צמד המילים "תעשיית השלום" מרעישות את מחשבותיהם ומרטיטות את חושיהם של הרבה ישראלים. זה קרה, וזה קורה, כל פעם שהמושג "תעשיית השלום" מוזכר. "תעשיית השלום" מה זה? לאן היא צועדת?
התעשיה הזו מגלגלת מיליארדים לכאורה בשם רעיון כל שהוא אבל בלי כל זיקה מעשית ל"שלום". פשוט תעשיה של הרבה מאוד כסף. מיליארדים של אירו או דולרים.
לתעשיה הזו יש גם מוצרים. ואלה הם מוצריה, שהם רק רשימה חלקית לשמותיהם, של ה"ביסלי" או ה"במבה" הפופולריים שלהם: "מרכז מוסאווא", "עדאללה", "המכון הישראלי לדמוקרטיה", "העין השביעית", "הגדה השמאלית", "
שלום עכשיו", "מרכז פרס לשלום", "מרכז רבין", "בְּצֶלֶם", "הקרן לישראל החדשה", "שתיל", "רופאים לזכויות אדם" (לא של יהודים), "שוברים שתיקה", "אנרכיסטים נגד הגדר", "עתיד כחול לבן", "יוזמות קרן אברהם", "אפשר אחרת", "אומץ לסרב", "יש גבול", "נשים בשחור", "הוועד נגד הריסת בתים של ערבים" (לא של יהודים), מחסום ווטש", "עיר עמים", "נשים בשחור", "יוזמת ז'נבה", J-STREET, עורכי
עיתון הארץ, והרשימה ארוכה ונמשכת...
ואיך האמריקנים אומרים, "FOLLOW THE MONEY SOURCE" כלומר, עקוב אחרי מסלול מקור הכסף אם ברצונך לדעת מהיכן באים הרעיונות הללו; איך הם צצים. התעשיה הזו, שאלה הם רק חלק ממוצריה, מיוצגת אלקטוראלית באחוז נמוך למדי מהאוכלוסייה בישראל (בין 7 ל-15%), האחוז הזה קטן והולך מדי יום. מדוע?
התזה "שישראל תמיד אשמה", והפלשתינים "תמיד צודקים", לא מצליחה להתנחל בקרב הציבור בישראל. היא פשוט איננה אמינה, איננה אמיתית, היא שקרית, וממלא איננה חלק מה- MAIN STREAM בישראל. ובנוסף, אימוץ סדר היום במו"מ של הפלשתינים, ידי עורכי
עיתון הארץ, וגם כפי שבא לידי ביטוי בכנס הרצליה 2014, על-ידי כמה מהפוליטיקאים הישראלים, הוא בוודאות איננו מיצג פטריוטיות כל שהיא.
השורש של תופעות התזה הזו הוא שהיא איננה מכירה בזכות העם היהודי להגדרה עצמית בארצו. כלומר, הרעיון הציוני של מדינה יהודית בארץ ישראל, פסול מיסודו. רוצה לומר בעברית פשוטה, למדינת ישראל כמדינת העם היהודי, אין זכות קיום. זו למעשה דרכה של "תעשיית השלום". וזה משחק לידיהם של האנטישמים באירופה. והכספים לתעשיה הזו ממשיכים לזרום, למרות השקרים ועם השקרים של מוצרי התעשיה הזו.
הכספים הם ממקורות זרים, גם מממשלות זרות. כל אלה הבינו שבאמצעים דמוקרטיים רגילים, שקיימים בדמוקרטיה הישראלית, אין הם יכולים להשפיע על דעתה של ממשלה נבחרת דמוקרטית. ודי-פאקטו, למרות הכספים, אין הם משכנעים את הציבור בישראל בשיטות דמוקרטיות רגילות. בארצותיהם, גלגול כספים כזה איננו חוקי כי איננו דמוקרטי. שם זה נקרא Outside agitator.
"תעשיית השלום" הזו מגלגלת מאות ואלפי משרות, עשרות כנסים, לאורך עשרות שנים, בשכר נפלא ובהוצאות נכבדות ובזבוז נהנתני בשביל אפס-תוצאות מעשיות לטובת מדינת ישראל. מקבלים כסף בשביל לקבל כסף והרבה, כדי להסב נזק למדינת ישראל, לרעיון הציוני.
נזק ללגיטימציה בקיומה של מדינת ישראל. שליחיה של התעשיה הזו גם פזורים במתוכנן ובמכוון בכמה מפלגות, והקמפיין בחירות שלהם לעיתים לכאורה ממומן מאותם מקורות זרים. הדעת נותנת שתוצאות המאמצים של אלה, מובילים דווקא לקיומו של אי-הפיוס של אי-השלום במזה"ת. או ליתר דיוק, למלחמה הבאה, או לטיל הבא (כידוע ירית טיל על אוכלוסייה אזרחית במכוון, היא פשע מלחמה. והארגונים הללו לא ידברו על
פשעי מלחמה אלה, של פלשתינים). זו היא תעשיה שלמה שהיא גלויה לעין כול, לכאורה חוקית, אבל כאמור, רק בדמוקרטיה הישראלית.
קיימים כמה עשרות "משגיחי שלום" המשרתים תחת "רבני" השלום שליט"א. הם שהביאו עלינו מתוצאות אוסלו, אוטובוסים מתפוצצים ברחובותינו, פצצות במרכזי בידור ועסקים, שבו נהרגו כ-1,500 ישראלים.
הסכם אוסלו הסב גם נזק כלכלי עצום: בדוח שהתפרסם לאחרונה ע"י תנועת "
מנהיגות יהודית" נחשפים לראשונה הממדים הכלכליים העצומים של תהליך אוסלו ועלותו למדינת ישראל ולמשק, במשך עשרים השנים האחרונות: על-פי הערכה שמרנית ביותר, שהסכמי אוסלו ורעיון חלוקת הארץ דרכו, עלו למדינת ישראל עד כה כ-933 מיליארד ש"ח, וההוצאות מוסיפות וממשיכות לעלות עם השנים. סכום זה הדהים את צוות החוקרים שעמלו על הכנת הדוח ששיערו בתחילת הדרך כי מדובר בסכום נמוך בהרבה. בסכום זה (933 מיליארד ש"ח) ניתן היה להבטיח לשלושה וחצי מיליון ערבים את ההכנסה השנתית שיש להם כיום למשך 50 שנה.
למשגיחי השלום יש מנהלים, סגנים, מנכ"לים, מועצות, יושבי ראש, נשיאים דירקטורים, כולם בשכר משתלם ובידם גם הכוח "לתגמל" את מי שהם רוצים.
יש להוסיף על כך בנייני פאר ולשכות מנקרות עין, מזכירות עם מנקות עולות חדשות, רוסיות ואתיופיות, רצים שליחים וטיסות לחו"ל, מטוסים עם ציוד לצורכי צילום והלשנה, כנסים בבירות אירופיות, בבתי מלון והוצאות כיד הקיסרים, עם קבלות פנים עם שועי עולם וארוחות עם קוויאר שחור... וכשלמשגיחי השלום, אין מושג מה זה אפרטהייד, יאמרו, ינאמו בכנסים אלה שקרים על ישראל בהם את השקר שישראל היא כזאת. אלא שאם היא כזאת כיום, זה היה צריך להיאמר גם באותה העת שכך הייתה דרום אפריקה. אלא שכמו שאז זה לא היה נכון, כך גם היום אין הדבר נכון.
מפעלולי השיווק של תעשיית השלום הוא שנעשה כול מאמץ אפשרי מלווה בשיטות סטליניסטיות של הפחדה, כדי ליצור רושם מעוות, שישראל בסכנת בידוד, שהממשלה הזו מבודדת בעולם, ושחרם על מוצרי תוצרת יהודה והשומרון, שומו שמיים, יהפוך לחרם על כלל תוצרת ישראל.
כלומר, ולדוגמה, להפחיד אותנו שמחשבי העולם ייעצרו, כי אינטל תוחרם היות שהיא מתכננת ומייצרת את חלקיה בישראל... כי אינטל החליטה להגביר את פעילותה בארץ בהשקעות כספיות נוספות.. רעיון החרם הזה הוא כמובן לא רק הזוי הוא גם חולני. די-פאקטו. שווקי ישראל דווקא גדלים לרבות במזרח אסיה, בעצם ימים טרופים אלה. מנהיגי עולם דווקא פוקדים את ירושלים יותר מאי פעם.
אבל "תעשיית השלום" תעשה הכול כדי להשאיר רושם מעוות כאילו יש כאן מרי אזרחי, כאילו עומדים מאחורי מוצרי השלום הללו "המון" אנשים. ההפך הוא הנכון. ובהעדר תמיכה ציבורית, התבטאויותיהם של מנהיגי התעשיה "תעשיית השלום" נהפכת קיצונית יותר.
בימים טרופים אלה, אירופה גואה באנטישמיות, עד כדי רצח והרג של יהודים, של ילדי בית ספר, של נשים ומבוגרים. תוך כך, במקום להילחם באנטישמיות, מנהיגיה הבכירים של "תעשיית השלום" משמשים כסת"ח למנהיגי אותן המדינות בהן גואה האנטישמיות. אפילו בעת ביקור האפיפיור בארץ, לאחרונה, לא עלה נושא האנטישמיות באירופה, וגם לא עלה בדברי הנשיא פרס במפגש התפילה אצל האפיפיור.
"תעשיית השלום" בפעילותה, היא על כן שם נרדף לעזרה לאנטישמיות המרימה ראש, והיא אשר נותנת לאנטישמיות לגיטימציה באירופה ובקמפוסים של האוניברסיטאות בארה"ב. תעשיית השלום הזו כמו ביוזמת עיתון הארץ מזכירה את העיתון הקומוניסטי "פראבדה" (האמת בעברית). גם שם לא פורסמה האמת, לא פורסמו עובדות, ותעשיית השלום יוצרת אשליה ואופציה וירטואלית לשלום, אבל אופציה ראלית מלחמתית אצל אויבי ישראל.
