכולה מי שברשותה שלוש דירות לטעון כי היא נציגה וסמל הצניעות של מדינת ישראל? תמהני. נשיא/ה מדינת ישראל חייב/ת להיות מי שיבוא אליו בחג הסוכות לסוכתו/לסוכתה הממלכתית, ידע כל אושפיז ואושפיז שכזה, בין אם הוא איש דימונה ובין אם הוא איש טלביה או איש סביון, כי הנשיא/ה מייצג בהתנהגו צניעות הליכות, ממלכתיות
וכי הוא אחד מן העם.
צר לי. צר לי, עד מאוד מאד. ח"כ מאיר שטרית -
המסרב, בתוקף רב, לפרסם הצהרת גילוי הון פומבית - כמו-גם דליה איציק
(ואפילו שנתמכת היא, כפי שפורסם בידי אנשי שס הרוצים בבחירתה לבצע "זובור" לביבי) אינם כוס התה שלי. לא הייתי רוצה להתארח, בכל הכבוד הראוי, בחג הסוכות הבעל"ט, בסוכתם הם, כשהם וגם/או מי מהם משמשים בתפקיד הנכסף והממלכתי של נשיא/ת מדינת ישראל.
קריאת המשפט:
"י/תחי הנשיא/ה. י/תחי הנשיא/ה. י/תחי, י/תחי, י/תחי", מבקש אני לשמוע בהקשר ובהדבק דברים של אחרים, שאינם שניים אלה, בכל הכבוד הראוי.
