האמת? לא הופתעתי. ואני לא מדבר על עצם החטיפה של שלושת הנערים;
בזה עסקתי במאמר קודם. אני מדבר על מה שמצטייר בשעה כזו כמחדל אדיר של המשטרה, שקיבלה דיווח על החטיפה ביום ה' (12.6.14) בשעה 22:25 אך העבירה אותו למשטרה רק ביום ו' בשעה 3:00. זה אומר, שהלכו לאיבוד 4.5 השעות הראשונות והחשובות ביותר, ומי יודע מה יהיה המחיר שלהן.
למה לא הופתעתי? כי כנראה לא עובר שבוע בלי שעמיתי ואני נכתוב כאן על איזושהי פשלה של המשטרה. פעם אלו מחדלי חקירה, פעם אלו ראיות שהולכות לאיבוד, פעם אלו מעצרי שווא, פעם זה כתב אישום נגד שוטר ופעם זו הרשעה של שוטר. לא לחינם פחתנו כאן לאחרונה את הפרשה "משטרה במוקד", המרכזת את הדיווחים מהסוג הזה; כאשר הלכתי אחורה לפרסומים שלנו כדי לשייך אותם לפרשה הזאת, מצאתי כמות עצומה בזמן קצר מאוד.
המסקנה שלי הייתה ונותרה חד-משמעית ועגומה: המשטרה היא ארגון מסואב. היא ארגון שאינו מסוגל לתת לאזרחי ישראל תחושה של ביטחון אישי, בין היתר משום שאנשיו ספונים רוב הימים במשרדיהם במקום לצאת לרחובות. היא ארגון שמספר עובדיו ההופכים לעבריינים נמצא בעלייה מתמדת. היא ארגון שלפי דוח
מבקר המדינה האחרון, מפר את החוק בצורה שיטתית ועל בסיס יום-יומי.
לא הופתעתי גם משום שבהנהגתם של השר
יצחק אהרונוביץ והמפכ"ל
יוחנן דנינו, ובגיבויים של השרה
ציפי לבני והיועץ המשפטי
יהודה וינשטיין, משטרת ישראל הופכת למשטרה פוליטית. כאשר יש אירוע של "תג מחיר", הכוחות מוקפצים והקודקודים מדברים. כאשר יהודים נפגעים פיזית מידי פלשתינים, זה לא מזיז לאיש. כאשר פרחחים כותבים דבר נאצה נגד האפיפיור, הם נעצרים. כאשר מיידים אבנים בהר-הבית, מונעים מיהודים את הכניסה אליו.
אני בטוח שאיש במשטרה לא זלזל במכוון בדיווח על הנערים הנעדרים. מה שקרה שם היה הרבה יותר גרוע: זלזול מושרש. אולי המוקדן היה עייף ולא שם לב. אולי הוא נתן את התשובה הרגילה ש"הם בטח ברחו מהבית ויחזרו בעוד כמה שעות". אולי הסמל התורן לא הפעיל את הראש ולא חשב שצריך לעדכן את צה"ל. אולי הקצין התורן שכח או כלל לא ידע מהם הנהלים במקרה כזה. אולי אצל כולם פעלה באיזשהו מקום תת-הכרה לפיה מדובר בסך-הכל בכמה נערים דוסים מההתנחלויות, שבטח הסתלקו כדי לנקב צמיגים של פלשתינים.
מישהו במשטרה ישלם את המחיר? קרוב לוודאי שלא. כי במשטרה איש אינו משלם מחיר, אלא אם כן מעשיו הופכים להיות פליליים. לפני כן, הוא יכול להורות לשוטריו להכות מפגינים ולסרב להזדהות, וזה לא יפריע למנות אותו למפקד משטרת מחוז ירושלים (
ניסו שחם). הוא יכול להיראות בסביבה בה מסתובבים גם עבריינים, וזה לא יפריע למנות אותו למפקד להב 433 (
מנשה ארביב). הוא יכול לשקר לבית המשפט, וזה לא יפריע למנות אותו לראש יאח"ה (
אפרים ברכה). הדג הזה מסריח מהראש והסירחון מגיע עד הזנב.
אם משטרת ישראל הייתה גוף עסקי, היה צריך מזמן לסגור אותה, לפטר את כל עובדיה ולהתחיל מהתחלה. זה כמובן בלתי אפשרי. המשטרה חייבת ניעור מרמת המפכ"ל ועד רמת הצוער, מהמטה הארצי ועד לאחרונת הנקודות. אבל כאשר השר לביטחון פנים הוא קצין משטרה בכיר לשעבר, שרת המשפטים היא פטפטנית פופוליסטית וראש הממשלה הוא חסר עמוד שדרה - זה לא יקרה.
